סערה זוטא התחוללה ביישוב עטרת לאחר שנודע שבין חיילי המילואים המשרתים ביישוב נמצא גם יריב אופנהיימר, מזכ"ל 'שלום עכשיו'. עצומה שפרסמו תושבים בעניין העסיקה את אמצעי התקשורת בארץ. היו תושבים שהביעו את תמיכתם בצעדים אלו, היו שמחו על כך והיו ששתקו.

מכיוון שמקרה זה בגירסה כזו או אחרת עלול לשוב ולהתרחש ביישובים נוספים, יש מקום לדון בשאלה זו ממקום רגוע יותר, ובאופן מעמיק יותר.

לשבחם של הפועלים

אתחיל בשבחם של אותם אנשים שפעלו בעניין. טוב שאין אדישות. יש כבוד עצמי. אם נמצא אצלנו ביישוב אדם שהכריז על עצמו כאויב הגדול של ההתיישבות, האם נתעלם מכך? האם נחייך אליו ובכך נודיע כי אנו מושיטים לו את הלחי השנייה?

אולם עם כל ההערכה למוטיבציה החיובית שהניעה את אותן פעולות שנעשו, יש לומר על כך את דבריו של המלאך שהתגלה אל מלך הכוזרים בחלומו, כפי שמופיע בפתיחתו של ספר הכוזרי: "כוונתך רצויה, אבל מעשיך אינם רצויים"!

נזק להתיישבות

היו שטענו שהדברים שפורסמו העליבו את מר אופנהיימר, ועל כן היו אסורים. למיטב הערכתי, הדברים שפורסמו לא העליבו את מזכ"ל שלום עכשיו. להפך, הוא שמח עליהם כמוצא שלל רב. בעזרתם ניתנה לו עוד הזדמנות להכפיש את שמנו. על כן אין כל משמעות לדיון הלכתי בעניין מנקודת המבט הזאת.

עלי לקבוע בצער, כי המודעות שפורסמו ביישוב פשוט גרמו לנו נזק. כדי להבין את הנזק עלינו להבין את האסטרטגיה של השמאל הקיצוני. איך הגענו למצב שבו זכויות האזרח הבסיסיות ביותר שלנו נרמסות בראש כל חוצות, ואין נודד כנף ופוצה פה ומצפצף? מהיכן שואבות מערכות השלטון את הלגיטימציה הציבורית הנחוצה להן כדי לעשות דברים חמורים ביותר, כמו הגירוש מגוש קטיף לפני שנה (בעיקר בדרך המחפירה בה נעשה), הפוגרום בעמונה והצווים החדשים כלפי יושבי המאחזים?

אין לי ספק בכך שהדבר אינו מקרי. במשך שלושים שנה התנהלה נגדנו תעמולה מכוונת, שהציגה אותנו כחבורת מנוולים: בריונים, אלימים, פורעי חוק, שודדי הקופה הציבורית, מקפחי השכבות החלשות, גנבים, הוזי הזיות, אנטי דמוקרטיים, לא רציונליים, לא הומניים, חסרי אחריות, פשיסטים, קיצוניים, מזלזלים בחיי אדם, ובקיצור – "לא בני אדם". ומי שהוא "לא בן אדם", אין שום סיבה להתייחס אליו כאל בן אדם. אין סיבה להקשיב לטיעונים שלו. אין סיבה להתחשב בזכויות האזרח שלו.

 הרעל מטפטף

כדי להצליח, היה לשמאל הקיצוני צורך להיעזר בשני דברים עיקריים: האחד – לטפטף את הרעל הזה בצורה שיטתית ומתוחכמת, פעם אחר פעם אחר פעם, במשך תקופה ארוכה; והשני – למצוא את הבסיס העובדתי הקטנטן שיאפשר "להדביק" אלינו את כל ההאשמות הללו. מבחינה זו, הדבר המשמעותי ביותר שאירע הוא רצח רבין לפני 11 שנים. אנו יכולים לטעון ולחזור ולטעון על מעורבות השב"כ בפרשה. אבל את העובדות הידועות לכול לא ניתן לטשטש: לא את ההתבטאויות החריפות שנשמעו במחננו, לא את הדיון הפנימי על דין 'רודף', ולא את העובדה שאדם המזוהה אתנו לחץ על ההדק. על כל השאר ניתן להתווכח. אבל די בשלוש עובדות אלו כדי לתת את ה'רגליים' לאותו שקר שהודבק אלינו, כאילו אנו הציבור שרצח את ראש הממשלה. ומכאן שאנו: "בריונים, אלימים, אנטי דמוקרטיים, מנוולים, לא בני אדם".

המודעות שפורסמו נגד יריב אופנהיימר עזרו לו למצוא עוד הזדמנות לממש את האסטרטגיה שלו.

וכך הוא מציג את הדברים: הנה מזכ"ל שלום עכשיו, אזרח מהוגן הממלא את חובתו הדמוקרטית גם כשהיא מנוגדת לעקרונותיו ומשרת במילואים אפילו ב"שטחים הכבושים". יתירה מזאת, הוא אפילו שומר בעצמו על ה"מתנחלים". איזה בן אדם נפלא הוא.

ולעומת זאת, ראו את תגובת המתנחלים: מבקשים לזרוק אותו מן היישוב שלהם ומכנים אותו בכינויי גנאי. הנה. ראיתם את המנוולים? ראיתם את כפויי הטובה? ראיתם את ה"אזרחים הבלתי הגונים?".

אופנהיימר הוא אשף תקשורת. המקצוע שלו הוא להיות בקשר עם התקשורת ולספק לה חומרים שיספקו את מטרותיו. במה שנעשה, עזרנו ל'שלום עכשיו' להכשיר את דעת הקהל לקראת הגירוש הבא שהם מתכננים לנו. האם זה כדאי לנו?

חיוב מחאה

תבואו ותאמרו: ומה נעשה? נשתוק?! ניתן לשונא שלנו להסתובב ביישוב, לרגל, להכפיש ולהלשין, בלי תגובה?!

על כך אענה בסיפור מלפני כמה עשרות שנים. עיתונאי אחד כתב דברי נאצה כנגד אחד מרבני ישראל. תלמיד צעיר בישיבת 'מרכז הרב', שהפנים את החינוך של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל על החשיבות העצומה של כבוד תלמיד חכם, ועל החובה למחות על ביזוי תלמיד חכם, ניסח מכתב תגובה חריף ושלח למערכת של אותו עיתון. לאחר שנתפרסמה התגובה, הגיע העיתון לידיו של הרצי"ה. הוא הזמין אליו את אותו תלמיד ונזף בו: "כך כותבים?!". התלמיד הצטדק: "אבל הרב הוא זה שלימד אותנו שצריך למחות על ביזוי תלמיד חכם". "נכון", אמר לו הרצי"ה. "אמרתי שחייבים למחות. אבל לא אמרתי שמותר להיות טיפש...".

באם היו יושבים כמה אנשים ביחד, מתוך מחשבה איך למחות בצורה חכמה שיכולה להביא לנו תועלת הסברתית, היינו יכולים לקיים את חיוב המחאה שלנו בצורה טובה ומועילה, ולהעמיד את מזכ"ל 'שלום עכשיו' באור מביך למדי _למשל, כאשר תמונתו מתפרסמת כשהוא במדי צה"ל ומצלם את הבנייה בעטרת).

מה הלאה?

הבעיה שלנו היא, שבעוד שלשמאל הקיצוני ישנה אסטרטגיה הסברתית שהוא עובד על פיה במשך שנים רבות, לנו אין אסטרטגיה כזאת – לא למועצת יש"ע, לא לגופים אחרים של הימין, ולא לנו כתושבי היישוב. ברמה הלאומית, אין ספק שצריך להרכיב פורום שיבנה אסטרטגיה של הסברה. צודקים המבקרים, הטוענים שהגינוי הבא מצד דוברי יש"ע כלפי מעשים קיצוניים מן המחנה שלנו, משחק לידיים של השמאל הקיצוני וגורם לפעמים יותר נזק מתועלת. אולם אנו לא פטורים מלקחת אחריות ולעשות את מה שנכון לעשות.

וברמה הקטנה שלנו כיישוב, עד שאנו יוצאים למבצעים גדולים ומסובכים של 'פנים אל פנים' במקומות מרוחקים, הבה נעשה זאת מול החיילים הבאים אלינו. נסביר להם פנים. נזמין אותם לסעודות שבת. נקרב אותם לאמונה, לתורה ולמצוות. נסביר להם את החשיבות של יישוב הארץ. ואף אם לא נשנה בזה את המפה ברמה הלאומית, לפחות נעשה כמה צעדים נכונים ברמה הפרטית, ונקרב עוד כמה יהודים לה' ולתורתו. לשם כך כדאי להקים צוות פעולה שיוביל פעילות מועילה מול החיילים. וביחס לשמאלנים הארסיים שאולי יש ביניהם, נלך בעקבות עצתו של החכם באדם (משלי כה כ-כא):

"אם רעב שונאך, האכילהו לחם, ואם צמא, השקהו מים. כי גחלים אתה חותה על ראשו, וה' ישלם לך".

ומפרש המלבי"ם שם:

"מייעץ את מי שרוצה לנקום נקמה גדולה בשונאו, לא בזאת ינקום, שימנע מאתו לחם ומים, רק בהפך, שיעשה עמו כל טוב... כי תרוויח שני דברים: (א) "כי גחלים...", שבמה שאתה מטיב לו ידמה שאתה חותה גחלים על ראשו, כי יזכור את אשר חטא לנגדך והרע לך, ויבוש וייכלם שעתה מוכרח לקבל לחם ומים ממך תחת רעתו. (ב) "וה' ישלם לך", שתקבל שכר מה' בעבור הצדקה שעשית, ואם תנקום במה שלא תתן לו, לא תקבל שכר".