השנה הבאה עלינו לטובה, שנת תשס"ח, תהיה שנת שמיטה. השמיטה נוגעת לכל אחד ואחד מהתושבים, אבל בעיקר לממלאי תפקידים הקשורים לאדמה.

הוויכוחים, הפולמוסים, וההתחבטויות, שפשטו ברחבי הארץ לקראת שנת השמיטה תשס"ח, מבקיעים גם את שלוות הכורמים והחקלאים בבנימין. הם מתווכחים, מתלבטים, מתייעצים, אבל יש מי שכבר הגיעו להחלטות ברורות.

יורם כהן: שמיטה – כפשוטה. לא לעבוד שנה

יורם כהן צלם חתונות בדימוס, ובעל יקב מצליח בעפרה, מתכוון לשמוט לגמרי.

היקב של כהן זכה השנה בחמש מדליות, בתחרויות יוקרתיות שונות בארץ ובחו"ל. אבל למרות ההצלחה, ולמרות שתוצר היין הוא כרגע עיקר פרנסתו, מתכוון כהן לשבות.

"לפני שנה הרהרתי בזה, וקצת התלבטתי", מתוודה כהן, "אבל עכשיו קיבלתי החלטה לשבות. בפרשת 'כי תשא', הטקסטים שמדברים על השמיטה: "שנת שבתון תהיה לארץ", זהים לחלוטין לטקסטים שמדברים על שבת. כמו שמוצאים "פתרונות הלכתיים" לעבודה בשמיטה, ניתן היה למצוא גם המון פטנטים שיאפשרו לעשות הכול בשבת, אבל בשורה התחתונה היינו מאבדים את שבת. ובדיוק כמו שלא עובדים בשבת, אני לא עובד בשמיטה. וכשאני לא עובד בשבת, הרי אני מפסיד יום עבודה? אבל האמת היא שאני מרוויח חיים.

"קיבלתי מתנה לנוח שנה, ואני לא מתכוון לפספס אותה" – מדגיש יורם – "מנוחת האדם והאדמה, שממנה באתי, ואליה אשוב. הקשר בין האדם והאדמה הרבה יותר עמוק ממה שנדמה לנו. הקב"ה אומר לי, ליורם החקלאי ובעל היקב, תסתכל על הדברים מלמעלה, קח לך שנת מנוחה, ואל תחשוש. אני אפנק אותך בשנה שלפני כן, וגם בשנה שאחרי. אנשים חושבים מה יהיה מחר, ממה אתפרנס. אני לא דואג. יש לי היום יכולת נפשית לשמור על השמיטה. לצילום שלי קוראים: "לתפוס את הרגע", וזה בדיוק מה שצריך לעשות מבחינה נפשית כדי לשמוט.

"אני יודע על חקלאים ששמרו שמיטה והפסידו. אז מה? מה אתה חושב, שאם תהיה איש אמת, מיד תקבל מה שמגיע לך? הדבר היחידי שמגיע לך זה להסתכל על עצמך בראי ולהגיד: אולי הפסדתי כסף, אבל הרווחתי איש ישר.

"זה לא פשוט ולא קל, אבל כשיש החלטה פנימית נפשית, זה אפשרי. "בזיעת אפך תאכל לחם" זו קללה, אז בשמיטה הקב"ה אומר לי: בוא תתחבר לרגע שלפני החטא. אבל יש מי שלא רוצה. הוא מעדיף להישאר עבד".

"אוצר בית-דין" עדיף על "היתר מכירה"

"להערכתי החקלאים הכבדים לא יעמדו בזה", אומר שיבי דרורי, רכז החקלאות של שומרון ובנימין, המתגורר בגבעת הראל, "ואני יכול להבין אותם. הם נאבקים ביום יום ברמת לחצים גבוהה, יש מערכת גדולה של פועלים, וזה לא פשוט. להערכתי רבים יסמכו על "אוצר בית דין", (ראה מסגרת) והחקלאים הוותיקים יותר יעשו "היתר מכירה". אני מניח שרוב האנשים יעדיפו את "אוצר בית דין" ולא "היתר מכירה", כי מרגישים שההיתר היה נכון כשמתו ברעב, והיום זה לא המצב.

"בנוסף, הנושא של מכירת הקרקע לנוכרים לא מסתדר לרוב החבר'ה הצעירים "אנשי הגבעות", שהגיעו לעניין מלבד החיבור הנפשי לאדמה, גם מתוך רצון לגאולת קרקע".

120 שנות פולמוס

הפולמוסים סביב השמיטה לא התחילו היום. עם הקמת המושבות הראשונות בימי העלייה הראשונה, התעורר הצורך להתמודד עם מצוות השמיטה. שנת תרמ"ט הייתה שנת השמיטה הראשונה מזה כ-2,000 שנה שבה ישבו בארץ ישראל יהודים עובדי אדמה. הבעיה החריפה בגלל אופיים החילוני של חלק מעובדי האדמה שלא ששו לקבל עליהם מצווה שעל פי אמונתם תפגע ביבול, ובנוסף פחדו שהפקרת הקרקע תהיה להם לרועץ ותגרום להשתלטות ערבית. לעומתם, הרבנים הציוניים וחלק מן הציבור שומר התורה, ראו זכות גדולה שסוף סוף עם ישראל יושב בארצו וזוכה לקיים את מצוות השמיטה, וטענו שהברכה מובטחת לשומריה.

פולמוס השמיטה הקיף אזורים רבים, ורבנים רבים נטלו בו חלק. "היתר המכירה" ניתן על ידי רבני חיבת ציון, כשעלה הראי"ה קוק לארץ, סמך גם הוא את ידיו על ההיתר. ומצד שני התנגדו לו רבני ירושלים האשכנזים שכן לדעתם ההיתר עובר על איסור "לא תחנם" (איסור נתינת קרקעות ארץ ישראל לגויים).

משמעות ההסכם הייתה שקרקעותיהם של היהודים ימכרו לכאורה לגויים במהלך שנת שמיטה וכך הם יוכלו להמשיך לעבוד את האדמה ולייצר תבואה כרגיל, בדומה למכירת חמץ הנהוגה בפסח. רוב המושבות פעלו בהתאם להיתר המכירה ועבדו את האדמה. אולם חלק מחקלאי פתח תקווה וחקלאי מזכרת בתיה שמרו את מצוות השמיטה מבלי להסתמך על ההיתר. הדבר הביא לסכסוך חריף ביניהם לבין הברון רוטשילד, אשר ראה בהם עצלנים.

הגלות – בגלל אי שמירת השמיטה

דרורי, רכז החקלאות, הוא בעל כרמים, זיתים ויקב, ולמרות דברי האמפטיה שלו לאלה שמתכוונים לסמוך פתרונות הלכתיים כאלה ואחרים, הוא עצמו מתכוון לשבות, ובכרמו העזוב לתקוע שלט: "כל הרוצה ייטול".

"למרות שהחקלאות היא חלק מהותי ממקור פרנסתי", מנמק דרורי את החלטתו, "אני לא מתכוון לייצר יין בשנת השמיטה, כי אני מרגיש שהיהשארות פה בארץ תלויה גם ביכולתנו להרפות, ולסמוך על השם".

על פי מקורות חז"ל ודברי הנביאים, היו עשרות שמיטות שלא נשמרו כהלכתן, מאז שנצטוו ישראל במצוות שמיטה ועד לגלות בבל. אי שמירת השמיטה מובאת במקורות כאחת הסיבות המרכזיות לגלות. בדברי הימים פרק לו, לאחר חורבן בית ראשון נאמר: "למלאות דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה".

"כלומר, שאחת הסיבות המרכזיות לגלות הייתה אי שמירת השמיטה", אומר דרורי "וצריך להיזהר מאוד לא להגיע למצב דומה. לכן, לוותר על שנה אחת של יבול, זהו מחיר קטן כדי להישאר בארץ, ולא לגלות. בהחלט היה עוזר אם הציבור הכללי היה משתתף במאמץ, במין מס שמיטה שהיה מחולק לחקלאים, או שהמדינה באופן מאורגן הייתה מתארגנת לסייע. אבל גם אז, זה לא היה פותר את הבעיה לאלה שמפחדים לאבד את מקומם בשווקים. לכן כדי לשמור שמיטה, באמת צריך ביטחון שהפרנסה קצובה מלמעלה. אני מתכוון לבטוח. בשמיטה הקודמת הייתה לי חקלאות קטנה, וקצת הפסדתי. הפעם התרחבתי והניסיון יהיה קשה יותר, אבל אני אצטרך לעמוד בו".

"או שהוא בעל אמונה – או שהוא אידיוט"

השנה מציעה קרן של החרדים הליטאים לחקלאים פיצוי כספי (רובו מכספי ממשלה) תמורת השבתה מלאה של האדמות. הקיבוץ הדתי פועל להסדיר "היתר מכירה", שיקיף כנראה את רוב מגדלי הירקות, למרות התנגשות צפויה עם החרדים. בינתיים חתם בד"ץ העדה החרדית הסכם עם חקלאים בעזה לאספקת 60 אלף טון ירקות ופירות במהלך השנה הבאה, למרות מחאות שפעולה זו גורמת לתמיכה בטרור.

כיוון שרבים מהמפעלים מעוניינים בהכשר המקובל על חרדים, הם נמנעים מקניית תוצרת חקלאית יהודית ויש לעתים בעיות לחקלאים למכור את תוצרתם. בשנת 1987 לא הסכימה אף טחנת קמח בארץ לקנות את תוצרת החיטה של החקלאים היהודים והתוצרת הועברה בסופו של דבר לייצוא או לשימוש בהמות. אבל חקלאי בנימין לא מתרגשים.

"אני מוכן לחתום שאלה ששומרים שמיטה ממש, לא מתפרנסים מחקלאות" קובע שלמאי פוזס מעפרה, מותיקי החקלאים בבנימין. פוזס מגדל אפרסקים ענבים דובדבנים, המשווקים ברחבי הארץ.

"מי שמתפרנס רק מחקלאות, וממש עוזב את השדה, או שהוא בעל אמונה עצום, או שהוא אידיוט. אני לא מאמין שהקרן המדוברת תצא לפועל. כבר מתש"מ, שנת השמיטה הראשונה שעברתי כחקלאי, דיברו על קרן כזו, ובינתיים זה לא קרה.

פוזס כבר שלושים שנה בתחום. הוא הלך לחקלאות מתוך אידיאולוגיה, וגם אהבה לטבע, ולמרות הקשיים והטלטלות, הוא מרוצה. "אני לא מצטער כי מרגיש שעשיתי משהו בחיים" אומר פוזס. "קיבלנו אדמות באזור גבעת זאב, וגבעון, היה הר טרשים קרח, הצלנו את האדמה, והפכנו את המקום להר פורח.

ובעניין השמיטה: גם אני הייתי שמח לשבת במשך שנה ולאוורר את עצמי, אבל כרגע אני לא רואה שזה ריאלי. החקלאות היהודית היא על קרעי תרנגולת. המצב הכלכלי קשה, ומאוד קשה להתפרנס. ובכל מקרה, גם אם שומרים שמיטה ממש, עדיין יש עבודות שהחקלאי יצטרך לעשות כדי לשמר את הקיים, ומי שבעל שטחים גדולים, עדיין תהיה לו עבודה רבה.

השנה עוד לא החלטתי מה אעשה. ההתלבטות היא בין "היתר מכירה" לאוצר בית דין".

שנים ארוכות השתמשתי ב "אוצר בית דין" אבל אני לא מרוצה. הפתרונות שלהם לא מספקים מבחינה הלכתית, למרות שהתוצרת אמורה להימכר במחיר העלות, בפועל נעשה מסחר מלא כאשר התוצר הגיע לחנויות, כי שם מוכרים אנשים שלא שומרים על השמיטה. כשהצבעתי על הבעיה, אמרו לי ב"אוצר בית דין": "מה שקורה בחנויות זה כבר לא עסק שלנו". אני לא מקבל את זה. ובנוסף שלחו לשטח אנשים שלא בקיאים בהלכה. רב שרוצה לפסוק בהלכות שמיטה צריך להתמחות בתחום ספציפי, ולדעתי עליו גם לעבוד עונה שלמה כחקלאי, כדי להבין את השלכות פסיקתו.

בכל פעם שאני מסיים שמיטה, אני מחליט: בפעם הבאה אעשה "היתר מכירה", אבל בכל פעם משכנעים אותי הרבנים לחזור לסידור הישן, כי הם חושבים שזה פתרון טוב יותר מבחינה הלכתית.אבל השנה אולי בכל זאת אלך על זה. אני לא מפחד מהחרדים. יש מספיק שווקים בארץ שצורכים היתר מכירה. שמעתי גם על יוזמה חדשה שנקראת "אוצר הארץ" שעוד לא בדקתי אותה, ואולי אלך על זה".

כבר במקורות חז"ל מתוארים הקשיים הרבים שעמדו בדרכם של שומרי השמיטה. במדרש איכה רבה מתואר כיצד הגויים היו לועגים לישראל על שבשמיטה היו אוכלים קוצים. במשנה יש הלכות רבות הנובעות מכך שרבים מעם ישראל לא הקפידו על שמירת שמיטה, כגון איסור למכור כלי עבודה חקלאית לאדם שאיננו יודעים אם הוא מקפיד לשמור שמיטה, ועוד. בגמרא מסופר על רבי ינאי שקבע לעם שמותר לעבוד את הקרקע בשמיטה בגלל גזירות המלכות. עם זאת, יוסף בן מתתיהו מספר שאלכסנדר מוקדון וגאיוס קיסר, פטרו את היהודים ממסים בשנות שמיטה.

הרבנים ימצאו פתרונות

"אם נעזוב לשנה אחת את השווקים, מישהו אחר ימלא את מקומנו" מודאג משה מושקוביץ, מגדל פרחים ופירות, מהיישוב שילה. "לקח לנו שנים ארוכות להיכנס לבורסת הפרחים. הקניינים הגדולים אוהבים את הרצף, והיעדרות של שנה תפגע בנו קשות. אני מניח שהרבנים ימצאו לנו פתרונות".

"חלק מהפרחים גדלים בתוך חממות ובמצע מנותק, כלומר לא על האדמה, ולפי ההלכה מצע מנותק לא חייב בשמיטה כי הוא לא חלק מהאדמה. הפרחים שלנו נמכרים בחו"ל. פירות של קדושת שביעית אסור להוציא מהארץ, אבל מכיוון שאצלנו מדובר בפרחים יפים, אבל חסרי ריח, אין בהם קדושת שביעית וזו לא בעיה לייצא אותם. על פרח ריחני חלה קדושת שביעית".

בחודש הבא ידריך מושקוביץ את כל מגדלי הפרחים בבנימין. רבנים יענו על קושיות, יפתרו סוגיות, וילבנו יחד עם החקלאים את הבעיות השונות.

"אנחנו מתארגנים כבר מספר חודשים ליום העיון אליו יוזמנו כל חקלאי בנימין" אומר שיבי דרורי. "יגיעו רבני מכון התורה והארץ, שהקימו את "אוצר הארץ", אוצר בית דין של רבני הציונית הדתית, אגב, יש לזה ביקוש לא רע. יגיעו גם מהרבנות הראשית, יענו לשאלות החקלאים וינסו לפתור בעיות, ולהציג את האפשרויות השונות שעומדות בפני החקלאים".

יום העיון, למעוניינים, יתקיים ביט' בתמוז, במכללת יהודה ושומרון.

"אני מתכוון לשאול לגבי המצע עליו אני מגדל, ולגבי בניית חממות", חושף מושקוביץ את ?? לקראת יום העיון. הוא דור שני לחקלאים בארץ, במקור ממושב ה 'זורעים' בצפון.

"אבי עלה בשנת 39, מצ'כיה, הוא נעצר בידי הבריטים בעתלית, ושם הזדמן לו ספר על חקלאות. הוא למד אותו, והתאהב במקצוע. אבי שוחרר והגיע לקבוצת כינרת ולראש פינה, בכל מקום עסקו בחקלאות.

"למרות זאת אבי נהג לומר שחקלאות היא לא מקצוע, ושלח אותי ללמוד הנדסת אלקטרוניקה. אבל לבסוף האהבה הישנה לטבע משכה את ליבי. התחלתי בחקלאות בשנת 79 כשהגעתי לשילה. הייתי המושבניק הראשון בשילה, ומשכתי את האחרים לתפישת אדמות. זה היה המשך ישיר של התפישה החלוצית של אבי.

"את שנת השמיטה הראשונה כחקלאי שמרתי לפני כ27 שנים", מעלה מושקוביץ זיכרונות, "באותה שנה קיבלנו אישור מהסוכנות לנטיעות. רב היישוב אלחנן בן נון, התיר לנו לטעת בשמיטה, הוא אמר שתפישת האדמות היא מדאורייתא, והשמיטה רק מדרבנן, מאחר שנפסק להלכה ששנת השמיטה היא מדאורייתא רק כאשר רוב העם יושב בציון. נטענו כארבעים דונם. אחד מההיתרים בשמיטה הוא לשתול בתוך בית. היינו שותלים, וכדי לא לעבור על איסור, מעל כל עץ בנינו מבנה. הייתה ברכה גדולה במטעים האלה, הם הניבו ייבול יפה. בשמיטה הבאה שמרתי על פי "אוצר בית דין", ומאז ועד היום אני נוהג כך.

הגידול נשאר על העץ

"נכנסתי לחקלאות כדי לגאול קרקעות, ולא כל כך מאהבה לעניין עצמו", מתוודה השכן של מושקוביץ, עירא רפופורט, המגדל דונמים רבים של כרמים וזיתים באזור שילה. "אבל אחרי שנכנסתי לזה, הבנתי שזה לא משחק. אי אפשר לשתול מאתיים עצים ולהזניח אותם בשטח. אט אט נשאבתי לגידול והטיפול והתאהבתי. למרות זאת בשנים האחרונות אני עובד מעט בשטח, ובעיקר מעסיק פועלים יהודים".

רפופורט קצת מבולבל לקראת השמיטה. "בכל שנה אני מתלבט מאוד מה לעשות. מצד אחד אני רוצה לקיים את המצווה "כהלכתה", אבל לא קל להבין מה זה אומר, ומה הדבר הנכון לעשות.

באחת השמיטות התייעצתי עם הרב אלחנן, ואמרתי שאני מוכן לתת לאדמות לנוח, ולא לעשות דבר. אבל השתכנעתי ממנו שבדור שלנו יש צד נוסף: לאפשר לאנשים לאכול מהפרי. מצד אחד אסור לאבד את האדמה, אבל מצד שני יש מצווה לאכול מקדושת שביעית.

חיפשתי אנשים שאוכל לתת להם ענבים כדי לקיים את "כל דיכפין ייטה ויפתח". לצערי רק מעט אנשים באו לכרמים ולמטעים. הבנתי שגם כאשר אני מפקיר את השטח רק מעטים יגיעו ממרחק לקטוף בעצמם ענבים או זיתים, ולעשות את הפעולה הדרושה להכנת יין, או שמן. מה שקרה זה שרוב רובו של הגידול נשאר על העץ, ולא קוימה מצוות אכילה מקדושת שביעית". הוא מסכם בצער.

אחרי שלמד את הלקח, השתמש רפופורט במשך השנים בפתרון של "אוצר בית דין".

"אני לא מרוויח אחרי שנת שמיטה, ובמקרה הטוב, כשהכול מסתדר, אני מצליח לכסות את ההוצאה. יש חקלאים שיוצאים לשנת לימוד, אני לא עשיתי את זה, אני מדריך טיולים במקצועי, והתמקדתי בזה בשנת השמיטה. לחקלאי שאין לו פרנסה אחרת, ה' מבטיח שייתן פי שלוש, לא תמיד זה קורה. לי זה לא קרה" -אומר רפופורט.

והוא מוסיף: "השנה אני בדיון עם הרב אלחנן אם להמשיך בפתרון של "אוצר בית דין", או ללכת על "היתר מכירה". השיקול הוא שב "היתר מכירה" אדם מרוויח את לחמו, לא רק את ההוצאות, ובכסף הזה נוכל להשתמש לגאולת קרקע נוספת. אני עדיין מתלבט, כי כיום ששיש מאבק יומיומי עם בני הדודים, לא בטוח שהדבר הנכון לעשות הוא "להשכיר" להם את הקרקע, אפילו באופן סמלי".

התפתחות בזכות השמיטה

במושב החקלאי מבוא חורון, שחלק נכבד ממקור פרנסתו הוא החקלאות, טוענים שהם שובתים ממש, ואכן, כמו שהובטח, הברכה שורה. הם ממליצים לחקלאים האחרים לנהוג כמותם, ולשבות, בלי "פתרונים, פתרונות, והתחכמויות".

"על עוון השמיטה גלינו מארצנו" אומר דוד גולדברגר, רכז החקלאות במשק. "70 שנות גלות בבל היו כנגד 70 שמיטות שבהם לא שבתה הארץ. היתר המכירה שבזמנו חוזק ע"י הרב קוק בא כדי לחזק את אחיזתנו בארץ כי היו בעיות כלכליות קשות, כאשר היישוב התבסס בעיקר על החקלאות. כיום רק 2.5%מהאוכלוסייה מתפרנס מחקלאות, ולכן הביסוס להיתר המכירה מתקיים רק במקרים בהם באמת ללא גידולים בשמיטה אנשים יגיעו לפת לחם, או לחוסר אפשרות לעמוד בהתחייבויות כספיות כגון חובות על השקעות.

אבל האחיזה שלנו בארצנו היום, דווקא תשתפר אם נקפיד שלא לעשות פעולות חקלאיות עד כמה שאפשר, כלומר לאמץ גישה מורכבת שמקבלת מצד אחד את היתר המכירה במקום שאין ברירה, ולהקפיד מצד שנישבכל מקום שמתאפשר, נקיים כרוחה וככוונתה של התורה את מצוות השמיטה".

ובעקבות השמיטה? היו לכם הפסדים?

"חלילה", אומר גולדברגר. "הוכח אצלנו בישוב ששמירת השמיטה ללא גידולים בשביעית לא פוגעת לאורך זמן בענף, אלא להיפך. הצלחנו בארבע עשרה השנים האחרונות לחדש את כל הציוד שלנו: הטרקטורים והכלים החקלאיים, ללא כניסה לחובות, והכול שולם מהכנסות הענף. הישוב כולו פורח ומתפתח בגודל ובאיכות בבניה, בתעשייה ובאוכלוסיה.

בנוסף: שנת הוברה של שטח חקלאי שווה כסף, שמתקבל בשנים שלאחר ההוברה. אם בטיב השטח, בשטיפתו מחומרים, באגירת גשם לתוך שדה, חרישתו וכדומה. דבר נוסף: אפשר לקבל מהסוחרים בעד יבול השנה השישית יותר הכנסה, יש נכונות כזאת.

אנחנו ביישובים מדברים על הישארות ותפיסת אדמה, אבל אם רוצים להחזיק באדמה, ואם בעוון שמיטה גולים אז צריך לשמור עליה כעל בבת עיננו". הוא מסכם.

חיבוטי הנפש וההתלבטויות יימשכו כנראה אצל חלק מהחקלאים, עד הרגע האחרון. אבל כולם לא מתכוונים לחוות את השנה על פי סדר יומם הרגיל. חלקם מתכוונים לנוח, אחדים מספרים על חלומות לנסוע לטואיצ'י, כדי ללמוד מהילידים שם על עבודת האדמה והחיבור הנפשי אליה, והרוב מתכוונים ללמוד, ולהעשיר את חיי הנפש והרוח.

"אצלנו ביישוב דובר על כך שהחקלאים ילמדו תורה בשנה השמיטה", אומר הרב דב ברקוביץ' מהיישוב שילה. "וברור שאז היחס שלהם אל הארץ יהיה שונה. רך יותר. קשוב יותר. היהדות בנויה במערכת של עצירות לשם יצירה. בכל פעם שאדם נוגע בדבר שממש קרוב לחיות של הקב"ה, הוא חייב לעצור, מאחר והוא עלול לגעת בכוחות החיות לשם סיפוק אגו וצרכים אישיים. בדומה למזוזה בפתח הבית, והעצירה קיימת גם בנישואין: בעבר לפני הנישואין היו ה"אירוסים" כשלמעשה בזמן האירוסים אסור היה להם לחיות יחד, למרות שהם בעצם כבר זוג.

כל עצירה היא למעשה תזכורת, ונועדה כדי לשאול: מי אתה, מה היחס שלך לחיים, ולהזכיר שהחיים באים מהקב"ה וזה מחייב. כך שבת וכך גם שמיטה. אלה מעגלים, שבת קשורה יותר למעגל הפרטי, והשמיטה היא המעגל הרחב ביותר לכוחות היצירה שיש בחברה".

לברקוביץ', גם רעיון מהפכני: חברה שכולה שומרת שמיטה, ולא רק החקלאים שבתוכה.

"לפני כמה שנים מישהו הציע שכל אדם ישבות פעם בשבע שנים, יתבונן קצת יותר בחייו, ויבנה העמקה שלהם: לשם מה הוא חי, ולשם מה נתנו לו את כוחות היצירה, שהחברה כולה תשבות אחת לשבע שנים זה חזון אידיאלי, אבל מבחינה מעשית זה יתאפשר אולי רק באחרית הימים" הוא מסכם.

להיעזר ב"אוצר הארץ"

ב"אוצר הארץ" מייסודו של מכון התורה והארץ, לשעבר-בכפר דרום, כיום באשקלון, נערכים לאספקת פירות וירקות מארבעה מקורות עיקריים: איסום שישית, גידולי ערבה, מצע מנותק ואוצר בית דין.

"אוצר הארץ" תשאף לספק לכל צרכן שרוצה בכך, פירות וירקות ללא היזדקקות להיתר המכירה וללא שימוש ביבול נוכרים. לשם כך נעשתה פניה נרחבת לציבור הדתי שיירשם לתוכנית, וזאת - כדי לקבל אינדיקציה ביחס להיקף הדרישה. אני מציין בסיפוק שכבר ישנה היענות של אלפים כך גם מוסדות של הציבור הדתי לאומי.

במקביל אנו נערכים לספק את הדרישה ע"י התחברות לחקלאים יראי שמיים, שיתנהגו בשביעית על פי הנחיות בית הדין בראשות הרב יעקב אריאל ובפיקוח של משגיחים ממכון התורה והארץ.

בתהליך של אוצר בית דין נשלם לחקלאים את ההוצאות הכרוכות באחזקת המטעים לפי תחשיב ידוע של משרד החקלאות, לא כתמורה על הפרי, כי אם כתמורה עבור עבודה, חומרים וציוד. החלוקה למנויים תיעשה לא דרך סיטונאים, אלא ישירות מהמחסן בפיקוח בית הדין לחנויות, של "אוצר הארץ", על פי מחירים מומלצים של בית הדין, שיכללו גם עמלה קצובה מראש עבור בעל החנות להוצאותיו ולעבודתו.

פירות מאוצר בית דין בקדושת שביעית יסומנו בסימון מיוחד, כדי שהצרכנים ינהגו איתם בדרך נאותה.

אנו מתכוונים גם לקיים מצוות: "ואכלו אביוני הארץ" ע"י פתיחת מסלול של אספקת פירות למעוטי יכולת מעודפי פירות ומקרן תרומות בניהול "אוצר הארץ"

"אוצר הארץ" אינה מתכוונת להתפרק אחרי השמיטה הקרובה."אוצר הארץ" רוצה להתחיל בשנת השמיטה הקרובה מהלך ארוך טווח, שיחזק את החקלאות של יהודים השומרים כהלכתן את המצוות התלויות בארץ וגם יגדיל את היקף שמיטה כהלכתה בכשרות מהודרת.