במערות אפלות וצוננות, בדממה חשוכה וסבלנית, גם ברגעים אלה ממש, מסתתרת לה אחת ההפתעות המרתקות של בנימין. נסתרים מאור השמש ומעין אדם, מתיישנים להם בחביות עץ יינות גורמה משובחים, שיימכרו עוד מעט במאות שקלים למסעדות ומלונות יוקרה, ואולי גם ישובו ויזכו בעוד מדליות בתחרויות יין, נוסף על אלה שכבר קטפו.

נכון, כשחושבים על יין טוב וארוחות גורמה חושבים תל אביב, אולי פאריז, ודאי לא על מטה בנימין. אבל בלי שמרבית תושבי בנימין ישימו לב, בלי תרועות וצלצולים, הלכה ונבנתה פה אימפריה קטנה של יינות משובחים ויקבי גורמה, המוערכים מאד על ידי מביני דבר. מסלול תיירותי על ציר היין הוא אחד הרעיונות שנבחנו בסיור שהשתתפתי בו, שאותו ערכה המועצה עם יועצי תיירות ותקשורת. היה זה סיור מרתק, ומצאתי בו לא רק יין טוב ואוכל טוב, אלא גם חדרי קירור מתחת לאדמה, תצפיות נוף משגעות והמון אוירה טובה, חברות ושותפות של "המשוגעים לדבר".

 

ניחוח לבונה

הסיור התחיל ביקב לבונה שבמעלה לבונה. בחצר הבית היפהפה של עמיחי ויעל לוריא ממוקם חדר חביות חצוב בהר. מאחורי דלת מעץ מתגלה חדרון קטן ובו ערימת החביות, ולצדו גריל פחמים גדול בנוי אבנים אדומות, שבו צולים בשר לארוחות הגורמה המיוחדות של משפחת לוריא. עמיחי מספר כי ביקב הוא מארח קבוצות קטנות של תיירים שמגיעות לכאן בדרכם לשדה התעופה, או קבוצות שמסיירות באזור. מדובר בארוחת גורמה אקסקלוסיבית שאורכת שלוש עד ארבע שעות, ובמהלכה מוגשים לא פחות משמונה סוגי יין, מספר רב של מנות כשכל אחת מהן מיוחדת במינה, לעיתים סיגרים, ואפילו, בחלק מהארוחות, שוחטים כבש במקום. הארוחות מיועדות לאירוח של שניים עד שנים עשר איש, אבל מחירן נע בין 100 ל-250 דולר לאדם. מי שלא נבהל מהמחיר ורוצה להגיע צריך לתאם את הביקור לפחות שלושה ימים עד שבוע מראש.

ייצור יין היה תחביב של עמיחי ויעל מאז ומתמיד, אך לאחר שהשתתפו בקורס ביקב שורק החלו לייצר יין בביתם. הענבים המגיעים ליקב גדלים בהרי בנימין, שגובהם, כך מספרים הייננים, אידיאלי ליין משובח. עמיחי עצמו כבר נטע שני כרמים, ובשנה הבאה תהיה לו כבר תנובה משלו. כיום הם מייצרים כאלפיים בקבוקים בשנה, בהם יין קינוח ויינות אדומים יבשים, קברנה סוביניון וגם בלנד (ערבוב) של סוביניון ומרלו. בזכות העובדה שלוריא מוכר את הבקבוקים ישירות למגיעים לביתו, בלי פערי מתווכים, מחיר כל בקבוק נע בין 40 ל70 ₪.

לפני פסח מגיעים ליקב לבונה אנשים מכל העולם במיוחד לאפיית מצות במקום, בתנור מרהיב נוסף הבנוי בחצר הבית. יש אנשים שלא מוותרים מדי שנה על החוויה שבסיומה הם לוקחים אתם את מצות שהכינו, וגם, כמובן, כמה בקבוקי יין.

 

 

תעשייה בשילה

היקב בשילה נראה אחרת לגמרי. גם אותו מנהל עמיחי לוריא, אך הוא שייך למאיר שומר, המתגורר בחו"ל ומשקיע בישראל, ולמעשה מריץ את היקב בשלט רחוק. שומר החליט להפקיד את לוריא על היקב שלו לאחר שהתארח בביתו במעלה לבונה והתרשם מהיין.

היקב בשילה הוא יקב תעשייתי. בשנת 2005 ייצר 20,000 בקבוקים, וב-2006 כבר 40,000 בקבוקים. ב-2007 צפוי לייצר אפילו יותר.

היקב חדש והיין עדיין לא יצא לבקבוקים, אבל לוריא מאמין שמבקרים במקום יוכלו בקרוב ליהנות מחוויית טעימות של ממש, הישר מהחבית. היקב יחסית מרווח ובו מגוון רחב, קברנה סוביניון ומרלו, קברנה פרנק ופטיט סירה וגם פטי ורדו. המשקיע מחו"ל לא חסך כספים כשבנה את המעבדה המשוכללת שבו.

מול ערימות החביות הרבות הנערמות אחת על השניה אי אפשר שלא לתהות מי הוא זה אותו משקיע מסתורי מחו"ל, ולמה לו לבנות יקב שכזה דווקא בבנימין השנויה למחלוקת.

 

רוח בגבעה

עלינו קצת בגובה והגענו לגבעת הראל. רוח מזרחית קרה מאוד קידמה את פנינו, אבל גם היא לא הסתירה מעינינו את הנוף המדהים המתפרס מתחת ליקב. שיבי דרורי נטע בעצמו כרמים שבהם הוא מגדל את הענבים ליין. למעשה כל עניין ייצור היין התחיל אצלו דווקא מהכרם. הוא נטע כרמים מתוך אידיאולוגיה צרופה של גאולת הקרקע ועבודת האדמה. דרורי מסביר שכדי שעבודת אדמה תחזיק את עצמה, חשוב לייצר מוצר הסופי שאפשר למכור, שהוא היין. לדבריו, היקב בגבעת הראל מהווה מוקד משיכה ליישוב, וכל מי שמגיע ליישוב לא שוכח לבקר ביקב. הכרם הצמוד לבית נותן תחושה של חזרה לימי קדם, לזמנים בהם כל אדם חי על אדמתו ועיבד את בנחלתו. בקרוב תוקם לצד היקב בריכה עם סוכה, בה יוכלו המבקרים לטעום מהיין ולצפות על הנוף.

שיבי דרורי מעלה בפניי לראשונה מונח שטרם פגשתי, כשהוא מספר לי על "הטרואר" של אזור בנימין. לכל יין יש את הטרואר שלו – מדובר בהשפעת האדמה, האוויר והמים על איכות היין. בגב ההר יש "טרואר" ייחודי ביותר. המיקום נותן אופי איכותי לענבים. גם ברמה הארצית מתחילים לזהות את הפוטנציאל, אומר דרורי, ויש נהירה מיקבים במרכז שרוצים לקנות ענבים דווקא בבנימין. הוא מסביר כי השילוב של טמפרטורות מאוד נמוכות שיש גם בקיץ בשעות הלילה, עם סוג האדמה והיובש באוויר, גורמים לכך שתהליך ההבשלה של הענבים יהיה מהיר יותר, וכך נוצרים ענבים הדומים יותר באיכותם לאירופה.

גידול הענבים כיום, אומר דרורי, מצדיק נטיעות רחבות של כרמים, דבר המגשים את חזונו ואת חזונם של רבים מהמתיישבים בהר - גאולת הקרקע.

את כל מלאי היין הלבן של היקב כבר רכשה מסעדה תל אביבית יוקרתית, מול הים, ואפילו בקבוק אחד לא נותר. גם היינות האדומים בדרכם להימכר. מי שיזמין את הבקבוק במסעדה (הלא כשרה) ישלם בסביבות 200 שקלים.

 

שיר הלל

יקב תניא בעפרה קרוי על שם בתו של יורם כהן שהקים אותו. גם סדרות היין נקראים על שם ילדיו - אנוש (שרובה נמכרה) ובקרוב סדרת הלל. עוד לא פגשתי דמות ששמה כל כך הפוך מאופיה: שערותיו ארוכות וכובע קסקט מעור מונח עליהן, מקטרת ריחנית על שפתיו, והעשן האופף אותו מוסיף נופך מסתורי לדבריו. גם כשהוא מדבר רק על יין אופן דיבורו מרתק ומתגרה ושזור דימויים משלל עולמות אחרים.

יורם מייצר יינות אדומים כמו מרלו וקברנה, וגם מזיגה של שניהם. הוא מוביל אותנו לפינה חבויה בחצר הבית שאליה יורדים במדרגות אבן אל היקב, שם בתוך חדרון אפלולי מונחות החביות אחת על גבי השנייה. חוסר הסדר משתלב היטב עם האוירה.

הענבים מגיעים ליקב מהר ברכה ומשילה, ובשנה הבאה יהיו לו כבר ענבים מעפרה, שנטע בעצמו. יורם עצמו לא מעוניין לייצר יותר מ- 20,000 בקבוקים בשנה, כדי לשמור על ייחודיות היין. בשנת 2002, כשהקים את היין, הכין יורם חבית אחת שנקנתה במהירות. שנה אחר כך ייצר 4,500 בקבוקים, וב-2004 ייצר 5,500 בקבוקים, מהם נמכרו 1,500. ב-2005יוצר יין בכמות של 13,000 בקבוקים שאותם הוא מתחיל כעת ל"בקבק", וחלק מהיין של שנת 2006 נמכר כבר, בעודו בחביות. הוא מספר כי תהליך ייצור היין הוא ארוך ומורכב ודורש השקעה כספית גדולה. יינותיו של יורם כהן נמכרים במסעדת מלון הרודס באילת, במסעדות יוקרה נוספות בארץ וגם בחנויות יין, במחירים שמגיעים גם לאלף שקלים, והוא כבר מנהל משא ומתן ברחבי עולם עם מדינות כמו צרפת אנגליה, יפן ושוויץ. גם כעת הוא כבר מוכר בחו"ל, אך בעיקר לאנשים המזמינים באופן פרטי. "אם יש מוצר טוב אז צריך לקבל עליו תמורה טובה", אומר כהן.

יורם לא מתעצל, ומגיע עם יינו לכל תהלוכה אפשרית, שם הוא מוצא הזדמנות להיחשף, לפלרטט עם המבקרים, ולכבוש בקסם יינו ואישיותו את היושבים מולו.

 

ריח עתיק יומין

אם חשבנו שראינו כבר את כל סוגי היקבים, בכל זאת כשהגענו ליקב של יעקב ברג בפסגות מצאנו משהו קצת אחר. הכרם צמוד ליקב, הקרון המרתק שבו הוא גר עם אשתו צמוד לכרם, ובתוך היקב חדר גדול ומרווח ובו מתנשאות ערימות החביות לגובה של כמה מטרים.

ברג הוביל אותנו במדרגות למערה עתיקה מתחת לאדמה, שם ספונות החביות באווירה מסתורית ובריח עתיק יומין. ברג סיפר לנו שלפני 2,000 שנה יהודים ייצרו יין במקום הזה ממש. לדבריו, ארץ ישראל הייתה מיצאניות היין הגדולות בעולם. השילוב בין ימי קדם לעתיד, אי אפשר שלא להודות, הוא פשוט מרתק, ולא קשה היה לדמיין איך יהודים ייצרו יין במקום הזה לפני שנים רבות.

ליקב פסגות יש שבעה סוגי יין והוא כבר קטף שלושה פרסי זהב בתחרויות יין בארץ. ב-2003 ייצר 5,000 בקבוקים, וב-2006 הגיע כבר ל50,000.

 

ואשר בענתות

היקב הותיק ביותר בבנימין שייך לאהרון הלפגוט ושותפו ארנון ארז מענתות. שניהם התחילו לייצר יין כתחביב. בהתחלה קנו ציוד להכנת יין ביתי, שאותו חילקו קצת לחברים. כל מי שטעם אמר להם שהם כשרון מבוזבז, וכך הם הלכו והשתלמו בכל מיני קורסים, בכרמל מזרחי ובאוניברסיטה העברית, והתחילו לייצר יין בצורה מקצועית. כיום הם מייצרים 10,000 בקבוקים בשנה, הנמכרים במחירים שבין 50 ל100 ₪. הענבים מגיעים גם משילה וגם מקדרון.

גם היין של יקב ענתות כבר זכה בכמה פרסים, ובעליו אף הוזמנו לחו"ל. היין שלהם נמכר במסעדות בתל אביב, והם מעידים כי אנשים במרכז הארץ מכירים את יין ענתות יותר מאשר את היישוב עצמו. בעלי היקב שואפים להמשיך לייצר יין טוב באיכותו ומקווים כי יותר אנשים יגיעו לבקר ביקב שלהם. לדבריהם, כשאנשים מגיעים ליקב הם חווים את החוויה וקונים יין, ואז יש ליקב קיום. אהרון וארנון מוכרים ביקב יין קברנה, יין מרלו ותערובת של שניהם שנקראת "נוטרה".

 

השיתוף

במקום תחרות עוינת בין בעלי היקבים שהגיוני היה שתתרקם, אי אפשר היה שלא להבחין בחברות העמוקה שבין כולם. אחד מהם העיד על היין הטוב ביותר שעושה חברו, ואחר סיפר כי חברו עושה את היין הכי מיוחד בכל בנימין. עמיחי לוריא אומר כי השיתוף הוא הרבה יותר טוב מהתחרות וכולם יוצאים ממנו נשכרים. לא מזמן חגגו כל בעלי היקבים ביחד את הבציר בארוחה מיוחדת בביתו של עמיחי, וגם ככה סתם הם נפגשים לעיתים וטועמים זה מיינו של זה.

על איכות היין לא הוסמכתי להעיד, אבל כל מי שטעם, בעיקר היועצים מבחוץ, העידו על היין שהוא מעולה. אז בפעם הבאה שתחפשו מקום מיוחד ואקסקלוסיבי לטייל בו, לא תצטרכו לסוע רחוק, עשו טיול בין גבעות בנימין, טעמו יין באווירה טובה והמון חוויה (בתנאי שלא תשכחו לקנות כמה בקבוקים), ורק אל תשכחו למנות נהג תורן.