חנק הבניה מתסכל שבעתיים נוכח גדר ההפרדה ההולכת ונשלמת. לכאורה היא נבנתה כשכפ"ץ המגן נגד פיגועים, ואנו – בימים של אוטובוסים מתפוצצים ועשרות הרוגים – מצאנו עצמנו מחוסרי כל יכולת להתנגד לה. התכחשנו למשמעותה המדינית, לאמירה שלה כלפי העולם כאילו על כל מה שמעבר לה ישראל מוכנה עקרונית לוותר. כעת נדמה שהכלי העיקרי להיאבק בה הוא באמצעות הגדלה משמעותית של תנופת ההתיישבות והבניה. המונח "גושי התיישבות" שעולה מעת לעת מרמז שריכוזי התיישבות גדולים מדי – הם כבר משהו אחר. לשם עלינו לשאוף. שכל היישובים יהיו גושי התיישבות גדולים מדי. ידינו אמנם כבולות, אבל המאמץ חייב להימשך.

לאורך הגדר יש עדיין סוגיות לא סגורות שאת גורלן עוד בכוחנו להכריע. כך שאלת ואדי קלט ומדבר יהודה (ר' עמ' 14), כך גם ניסוי השבבים. בשומרון הניסיון כבר החל. בחלק מרכבי תושבי היישובים העוברים במחסום "הפירות" החדש שליד קלקיליה, הורכב שבב קורא אופטי, שמאפשר לנהגיהם לעבור במחסום בנתיב מיוחד להם, בהליך בידוק מהיר.

רבים קופצים על המציאה לעבור במהירות, ומתקינים את השבב. מי שחושב קצת יותר – מצטרף למתנגדים למהלך. הרי אורחים, ספקים, או טכנאים, נשלחים בכך למסלול הבידוק האיטי, יחד עם הפלשתינים.

בפגישה של ראשי יש"ע עם אלוף הפיקוד הם הביעו התנגדות חד משמעית. פנחס ולרשטיין, יו"ר המועצה, הבהיר לו שאצלו זה לא יעבור. "הכאילו-פיתרון הזה רק יקשה עוד יותר על עורק החיים להתיישבות", מסביר ולרשטיין, "וגרוע מכך – הוא הופך את הנקודה למעבר גבול עם משמעות מדינית. אין ספק שהגדר מקבלת משמעות מדינית גם בלי השבב הזה, אבל אנחנו חייבים להתנגד לדבקות להפוך את המשמעות המדינית לחמורה יותר ויותר, ולא ניתן לפגוע בעורקי החיים. מבחינתנו, כל הנתיבים חייבים להיות פתוחים לאזרחי ישראל, ומכוניות חשודות – צריכות להיות מורדות לנקודת בדיקה יסודית בצד".

מחסום חיזמא, אמר ולרשטיין לאלוף הפיקוד, הוא דוגמא למחסום שזורם. עד שהאלוף עצמו התערב, המעבר במחסום היה בלתי נסבל, אך מאז התערבותך הוא הפך למחסום לדוגמא. כך אפשר למצוא פתרונות נכונים לכל מחסום שהוא, בלי רעיונות ששייכים לאמירה הידועה ש"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות".