החיילים העבריים הראשונים שלחמו בארץ ישראל המתחדשת היו חיילי הגדוד העברי שהקימו ז'בוטינסקי וטרומפלדור לפני מאה שנה. במלחמת העולם הראשונה הם השתתפו בקרבות שהתרחשו באזורנו, כאן בלב ארץ בנימין. על רקע הקולות הקוראים לממשלת בריטניה לבטל את הצהרת בלפור מאה שנה לאחר שניתנה, חשוב להזכיר את סיפורם

יהודה שלם, עפרה

מלחמת העולם הראשונה נקשרת אצלנו בדרך כלל עם מחתרת ניל"י וגיבוריה - אבשלום פיינברג, שרה אהרונסון ואהרון אהרונסון, תודות לספרה של דבורה עומר "שרה גיבורת ניל"י. בעוד קורותיה של ניל"י מתרחשות בעיקר בעתלית, זכרון יעקב ורפיח, מסתבר שגם כאן אצלנו בחבל בנימין לחמו יהודים במלחמת העולם הראשונה.

 

למידע המודיעיני החשוב שסיפקו חברי מחתרת ניל"י לבריטים, היה חלק בכיבוש ארץ ישראל מידי הטורקים, וכאן יתואר חלק נוסף שנטלו יהודים בכיבוש הארץ במלחמה.

 

כתושבי בנימין הנוסעים מידי יום בדרכים, אנו זוכרים כי בדרכי אבות ועל דרך האבות אנו פוסעים. אך מי מאתנו תיאר לעצמו כי אך לפני 100 שנה, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, התחוללו כאן באזור קרבות? ומי מאתנו חלם כי בדרך גב ההר, הנושקת היום לשכונותיה המערביות של בית אל, צעדו חיילים עבריים בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, ונטלו חלק בשחרור הארץ מעול הטורקים?

 

אך בטרם הגיע הגדוד להילחם בבנימין, עברו עליו לא מעט תלאות ואתגרים. חיילים יהודים אלו לחמו בצבא הבריטי, בפיקודו של הגנרל אלנבי, במסגרת "הגדודים העבריים" שהוקמו במהלך מלחמת העולם הראשונה ביוזמה משותפת של זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור. את הרעיון לארגן כוח יהודי צבאי, שישתתף במלחמה לצד אנגליה במטרה לשחרר את ארץ ישראל מהעות'מאנים, העלה ז'בוטינסקי בפני אחד מאבות הציונות - מקס נורדאו עוד ב-1914. יש לזכור כי המלחמה הייתה רק בראשיתה, ובתקופה בה עלה עניין "הגדודים העבריים" לראשונה, המלחמה התנהלה בעיקרה בין גרמניה לבין צרפת ובריטניה, על אדמת צרפת.

 

יש להוסיף כי ב-1914 כלל לא היה ברור כי דווקא האנגלים והצרפתים יהיו אלו שינצחו במלחמה ויזכו בשלל האימפריה העות'מאנית. בזמן שז'בוטינסקי הפעיל את כל מערך השתדלנות אצל הבריטים למען הקמת הגדוד, פגש מנחם אושיסקין את אמו של ז'בוטינסקי באודסה, ואמר לה כי צריך לתלות את בנה על פועלו זה. הדברים נאמרו על רקע ההערכה, שרווחה בקרב יהודים רבים, כי יד הגרמנים תהיה על העליונה בתום המלחמה והיהודים ישלמו מחיר כבד על תמיכתם בבריטניה.

 

הרעיון לכיבוש ארץ ישראל היה נראה אז בתחילת המלחמה רחוק ולא מציאותי, וארץ ישראל אף לא עניינה את האנגלים אלא דווקא את הצרפתים. אך זאב ז'בוטינסקי ראה רחוק בחזונו, עוד שנים מספר לפני מלחמת העולם הראשונה, כי מאחר ו"ערכה של ארץ ישראל לגבי תעלת סואץ (עבור האימפריה הבריטית) הוא כערכה של טנג'יר (במרוקו) לגבי (מיצרי) גיברלטר", ולכן "ארץ ישראל מוכרחה להיכנס לתחומי ההשפעה הבריטית", ולא בתחומי השפעה צרפתית.

 

 

הגדוד העברי הראשון

הגדוד העברי הראשון הוקם באלכסנדריה מקרב פליטים יהודים מיפו שגורשו על ידי הטורקים עם תחילת המלחמה. גדוד זה, שנקרא "גדוד נהגי הפרדות" (Zion Mule Corps), שבין מפקדיו היה יוסף טרומפלדור, השתתף במערכה הבריטית הכושלת לכיבוש חצי האי גאליפולי שבטורקיה, מערכה שנמשכה מאפריל 1915 ועד ינואר 1916. לאחר מכן פורק הגדוד אך כ-120 מבין לוחמיו היו הבסיס להקמת הגדוד העברי שהשתתף מאוחר יותר בכיבוש ארץ ישראל. טרומפלדור סיכם את פרשת הגדוד באומרו ש"אף על פי שניצחנו בעמק-הירדן (הגדודים העבריים חצו את הירדן לאחר הקרבות שהיו להם כאן באזור), הרי הדרך אל הירדן שעברה את גאליפולי היתה נכונה" (זאב ז'בוטינסקי, כתבים נבחרים בשעה הרת עולם - כרך שני, עמ' 142).

 

מאחר ואנו בפתחה של שנת המאה להצהרת בלפור, שניתנה ב-2 לנובמבר 1917, מתבקש להזכיר דברים שכתב זאב ז'בוטינסקי ב-1922 בעניין זכותם של הגדודים העבריים. הדברים נכתבו על רקע ניסיונות הבריטים להתכחש להצהרה: "כל קבינט [בריטי] חדש יהיה נאמן להצהרת בלפור בנוגע לארץ ישראל... בריטניה אינה יכולה לחזור בה מהתחייבותה. זוהי אמונתו האיתנה של כל ציוני אחראי; ועל אמונה זו אנו מבססים את מדיניותנו מהרגע שהחייל בגדוד העברי יצא להילחם למען מטרתן של מדינות ההסכמה בגאליפולי".

 

כל חמישה רגעים פגז

באוגוסט 1917 התפרסמה הודעה רשמית באנגליה על הקמתו של הגדוד העברי ובפברואר 1918 צעד הגדוד עם כידונים ברחובותיה הראשיים של לונדון. סמלו של הגדוד היה לימים לסמל בית"ר.

 

בקיץ 1918 כבר לחמו כאן באזורנו הגדודים העבריים, כפי שמתאר ביומנו זאב ז'בוטינסקי:

"חזיתנו נמצאת, כאמור, בחצי-הדרך בקו ישר בין ירושלים לנאבלוס, היא שכם בלשוננו. כשנוסעים במכונית מירושלים לשכם, עוברים קודם על-יד הכפר אל-בירה: זוהי "בארות בנימין" העתיקה (עיין שמואל ב', ד, ב' ולהלן). הלאה, עמוק בגיא, שוכן הכפר עין סיניה: בדברי הימים ב', ג, י"ט, הוא נקרא "ישנה". אחר ישנה צריך היה לנטות מן הכביש שמאלה ולהיכנס לעמק צר, שהערבים קוראים לו ואדי-אל-ג'יב. כאן, בין שני כפרים ערביים ריקים מאדם, השתרעו הקווים שלנו. שם הכפר משמאל - אבואיין; מימין ג'ילג'יליה. השנייה היא כנראה "גלגל" בירת "מלך גויים", שנזכרה בספר יהושע (י"ב, כ"ג)." (ז'בוטינסקי, כתבים נבחרים, עמ' 208.)

 

ביומנו מתאר ז'בוטינסקי את ההפגזות של הטורקים על המחנה שלהם באבואיין: "התורכים רואים רק את הגג שלנו [של מצודת סחוויל] ...ופתאום התחילו התורכים בסימפוניה של תותחים [ממזרח לקו החזית, המסומן כאן במפה, אל מערבו]... אנו מחכים בכל חמישה רגעים - פגז, פעם מימין לכפר ופעם משמאלו. 'חייליהם המכוונים את הקליעה אינם מן המצויינים'".

 

על חוסר הדיוק של הטורקים יכול אולי להעיד אחד מוותיקי בנימין, ישורון תנעמי מעפרה, שכנער טייל בשטחי החזית הטורקית למרגלות הר בעל חצור ומצא שם חלקי פגזים שככל הנראה לא הגיעו למטרתם.

 

במלאת 100 שנה לגדודים העברים, המועצה האזורית מטה בנימין שוקלת לאמץ יוזמת הקמת גלעד להנצחת מסע הגדוד בארץ בנימין.