אביתר היה בן שלישי מתוך שבעה ילדים, למשפחת מהון. הוא נולד במעלה לבונה, למד בבית הספר היסודי למד "אהל שילה" בשילה. בתיכון למד בישיבת "חיצים" באיתמר.

אביתר היה ילד חייכן, מלא חיים, מלא מרץ ואהבה לעם לארץ, לחבריו ולישוב. הוא סיים את לימודיו ביום שישי האחרון לחייו, בבחינת הבגרות האחרונה, שבה נבחן על ארץ ישראל. הוא אהב לשיר, ובמיוחד שירי ארץ ישראל.

אביתר היה פעיל בתחומים רבים – הוא השתתף בערב הרכבים מוסיקליים במטה בנימין לפני שנתיים, אהב מאד לטייל בארץ ישראל וכל הזדמנות ניצל לטיול, השתתף בקורס צלילה ועוד.

לפני כמה חודשים ניצלו אביתר וחבריו מניסיון חטיפה בצומת תפוח. היה זה כשחזרו הביתה מהלימודים. בזכות ערנות ותושייה ודיווח מהיר לחיילים, נתפסו שלושת המחבלים בביר זית.

את אביתר קיבלנו במתנה מאת ה'. חייו היו קצרים מאד, אפילו לא ח"י שנים, אך מלאים תוכן תמיד.

אביתר נהרג בתאונת דרכים מיותרת, כשחזר מטיול ברמת הגולן. הוא וחברו עלו כטרמפיסטים בצומת מחולה בדרכם הביתה.

 

באמצע החיים

במלאת שלושים למותו, נשאה אימו דברים באזכרה לזכרו: ..."אני יושבת וחושבת עליך כל הזמן, כל חייך הקצרים חולפים מול עיניי, ואני מבינה יותר ויותר שהכל מאת הקב"ה. היו רמזים ברורים ונסתרים במשך השנה, אך לא קלטנו. נשמתך כן קלטה, ורמזה לנו.

אני זוכרת בערב ראש השנה, אבא הרגיש לא בטוב, ובגלל זה כל הזמןחש שמשהו רע הולך להתרחש.

בליל ראש השנה הכנתי לכולכם יחד כרטיס ברכה אחד, וכאשר קראתי לכם, אתה בחיוך שובב שאלת האם זה צוואה או הספד?

לספר את הכל לא אוכל. אני שואלת את עצמי איך זה עזבת אותנו באמצע החיים? ילד מלא מרץ וכוח, אמת ואמונה. האמנת בה', האמנת בחברים, האמנת ביכולת שלך. אהבת את הארץ והעם ואני לא תמיד ראיתי זאת כי היית עסוקה בהגנה עליכם.

קיבלנו אותך כפק"מ - פיקדון קצר מועד. אפילו לא ח"י שנים. גמרת את תפקידך עלי אדמות מהר מדי. אך החיוך שלך, המרץ שלך, הטוב האמת שלך ואהבת הארץ והעם שלך, נשארים בלבי, וכעת אתה חסר לי בכל פינה.

אני מתפללת לה' שייתן לי הכוח להמשיך את דרכיך, וכמו שנתן לנו הקב"ה אותך לפק"מ –אני מתפללת שה' יעביר אותך למסלול עו"ש - עובר ושב. ותשוב אלינו במהרה עם הגאולה ותחיית המתים במהרה בימינו. אמן. אוהבת אותך לעולם, אמא".

 

בידיים שלנו

תאונות הדרכים הם כיום גורם המוות הראשון והעיקרי בארץ. הידיעה שבכל יום נהרגים ונפצעים אנשים, כואבת וקשה לנו מאוד, ואנחנו מעוניינים ומוכנים לעשות מה שניתן כדי למנוע ולו תאונה אחת נוספת.

אתם, נוער ומבוגרים שנמצאים על הכביש כנהגים, נוסעים, טרמפיסטים ואפילו הולכי רגל, זכרו שחלק מזה לפחות נמצא בידיים שלנו, ואנא, שמרו על עצמכם וחיזרו בשלום הביתה.