כשנעם בן ארבע מתעורר משנתו הוא מתעלם מהחולצה המכופתרת שאמא הכינה לו, והוא מעדיף ללבוש את חולצת הטריקו.
"אוף, היום הגננת אמרה שנעשה חזרות לריקוד, אני לא מצליח להסתדר עם הרגליים".
"מה יש לילד הזה" - אומרת אמא לעצמה - "למה הכל לוקח לו כל כך הרבה זמן, כל הילדים בגילו כבר מורידים לבד את הפיג'מה".
אז מה באמת יש לנעם? אפשר לעזור לו? כיצד אנו לומדים להסתובב, לנתר, להקליד, להפוך לביבות, או להשתמש במצלמה דיגיטלית? כיצד לומד ילד בן חמש לקשור את שרוכיו, ונער לנהוג במכונית הילוכים?...
כל סדרת תנועות זקוקה לתכנון מוטורי. מובן מאליו, שבפעם הראשונה שילד מטפס על מתקן משחקים, מעביר כפתור דרך לולאה או מבטא מילה קשה-רבת-הברות, עליו לתכנן את תנועותיו במאמץ מודע.
תכנון תנועה, או במונח המקצועי פרקסיס (PRAXSIS ביוונית - "עשייה, פעולה, ביצוע") מבוסס על ויסות והבחנה מדויקים של עיבוד החושים שלנו, ועל חשיבה מודעת. מונח זה מתייחס לפעולה מוטורית רצונית ומתואמת. זוהי היכולת לתפוס, לארגן, וליישם סידרה של תנועות בלתי מוכרות. על מנת לפתח תנועה תקינה המוח זקוק למפה-לסכְמַה- מדויקת של הגוף. סכמה זו היא תחושה כוללת של תפקוד הגוף כיחידה שלמה אחת, המתקבלת דרך השרירים, העור, הפרקים,המגע, ראיית האיברים החיצוניים ותחושת הכאב. המידע החושי משולב ומוזרם אל המוח. כאשר יש לנו סכמת גוף טובה, אנו שולטים בתכנון המוטורי, ואז, אנו יכולים לבצע את מה שבכוונתנו לעשות. יכולת זאת היא הגשר בין המוח לבין ההתנהגות התנועתית. היא מהווה עבור העולם הפיזי את אשר מהווה השפה לעולם החברתי.
תכנון תנועה מורכב משלושה תהליכים בסיסיים: השלב הראשון הוא העלאת רעיון לדרך היעילה ביותר ליצירת פעולה. השלב השני הוא ארגון הגוף כך שיוכל לבצע את התוכנית המוטורית. והשלב השלישי כולל את הביצוע התנועתי. ילד אינו נולד עם פרקסיס. זוהי מיומנות נרכשת, אשר הילד מפתח עם הזמן, כשהוא נוגע בחפצים, חוקר אותם, ולומד להניע את גופו בדרכים שונות. בכל פעם שהוא חוזר על פעולות רגילות, כמו הגשת עוגייה, רכיסת מעיל וארגון הילקוט, כישוריו בתחום התכנון המוטורי משתפרים. יכולת תכנון התנועה מאפשרת לנו לעשות את מה שאנחנו צריכים ורוצים לעשות ביומיום. הודות לכושר זה אנו יכולים לדחוף נדנדה וללחוץ על דוושת הדלק, לכתוב ברהיטות ולרשום טור של מספרים, לטחון פלפל ולהקיש על הכפתור הנכון במעלית, לפצח גרעינים ולשרוק מנגינה.
דיספרקסיה (קשיים בתכנון תנועה) מאופיינת בליקוי ביכולת התכנון וביצוע רצף פעולות חדשות לא מוכרות. הילד עם קשיי תכנון תנועה (דיספרקסיה) עשוי לנוע באופן מסורבל ולהתקשות לתכנן ולארגן את תנועותיו.המודעות לגופו תהיה לקויה והשליטה מוטורית נמוכה. הוא יתקשה בהמשגה או יצירת רעיונות לפעילות. לרוב, הוא יתחמק דווקא מן הפעילויות העשויות לשפר את הפרקסיס שלו, ויעדיף את המוכר, על החדש והשונה. בנוסף, הלמידה שלו תהיה מאופיינת בניסוי וטעייה, והוא יתקשה להכליל את מה שהוא כבר למד על מנת לבצע מטלה חדשה. הערכתו העצמית לעיתים קרובות תהיה נמוכה, כתוצאה מחוויות כשלון נשנות. ככל שהוא מתנסה פחות בפעילויות מוטוריות, כך פוחתת יכולתו לעשות דברים. בעולם שבו "השתמש בו או הפסד אותו" הוא עובדת חיים, ילד זה מצויבצד המפסיד.
התגברות על מיומנות מוטורית אחת מוליכה לניסיון להתגבר על אחרת, מאתגרת יותר. ככל שהילד עושה יותר, כך גדלות יכולותיו. למשל, לאחר שהוא צובר בטחון עצמי על נדנדה, הוא עשוי להשתמש בכישוריו כדי לטפס על עץ. עודדו את הילד לדדות כמו דב על ארבע, לנוע כמו סרטן מצד לצד, לזחול כמו צב, להתפתל כמו נחש, להתקדם כמו תולעת באמצעות משיכת ברכיו לחזהו, לקפוץ כמו צפרדע, לדלג כמו ארנב, לצלוע ככלב שרגלו נפצעה. הוא מצליח?? יופי!! עכשיו תנו לו לנסות להתקדם הצידה, ואחורה. כשיש לו קושי בשלב הרעיוני של התכנון הדגימו לו, "מה אני צריך לעשות עכשיו?" שלב אחרי שלב. עודדו תנועה, ועודדו אותו להתנסות בחוויות תנועה חדשות: "אם אתה רוצה לעלות על הנדנדה, אעזור לך".ילדים עם דיספרקסיה עשויים להנות מחוויות תנועה חדשות, אבל הם זקוקים לעזרה על מנת להבין כיצד ליזום אותם. הציעו לו את תמיכתכם הפיזית והרגשית "אני רוצה להתנדנד בנדנדה הזאת, אתה רוצה לנסות להתנדנד איתי? תוכל לשבת עלי ונתנדנד ביחד".הילד הפוחד מתנועה עשוי להסכים אם יחוש בטחון. יש לכם את זה! אתם ההורים שלו ואתם יכולים לסייע לו לשפר את איכות חייו ולתת לו אין סוף חוויות הצלחה ולפתוח לו חלון הזדמנויות להצלחה. התערבות מוקדמת חשובה מאין כמוה.
מבוסס על ספרה של קרל מנוביץ' "הילד הלא מתואם"