באחרונה הושתה על תושבי בנימין "אגרת ביוב", במטרה מבורכת לקדם פתרונות לטיפול בביוב של הישובים. הנושא נוגע לכל תושבי המועצה האזורית, ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב עליו בעיתון זה.

אני כותב על הנושא כי שני רכיבים של האגרה במתכונתה הנוכחית חורים לי מאד, ורכיב שלישי סתם מדאיג אותי.

חורה לי שכשמדובר בשירות שלכאורה הוא שווה לכל תושבי הישוב, התשלום אינו שווה לכולם.

יש כאלה שמשלמים 3.6 ₪ לחודש מהקצה האחד, ויש כאלה המשלמים מעל 400₪ לחודש מהקצה השני, וכולם שייכים לאותו יישוב ולאותה מערכת ביוב.

עד היום לימדו אותי שבפרויקטים משותפים של הישוב כולם משלמים שווה בשווה, דוגמת מסי ישוב; או במקרה הגרוע - "הנהנה משלם", דוגמת תחזוקת בריכת שחיה בישוב. ב"אגרת הביוב" יצרו עוות שאין לו שום בסיס שאני יכול להבין אותו.

מהיכן נוצר העיוות הזה? כי משלמים לפי כמות המים הנכנסים למונה הראשי של הבית.

למה יש בכך עיוות? אפשר להגיד שמי שצורך יותר מים מזרים יותר ביוב, לא? לא!

כל אחד בישוב יודע שזה לא נכון. כי כמות המים הנצרכת בחודשי הקיץ גבוהה הרבה יותר מזו הנצרכת בחודשי החורף, והסיבה פשוטה מאד. בקיץ משקים את הגינה הרבה יותר. זאת הסיבה הראשית לעיוות. כתוצאה מכך יוצא שמי שמטפח גינה משלם יותר אגרת ביוב, ומי שמזניח את הגינה ומייבש אותה, משלם פחות אגרת ביוב. הרבה פחות.

במילים אחרות, זה מס על הגינות ולא על הביוב. לכן אולי במקום לקרוא לזה מס "ביוב", נכון יותר לקרוא לזה מס "גינה".

אבל הבעיה היא לא רק בשם המס. הבעיה היא שהמועצה מודיעה ברבים שהיא נגד גינות. זאת הכרזה חדשה ואני לא ידעתי עליה עד עכשיו. זאת הכרזה חריפה במיוחד כשמדובר ביישוב מדברי שהגינון הציבורי בו דל, ועיקר המרחבים הירוקים בו הם הגינות הפרטיות. עד כדי כך שעד היום היישוב לא מונע ממשפחות לטפל בשטחים ציבוריים שליד הבית שלהן, כולל השקיה שלהן. עכשיו פתאום מטילים עליהם מס על שהיו אלטרואיסטים וטפלו בסביבה.

רכיב שני החורה לי הוא שבעקיפין אני, דרך הישוב שלי, משלם את מערכת הביוב של ישובים אחרים. זהו אותו סוג עיוות כמו העיוות הקודם, והוא גם נובע מאותה סיבה, אלא שהוא חמור ממנו. המשמעות היא שעולה חשד שיישובים מסוימים התאגדו במליאת המועצה כדי לעשוק ישובים אחרים.

אני נוקט כאן לשון חריפה ביותר כי אין לי שום הסבר סביר אחר.

הסיפור באמת פשוט, ואולי הוא אפילו נובע מחוסר ידע, אבל התוצאה ההכרחית שלו היא זריעת קנאה בין היישובים. כדי להבין את הסיפור הפשוט יש צורך בכמה נתונים המסופקים על ידי השירות המטאורולוגי בבית דגן. ישוב מדברי ככפר אדומים, או רימונים, מצפה יריחו או מעלה מכמש, מקבל מהשמים ממוצע שנתי של 200 מ"מ גשם בשנה. ישוב בגב ההר, דוגמת עפרה או פסגות, מקבל 600-800 מ"מ גשם בשנה. נתון נוסף – האידוי. אידוי המים מהצמחים ביישוב מדברי הוא פי שנים לפחות מאידוי מהצמחים בישוב בגב ההר או בשפלה. התוצאה של נתונים אלה היא שכדי לגדל עץ בישוב מדברי צריך להשקות את העץ לפחות פי 6 יותר מאשר בישוב בגב ההר.

נתון שלישי ואחרון: כפר אדומים, הישוב בו אני גר, משתמש בחודש של קיץ (בו משקים יותר) בפי 2.5 יותר מים מאשר בחודש של חורף (בו משקים פחות). כלומר, עיקר תצרוכת המים של ישוב מדברי היא לא על המים שסופם בביוב אלא על המים לגינון. היות והאגרה היא לקוב מים, תושב של ישוב מדברי משלם אגרת ביוב הרבה יותר גבוהה מאשר תושב בישוב על גב ההר או בשפלה.

במילים אחרות, הישובים המדבריים מסבסדים את הישובים האחרים, ולא בגלל שהמדבריים מייצרים יותר ביוב, אלא בגלל שהם חוטאים בחטא גדול – הם רוצים קצת ירק בסביבה יבשה וצהובה. הוא אשר אמרתי, זה מס על הגינון ולא על הביוב.

הרכיב שרק מדאיג אותי, גם אם לא מכעיס, הוא רכיב התכנון. לא זכיתי לראות את תוכנית של הביוב של המועצה, ואפילו לא זה המתוכנן לישוב שלי.

אבל אם התכנון מתבסס על כמות המים הנכנסת לישוב, פירושו של דבר שהמערכות שיקומו יהיו גדולות מהדרוש, ולכן גם עלות ההקמה וגם עלות התחזוקה יהיו גדולים מהדרוש.

ומי ישלם על טעויות תכנון אלה? התושבים, כמובן.

מה אפשר לעשות? אפשר לעשות הרבה מאד. ראשית, צריך ואפשר לפרסם את פתרון הביוב לכל אחד מהישובים כולל הערכות מחיר להקמה ותחזוקה. אחר כך יש לתת לכל ישוב להחליט איך הוא מממן את המערכת שלו. אם המועצה רוצה לעזור, לא נתנגד. אפשרויות אחרות הן להתקין שעון מים, או להשית אגרה לפי תושב. זה פשוט, זה צודק, אבל פוגע במשפחות גדולות.אפשר גם להטיל אגרה לפי מגרש או דירה, ואז משפחות מרובות ילדים לא ישלמו יותר.

לתגובות [email protected]