לעמודי "דברי הימים" בגירסה המודפסת

בכמה גדלו המועצות השונות ביהודה ושומרון? הטבלה האחרונה שפירסמו משרד הפנים והמינהל האזרחי שוב מראה: מטה בנימין לחוד, ושאר הרשויות לחוד. במחצית הראשונה של שנת 2007, כלומר ללא עונת קליטה חמה באמצע, גדלה מטה בנימין ב-4.9% שהם 1999 נפש (עוד תינוק אחד, והיינו סוגרים 2000). מועצה אזורית שומרון, לשם השוואה, גדלה רק ב-417 נפש, שהם 1.88%. כלומר מטה בנימין גדלה פי ארבע בהשוואה לשומרון. גוש עציון והר חברון עומדים על 2.94% ו-2.62%, שהם 394 ו-129 נפש.

אפילו במועצות המקומיות האטרקטיביות נרשמו אחוזי גידול נמוכים: אורנית – 1.81%, אלפי מנשה – 2.03%, בית אל -0.85% וקדומים – 2.34.%, כלומר גידול של 81 נפש בלבד, פחות מטלמון או עפרה לבדן. מטה בנימין עולה אפילו על שיעור הגידול החרדי (בית"ר עלית – 3.39%).

איך מסבירים את הנתונים? "קודם כל, זו בהחלט גאוות יחידה", אומר פנחס ולרשטיין. "אני חושב שבמטה בנימין יש מודעות חזקה בצורך המתמיד בגידול, שהופנמו מאחרים יותר ממקומות אחרים. אפשר להגיד שיש אצלנו תרבות של קליטה".

לפני 20 שנה עמדה אוכלוסיית מטה בנימין על 5,600 נפש. היום הנתונים הרשמיים מלמדים על 42,600, אלא שזה עוד לא הכל: לפני 20 שנה הנתונים כללו את הר אדר, בית אל, עופרים וקריית ספר, שהפכו מאז לרשויות עצמאיות. אם נוסיף גם את מספר תושביהם, ונחשב כמה מונה כיום כלל ההתיישבות היהודית במרחב בנימין, נגיע ל-98,614. המאה-אלף כבר מעבר לפינה.

ועוד מדד שנערך לאחרונה שיכול אף הוא לעודד את רוחנו: סקר שערך המדור לעבודה קהילתית במתנ"ס, כדי לעמוד על חוסן היישובים לצורך העמקת העבודה מול היישובים השונים, בחן תחומים שונים המרכיבים חוסן קהילתי. כמה תושבים ביישובים השונים נחשפו לאירועי טרור, ועד כמה הם חשים בטוחים ביישובם ובדרכים אליו? מה מידת האמון של התושבים במנהיגות היישוב, מה שביעות הרצון מהתנהלות היישוב ומהשירותים הניתנים בו, ועד כמה ניתן לתושב מידע מספק על הנעשה ביישובים? בצד שאלות שכאלה נבדקו גם המניעים למגורים ביישובים.

התוצאות הפתיעו לטובה גם את עורכות הסקר המקצועיות, מטעם מכללת יהודה ושומרון באריאל. מדד החוסן הכולל בבנימין גבוה באופן משמעותי ביחס לממוצע הרשויות האחרות שבדקו אותו. אף כי החשיפה לאירועי טרור ביישובים אינה נמוכה, בכל זאת הרוב המוחלט של התושבים (76%) חשים ביטחון ולא סיכון למרות המצב הבטחוני, ואינם חוששים מנסיעות בדרכים ליישובם. בשאלת האמון במנהיגות היישוב, והערכת השירותים הניתנים על ידי היישוב בתחומים השונים, יש כמובן שונות בין היישובים, שתהווה מסד לעבודת המדור מולם, אך ככלל, במרבית היישובים מרבית התושבים מעניקים ציון גבוה של אמון במנהיגות היישוב, וכן לשירותים הניתנים בו. ציון גבוה במיוחד לתפקוד היישובים ניתן לגבי השאלה הנוגעת להתנהלות היישוב בזמן חירום. גם לשאלה "האם אתה חש שאתה ממשיך לגור ביישוב מחוסר כל ברירה אחרת" –נרשמו אחוזים גבוהים ביותר בכל היישובים למענה השלילי.

שאלה מעניינת נוספת עסקה במחלוקת ארוכת השנים, האם על המועצה להשקיע משאבים לצורך הסברה ושכנוע של החברה הישראלית בנוגע לעתיד האזור. מרבית התושבים במרבית היישובים סברו שהמועצה אינה משקיעה די משאבים בכך, וכי עליה להשקיע יותר.