כהרף עין הפכו שני קרוואנים שהיו ביתם החמים של שתי משפחות צעירות לערימת פחמים. מבין העשן והאש הנכבית הציצו דפים בודדים של ספרי קודש שחורים, ומנועים מעוותים של מה שהיה פעם מכשירי חשמל. קשה לתפוס את האובדן המהיר, ואין מילים לומר למשפחות צעירות שאיבדו את כל רכושן בן רגע. אפשר לנסות להתנחם בכך שלא היתה פגיעה בנפש.

כל כוחות החירום והסיוע ברחבי בנימין גויסו ופעלו במהירות. לאחר כיבוי השריפה, שהודות לשינוי פתאומי בכיוון הרוח לא אכלה קרוואנים נוספים, התארגנו ביישובים לתרומת ציוד וכספים למשפחות. היום, כשבועיים אחרי, אפשר לומר שהן די עומדות על הרגליים.

וכך הן כתבו במכתב תודה לתושבי בנימין: "בתוככי ימי בין המצרים פרצה שריפה ביישובנו מצפה דני, אשר כילתה בתוך כעשרים וחמש דקות שטחים חשופים רבים, ובהמשך הפכה במהירות לאפר גם את שני הקרוונים שבהם התגוררנו, על כל תכולתם וחפצינו האישיים.

לנוכח הצרה שאליה נקלענו, נדהמנו לגלות גילויים רבים מספור של סיוע, נחמה ועזרה מכל סוג שהיא, מצד כל הסובבים אותנו: בראש ובראשונה תושבי מצפה דני הנפלאים, העוטפים אותנו באהבה ובהשתתפות אין קץ, ורבים משכנינו ממעלה-מכמש המציעים כל העת את עזרתם.

במקביל לעזרה היישובית ולסעד הנפשי והחברתי, זכינו בימים שחלפו מאז האירוע לסיוע מדהים ומעורר השתאות מצד כל הגופים הסובבים את היישוב, ובהם פינחס ולרשטיין, ראש מועצת מטה בנימין, וכן שני סגניו, אבי רואה ורפי בן בסט; חיים פוגל היקר שתמיד עומד לימיננו, זמביש וכל הצוות של "אמנה", שדאגו לקרוונים חדשים במהירות שיא ונכונים לסייע בכל עניין ובכל עת; עקיבא יצחק ממחלקת הביצוע של המועצה שדאג לתשתיות חדשות ועבודות הפיתוח ביעילות ובמסירות; לצוותי המים והחשמל של החברה לפיתוח, שאף הם עושים מאמצים מתמשכים ומהירים על מנת שנחזור לשגרה כמה שיותר מהר; למנופי בן יהודה: אמנון, דורון, קובי וצחי, על הסיוע המיידי.

לכל התורמים הרבים שסייעו ושמסייעים לנו לחזור לשגרה ברוחב לב וביד נדיבה.

אנו מודים מקרב לב לכל העושים במלאכה במישרין ובעקיפין, ובטוחים כי כלל גילויי האכפתיות והסיוע שנחשפנו להם, מעידים על חוסנו ואופיו האמיתיים של עם ישראל.

יהי רצון שנשמע ונתבשר כולנו אך בשורות טובות".

על המכתב חתמו המשפחות: ראובן ואורית גפני, אריאל ויעל צלקו, ובית מצפה דני.