הנה מתחילה לה שנה חדשה, ודני הקטן עולה לגן. הוא בן שלוש. הגיע היום, הוא הולך לגן בפעם הראשונה בחייו, עם כל בני גילו. לנו, ההורים, המעבר ממעון או משפחתון לגן הגדול, נראה לעיתים חד ועמוס מדי לילד. איך הקטן הזה יסתדר עם כל כך הרבה ילדים מסביבו כל היום? אולי הם לא יבינו אותו? מי יעזור לו אם יחטפו לו משחק? איך הוא יכיר חברים חדשים?שאלות וחששות כאלה, ורבות אחרות, עולות בלבו של ההורה.

מסגרת הגן אכן עשויה להיות אינטנסיבית וגדושה בחוויות והתנסויות חברתיות לילדים. לעתים חוויות טובות, ולעיתים מתסכלות. גודש חברתי זה עשוי להיות מעייף ומציף מבחינה רגשית, אולם מאידך - המצב הקבוצתי הזה מציב גם אתגרים ומשימות התפתחותיות חשובות.

 

עמיתים לגיל

מה המיוחד באינטראקציה שבין ילדים בני אותו הגיל? מיומנויות התקשורת והמשחק של הילד הולכות ומתפתחות עם השנים. בגיל הינקות, האינטראקציה הראשונית של הילד תהיה בדרך כלל עם מבוגרים ממנו: הורה, מטפלת, אח גדול, סבא וסבתא. הם מנחים אותו, מלווים אותו ומובילים את התקשורת אתו. המבוגר מהווה מודל לחיקוי - הן בשפה ותקשורת והן במשחק. הילד מגיב על פי ההבעות או הקולות של המבוגר.

בהמשך הדרך, גם כאשר מתפתחת השפה המילולית ומיומנויות המשחק משתכללות, עדיין תלוי הילד במבוגר, כמי שיוצר את הפעילות המשותפת וההבנה המשותפת בין חברים. הילד נסמך על יכולתו של המבוגר להבין אותו טוב יותר מאשר שותפיו למשחק.

המעבר מגיל הפעוטות לגיל הגן מאופיין ביכולת הולכת וגוברת לפעילות משותפת בין ילדים בני אותו גיל – מה שנקרא "עמיתים".

 

לבנות הבנה משותפת

באינטראקציה בין עמיתים מפתח הילד יכולות שונות:

 

אחריות

פיתוח כישורי שיח, תקשורת ומשחק משותף: באינטראקציה עם מבוגר אין לילד אחריות. הוא מתרגל לכך שהמבוגר מסוגל להבין אותו ולהשלים חוסרים מילוליים ותקשרותיים שלו. המבוגר יודע להגמיש את עצמו לדרישות הילד. באינטראקציה בין עמיתים נתקל הילד לראשונה בצורך לקחת אחריות ולבנות הבנה משותפת של פעילויות ורגשות שונים (מטרות הפעילות, כללי משחק, בכי וכדומה). כמו כן לומד הילד לסמן לאחרים בצורה ברורה את כוונותיו ורצונותיו.

הבנת כללי המשחק והצורך לשתף את כולם בהבנה זו מלמדים את הילד להיות ער להבנה של האחר. הילד לומד כיצד מצטרפים למשחק (האם לעמוד בצד, שמא לבקש, אולי פשוט להתחיל לשחק). במסגרת המשחק מנהל הילד משא-ומתן עם חבריו על צורת המשחק, כללי המשחק והתפקידים במשחק ("אבא הלך לעבודה"; "לא, הוא הלך לישון" / "עכשיו אני הרופא ואתה החולה"; "לא אני הרופא" וכדומה).

 

מריבות

הילד לומד לפתור מריבות ועימותים: בזמן המשחק נתקל הילד לא אחת במריבה עם חבריו. במצבים אלו לומד הילד לווסת רגשות, לשלוט בכעס, לנהל משא ומתן עם חבריו; לוותר ולפתח גמישות, אך גם לעמוד על שלו.

 

רגשות של אחרים

הבנה רגשית ואמפתיה: במסגרת הקבוצתית עדים הילדים מדי יום למצבים רגשיים של אחרים: התרגשות ושמחה, עצב, עלבון, אכזבה ועוד. הילדים עוקבים, למשל, אחר חבר שבוכה בעת הפרידה מהוריו, או בעת נפילה. הם גם עוקבים אחריו כאשר הוא מרוגש ממסיבת יומולדת או מקבלת הפתעה. ההתבוננות של הילד במצבים שונים אלו, מלמדת אותו על הדימיון והשוני בינו לבין האחר. למשל, הוא לומד שמה שטוב לו, לא בהכרח טוב לחברו, ולהיפך (לכן לא כדאי לחטוף צעצוע מידו של החבר).

 

  תפקיד המבוגר במשחק

נושא זה של משחק בין ילדים טעון באמונות של מבוגרים. לא אחת שומעים אנו, שמבוגר המתערב במשחק של ילדים "עלול רק לקלקל" או ש"הכי טוב לילדים להסתדר בינם לבין עצמם". אלא שגם בשלב המשחק עם עמיתים, תפקידו של המבוגר חשוב מאוד:

ראשית, בשלב המשחק, המבוגר ילמד את הילד להצטרף למשחק, וכיצד לצרף חבר למשחק; להבין רמיזות של אחרים ולהביע את רצונותיו בצורה מילולית ברורה. המבוגר משמש "גשר" בין הילדים.

בעת מריבות, יכול המבוגר ללמד כל ילד להבין את האחר, ללמד כישורי שליטה עצמית והבעה מילולית, להציב גבולות, לסייע בתיווך וללמד את הילדים כיצד מגיעים לפשרה.

בתחום האמפתיה מראה המבוגר לילדים כיצד נכון להתייחס למצבים רגשיים שונים – במקרה זה יהיה המבוגר דמות לחיקוי (התעלמות תלמד שאין מה להתייחס, יחס אוהד ומנחם ילמד את הילד כיצד לנחם ולסייע).

 

 

להבין את התפקיד

אכן מבוגר שיצטרף למשחק בין ילדים ללא הבנת תפקידו, יפריע לילד לרכוש מיומנויות אלו. התערבות נכונה של המבוגר דומה לפיגומים: עליו לבנות פיגומים על מנת לתמוך בילד, אך כשתפקידם של הפיגומים הסתיים, על המבוגר לפרק את הפיגומים ולאפשר לילד להמשיך להתפתח לבד.

 

"לא לריב! תשחקו יפה!"

לרוב המבוגרים ישנה משאלה שהילדים יצליחו לשחק יחד לאורך זמן ללא מריבות וחיכוכים, שיצליחו להבין זה את זה ולהתאים עצמם זה לזה.

האם ילדים יודעים בדיוק מה זה לשחק יפה? איך מתחילים משחק? איך ממשיכים אותו? איך מסיימים אותו "יפה"? את זאת עלינו להדריכם, בהדרגה ובסבלנות.

מעבר להנאה שבמשחק עם בני גילו, רוכש הילד מיומנויות רבות בשעת משחק. שלב הכניסה לגן, בו מתאפשר לילד מפגש עם בני גילו, מהווה הרפתקה חברתית ולימודית חשובה ביותר עבורו.

 

 (מתוך "ללמוד לחיות ביחד", ליהי גת, האוניברסיטה העברית)