לכל מערכת משפט ישנו ייחוד, קל וחומר כאשר מדובר במשפט התורה. משפט התורה בולט בהשוואה לשיטות משפט אחרות, בהיותו משפט של חובות, וזאת כתוצאה ישירה מהיותו משפט אלוקי. ככזה, מכיל משפט התורה ציוויים והוראות ללא קשר לזכות זו או אחרת של אדם אחר. לעומת זאת, במשפט הנוהג במדינת ישראל ובעולם המערבי באופן כללי, הבסיס הוא זכויות הפרט שעליהן יש לשמור, וממילא, החובות נועדו לשמור על הזכויות.

השופט משה זילברג עמד על ייחודו של משפט התורה כפי שהוא בא לידי ביטוי במשפט "פריעת בעל חוב - מצווה", בו הוא ראה בניין אב לאופייה של המערכת כולה (כתבי משה זילברג, עמ' 511-510):

המשפט המודרני אינו מתעניין כלל בחובות, הוא מתעניין רק בזכויות... לא כן הוא המצב כפי שראינו במשפט העברי... גם אם פריעת בעל חוב אינה רק מצווה, הרי על כל פנים, ולכל הדעות היא גם מצווה...

בפועל, במקרים רבים לא יהיו הבדלים בין הגישות. כך לדוגמא, המשפט המערבי אוסר לפגוע בגופו של אחר, כיוון שיש בכך פגיעה חמורה בזכויותיו. גם משפט התורה אוסר פגיעה כזו ללא כל קשר לזכותו של הנפגע על גופו. ובכל זאת, ישנם מקרים ותחומים שבהם בא לידי ביטוי ההבדל העמוק בין שיטות המשפט.

אחד הנושאים שבהם בולט ייחודו של משפט התורה הוא שאלת זכותו של אדם לפגוע בעצמו. על פי גישת הזכויות, ברור שאדם בוגר ובר דעת יכול לוותר על זכויותיו - ובכלל זה על הזכות לחיים ולבריאות. לעומת זאת, על פי גישת התורה, לא מדובר בכלל בזכות, אלא בחובה המוטלת על כל אדם, ולכן לא ניתן לוותר עליה.

דוגמא נוספת להבדל בין הגישות היא בשאלת החובה לסייע לאדם בצרה. גישת הזכויות אמנם אוסרת לפגוע בזכותו של אחר, אבל אינה כוללת חובה לסייע לו. בהתאם לכך נוסח חוק השבת אבידה כך (חוק השבת אבדה תשל"ג - 1973, סעיף 2א):

המוצא אבדה ונוטלה (להלן - המוצא) חייב להשיבה לבעלה או להודיע עליה בהקדם למשטרה, זולת אם בנסיבות העניין יש להניח שבעל האבדה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה.

החוק אינו מחייב להשיב את האבדה אלא מסתפק בקביעה שאם אדם לקח אבדה עליו להחזירה לבעליה או להפקידה במשטרה. בניגוד לכך, בהלכה ישנה חובה להשיב אבדה (שולחן ערוך חו"מ רנט, א):

הרואה אבדת ישראל, חייב ליטפל בה להשיבה לבעליה...

דוגמא נוספת היא החובה לסייע לאדם הנמצא בסכנת חיים, כפי שפסק הרמב"ם (רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש א, יד):

כל היכול להציל ולא הציל עובר על (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך, וכן הרואה את חברו טובע בים או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולא הציל...

בהשפעת ההלכה יזם ח"כ (לשעבר) חנן פורת חקיקת חוק דומה בכנסת, שיש בו חובת סיוע חלקית. ישנם עוד חוקים שחוקקו בכנסת, שרוח משפט התורה מרחף מעליהם, כגון חוק השומרים, חוק הערבות, חוק לשון הרע (בהסתייגות מוחלטת מהגנת 'אמת דיברתי') ועוד. אולם אלה הם בבחינת יוצא מן הכלל.

הכלל הוא שבשדה המשפט הישראלי נדרש חריש עמוק לשם זריעתו וצמיחתו הטבעית של משפט התורה בארצנו. רק אז נזכה לקצור יבול משפטי-ייחודי ואז יתקיימו בנו דברי משורר התהילות:

חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו

אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף

גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה. (תהילים פה')


מתוך החוברת "משפט התורה במדינת ישראל", הכוללת סקירה עיונית שווה לכל נפש של הרקע ההלכתי לפעולת בתי הדין לממונות, ומדריך מעשי לפונה לבית הדין. את החוברת ניתן לרכוש במחיר 15 ₪ כולל משלוח במשרדי המכון 02-9973888 שלוחה 100 או במייל info@dintora.org.

 

 חדש בבנימין: בתי הדין של ארגון גזית - בית דין לממונות משפטי ארץ בעפרה, בית דין לממונות מערב בנימין בנעלה, לפניות: 077-2158215 או gazit@gazit.org.il.