אנחנו שוטחים מעשינו ומעללינו לפני מלך רם ונישא, פורטים ומתוודים כדי שנרוחם. המלך בשדה, אתנו, לידנו! ואנחנו משתוקקים להמליך אותו לפני כל באי עולם. ימי הסליחות עת רצון הם, וכל אחד לפי כוחו ומעלתו מתכונן להיטהר לפני ה'.

 

"שרש פורה ראש ולענה"

הפרשות האחרונות בספר דברים עוסקות לא מעט בענייני תשובה ומוסר. הפסוקים משתמשים בדימויים מעולם הטבע כדי להמחיש לנו את הטוב ואת הרע. השם ראש, או רוש, מופיע בפרשות ניצבים והאזינו ("ענבמו ענבי רוש אשכלות מחרת למו"); הראש והלענה מופיעים בתורה כסמלי רשע וזדון, כגורמים סבל לאוכליהם וכשורש ארסי שיש להתרחק ממנו. הראש המופיע צמוד ללענה ("שרש פרה ראש ולענה" - ניצבים), הוא צמח ששמו המלא הוא "רוש עקוד". צמח פשוט, לא גאוותן, לא מוכר כל כך ולא מפאר אף גינה של משפחה ממוצעת. זהו עשב חד שנתי, הגדל אתנו באזור הים תיכוני, ובדרך כלל מקשט את צדי הדרכים, שולי השדות ומקומות נטושים. אחד מסימני ההיכר שלו, הן נקודות שחורות על הגבעול. זהירות! אם בא לכם למצוץ גבעול תחת גשר מט ליפול - לא מהגבעול הזה.

הראש מכיל רעל בשם קוניאין הגורם לשיתוק חושים. חוקרים אחרים מייחסים את הראש המקראי לשכרון הזהוב או אבטיח הפקועה - שניהם צמחים בעלי רעל הגורם להזיות, סחרחורות ואיבוד שליטה.

 

"ראש פתנים אכזר"

הרעל של צמח הראש נלקח בהשאלה לכל דבר שיש בו ארס המפעפע ומזיק. כך הוא הפסוק על הענבים הרעילים "ענבמו ענבי ראש" - ענבי בוסר, רעים לאכילה (עשב מר לפי רש"י), וכך הוא על ארס הנחשים, ראש פתנים (אולי הכוונה לפתן שחור - נחש ארסי בישראל?) -רעל אכזרי וממית.

גם "ענבי הרוש" וגם "ראש פתנים" הם העונש למפירי הברית. עם שראה בעיניו ניסים גלויים ואת מנהיגם מדבר פה אל פה מול הקב"ה, צריך להיות "נבל ולא חכם" בשביל להפר את הברית וללכת בשרירות ליבו.

השימוש בדימוי של צמח הרוש נזכר גם בירמיה ח': "כי ה' הדמנו וישקנו מי ראש"; וגם במגילת איכה: "בנה עלי ויקף ראש ותלאה" (פרק כ"ג). בשניהם נותן העונש, הקב"ה, הוא שהשתמש בראש ובמיציו הרעילים כדי להעניש את עם ישראל.

 

 הלענה

מר כלענה - ביטוי למרירות חזקה מאוד הגורמת סלידה או פליטת המאכל. הלענה מזוהה עם לענת המדבר, שיח קטן ונמוך, לא בולט כלל, צבעו ירוק דהוי או אפור, עם עלים קטנים. הלענה נפוצה בשטחים פתוחים, ערבתיים, כמו מדרונות ספר המדבר (אזור מזרח בנימין) וצפון הנגב. בגמרא ידעו על יין שהוסיפו לו מעט תמצית לענה וקראו לו "יין מר אפסינתון" (מס' עבודה זרה ל'). היום נקרא יין כזה יין ורמוט.

בניגוד לרוש שהוא רעיל, הלענה היא צמח בר ביות, אך רק בכמות רבה יש סכנה לאדם. "השביעני במרורים הרוני לענה" (איכה ג', ט"ו).

 

ניצבים האזינו וראש השנה

שירת האזינו ופרשת ניצבים נוגעות ביסודות חשובים ביהדות. משה רבנו מצווה עלינו שנשמור ונשים לבבנו אל החוקה הזו: "כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם". הוא מצווה עלינו שנשוב אל ה' בכל לבבנו ובכל נפשנו, כי ראש השנה מגיע, יום הדין, יום בו כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ובין כסה לעשור יש אפשרות להטות את כף המאזניים עד היום בו נאמר למשה "סלחתי כדבריך".

 

והיית אך שמח

אחרי התשובה, שמחה גדולה באה, ובסוכות אנו מצווים מפורשות לשמוח. אחרי ההיטהרות של יום כיפור אנחנו נכנסים לרגל עטור במצוות ובזמן התורה. כשכולם היו חקלאים בארץ ישראל היה מועד חג הסוכות - עת האסיף - הושלמה עבודת השדה ומתחיל מחזור גידול חדש. ברכת שמים ניכרת ביבול והחקלאי היה פנוי לשמחה ולמצוות.

 

תכלה שנה וקללותיה

תחל שנה וברכותיה

ובעזרת ה' נהיה אך שמחים.