כבר חודש שאבי רואה יושב על כסא יו"ר המועצה, ודברים שראה משם הוא רואה גם מכאן. המטרות והיעדים לא השתנו, רק כובד האחריות מורגש על הכתפיים. ריאיון ראשון עם ראש המועצה הנבחר

לא קל לשבת על כסאו של מי שהיה ראש מועצה 28 שנים. אמנם היו"ר החדש, אבי רואה, מגדיר את פנחס ולרשטיין כמורו ורבו, וגם ולרשטיין, אחרי תקופת שתיקה מסוימת, הביע בגלוי ערב הבחירות תמיכה ברואה, ולכאורה אין מעבר טבעי ופשוט מזה. ובכל זאת השינוי לא קל. שבוע ימים לאחר הבחירות עוד עמד חדרו של פנחס ולרשטיין ריק, עד שנכנס אליו היו"ר החדש. חפיפה של ממש לא היתה. לא היה בה צורך. אבי רואה מכיר את המערכת על כל גוניה. ישיבת עבודה קצרה של היו"ר היוצא והיו"ר הנכנס למחרת הבחירות, וזהו.
אבל אבי רואה לא מהסס. המטרות והיעדים ברורים לו. גם חודש אחרי הבחירות, אותם דברים שראה משם הוא רואה גם מכאן. אמנם האחרי לא דומה ללפני, הוא מודה, העומס רב ואין זמן לכלום, כולם רוצים להיפגש ולהשמיע, אבל זו תקופה שתעבור, הוא מעריך.

 - האחריות כבדה על הכתפיים?
- "האחריות כבדה. היום אי אפשר כבר להגיד שזה שבחדר השני ידאג או יחליט. זה כאן. פה זה נגמר ופה זה מתחיל. אבל קיבלתי את ההחלטה להתמודד מתוך היכרות עם האחריות. המפעל הזה מספיק חשוב בעיניי, וההשקעה בו מספיק נחוצה בעיניי, מכדי שאומר 'אני הולך הביתה ושמישהו אחר ישבור את הראש'.
"איך אמר לי ראש המינהל האזרחי שאתו נפגשתי לאחרונה, 'צמחת מלמטה, באת מהיישובים, והגעת לתפקיד הכי בכיר'. וזה נכון. המערכת לא חדשה בעיניי, אני מכיר אותה בפן ההתיישבותי שלה, וגם בפן המוניציפלי והארגוני. מכיר אותה לפניי ולפנים".

 מן ואל השטח

ואכן אבי רואה מתכוון להיות יו"ר מועצה שצמח מן השטח. הוא מתכנן להיות יו"ר מועצה שבונה קשר בלתי אמצעי עם היישובים והתושבים. כבר עכשיו יומו עמוס במפגשים עם השטח – עם חברי מליאה, עם עובדי מועצה, עם ועדים חדשים ביישובים. כלפי כל אלה הוא חש שליח ונציג. בין לבין אי אפשר כמובן בלי פגישות עם גורמים שמולם צריך לעבוד – ראש המינהל האזרחי, המח"ט, מפקד האוגדה, ובקרוב אלוף הפיקוד וגם ח"כים שיוכלו לסייע למאבק בגזירות הממשלה נגד הבניה.
"נכונו לנו מאבקים לא קלים", הוא אומר, "וכדי שנוכל להתמודד אתם אנחנו חייבים לחזק את החוסן הפנימי שלנו. כמו שחכמים הדגישו את ה'מצוות שאדם דש בעקביו', כך אני רואה חשיבות בתשומת לב לפרטים הקטנים של שירות המועצה. צריך לתת את הדעת לקשיים של היישובים, לקשיים של הפרט, ומתוך זה להתחזק ולהתמודד. ככל שנתחזק פנימה, וככל שתהיה לנו עמדה ברורה, צלולה ונחושה, כך נתמודד טוב יותר עם מבחנים כמו אנאפוליס ודומיהם".
לאחרונה פגש אבי רואה את עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות, איתן ברושי, שעדכן אותו בתמונת מצב הדיונים על הסכמי המאחזים. ברושי ניסה לשכנע את רואה להסכים לפינויים של שני מאחזים בתמורה להקמת יישוב אחר בבקעה, עבור עקורי גוש קטיף.
"אנחנו חייבים לדבוק בעמדה אידיאולוגית ברורה וצלולה, ולומר את הדברים בבהירות, בלי להיסחף להצעות שבצדן הצלחה מקומית וזמנית שהיא למעשה כישלון לטווח ארוך. אחרת הפכנו את רעיון ההתיישבות למסחרה. גם אם לכאורה נדמה שמפסידים בטווח הקרוב, ואיפה הפרגמטיות, יש מקומות שאסור להידרדר אליהם. ככל שנהיה מחוברים ומגובשים, כך יכול נוכל להם, לכל ההצעות והסכנות. ובל נשכח גם את הערך המוסף למהלכים האלה מבחינה התיישבותית. כך ההתיישבות תתרחב ויותר ויותר ירצו לבוא לכאן למרות כל הגזרות.
"זוהי גם הסיבה שאחד הנושאים החשובים שאני מתכנן להעלות לראש סדר העדיפויות הוא נושא החינוך. יש לנו משאבי אנוש מעולים בתחום הזה, וילדים הגדלים באוירה ערכית, וצריך למנף את המשאבים כדי להפוך את בנימין לנושאת הדגל בתחום החינוך. את זה אני מתכנן ליישם בשילוב כוחות של אנשי חינוך ואישי ציבור, זו אינה סתם אמירה".

 
מבחן המעברים

- דיברת לפני ואחרי הבחירות על השקעה ב"מרקם החיים בינינו לבין ישראל הקטנה". מה אתה מתכוונן לעשות?
"אני מתכוון לחיבור המעשי בינינו, שבא לידי ביטוי ביומיום, בתנועה אל ומהערים הגדולות הסמוכות. לצורך כך צריך לקדם את התנועה השוטפת במחסומים ללא עיכובים, וצריך לטפל בהגעה של נותני שירותים באופן חופשי. העובדה שחברות לא מגיעות לכאן, אינה בעיה אישית של הקונה, זה עניין מכריע בשאלה האם מרקם החיים נגיש, והאם אנשים מחוץ לבנימין מרגישים מחוברים אלינו או שהחומה הפכה להיות הגבול. לזה מתקשר כמובן נושא פיתוח התיירות. יש לנו אתרים היסטוריים חשובים ואתרי טבע יפים, שיכולים להיות מוקדי תיירות שימשכו את עמך ישראל, וצריך למנף אותם. גם פיתוח התעשייה והעברת סחורות יחזקו את מרקם החיים הבריא בינינו ויחזקו מעשית את חיבורנו למדינת ישראל.
"בנושא המחסומים אני יכול לומר שאנחנו כבר מטפלים. כבר קיימתי כמה פגישות עם מפקד עוטף ירושלים, ניסים אדרי. במקביל אנו מנסים לקדם את פתיחת כביש הטבעת מענתות, לפני שיתחילו העבודות על הרכבת הקלה לפסגת זאב, שיחמירו את שיבושי התנועה לירושלים.

 - בשונה ממתמודדים אחרים בבחירות לרשויות אחרות, לא רצת עם צוות מוביל ידוע מראש. למה?
בחרתי בכוונה לא לרוץ עם צוות. לא באתי עם מישהו מגובש מראש לתפקיד סגן, כי רציתי להיות ענייני ולא מושפע אלקטורלית. זה לא היה קל, אבל אני מצמצתי אחרון. בכלל, אני נוטה לעבוד יותר עם עוזרים ופחות עם סגנים. בכל זאת אמנה סגן, שיהיה גם ממלא מקום. כרגע אני מקיים סבב פגישות עם כל חברי המליאה, לשמוע, להשמיע, ולגבש החלטה. עד ישיבת המליאה הבאה, הסגן ייבחר. מלבדו ימונה גם מנכ"ל למועצה, אבל זה ייקח כמה חודשים. אנחנו לא ממהרים. את מערכת המועצה אני מתכוון לשמר. עובדי המועצה הם אנשים הראויים לכל הערכה, ואף כי אני רוצה לשנות את רוח המפקד ואת הדגשים, האנשים באופן אישי הם בעלי יכולות, והצוות יישאר פחות או יותר אותו צוות. יחד עם זה, אני מתכוון לבצע בדיקה מערכתית באמצעות יועץ ארגוני, מה נכון מקצועית לשנות.
 
 – ואיך בבית מקבלים את התפקיד?
בבית ליוו בציפיה דרוכה את מהלך הבחירות. חלק עבדו וסייעו, וכולם כמובן ישבו בליל הבחירות דרוכים לקבל כל עדכון. למרות שכולם ידעו שמבחינה אישית יש לזה מחיר. אבל הבית רגיל, הרי גם קודם לא הייתי מורה, וב-13 השנים האחרונות עבדתי שעות רבות. אבל הם רואים בזה שליחות, כמו שאני רואה בזה. אני שליח של החבורה, של היישובים, של המזכירים ושל המזכירויות. כל אלו שאתם באתי במגע בשנים האחרונות רואים בי שליח. גם הדסה אשתי, בנישואיה הראשונים, היתה אשת איש קבע וזה גרוע יותר. מה שחשוב זה האיזונים הנכונים. לדעת שכשאתה בא הביתה זה לא כדי לנוח, אלא כדי למלא את תפקידך בבית.
 
 - התרגלת כבר להתראיין?
אני מקווה לא להתרגל. נראה לי שכשאתה מתחיל להתרגל לראיונות, אתה יוצא מהמעטפת שלך ונכנס למעטפת אחרת. התראיינתי לא מעט לפני ואחרי הבחירות, אני יודע שזה חשוב, אבל אחת המשימות החשובות היא שתהיה אתה, ולא תיתפס לנטיה להתחיל חשוב מה אחרים רוצים שתחשוב ותגיד. אני רואה בזה בעיה, ולכן מקווה שלא אתרגל.