מערכת הבחירות המקומית שהסתיימה לאחרונה הציפה מספר שאלות אתיות הנוגעות לליבו של התהליך הדמוקרטי. אולי מפתיע הדבר, אבל לרבות משאלות אלה יש התייחסות ישירה בהלכה, בעיקר בהקשר של קהילות ישראל בגולה שנהג בהן שלטון פנימי בעל מאפיינים דמוקרטיים. להלן נעסוק בכמה מהן.
ראשית כל, יש לעמוד על נקודת הממשק שבין ההלכה ובין המשפט הציבורי הדמוקרטי. אחד ממאפייני היסוד של ההכרעה הדמוקרטית הוא שהרוב יכול לכפות את דעתו על המיעוט, הן בבחירת נבחרי הציבור, הן בהתקנת תקנות והן בהחלטות ביצועיות שונות. לגבי זכות זו כתב הרשב"א (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן, רפ): "שכל ציבור רשאין לגדור ולתקן בעירם כמו שבית הדין הגדול יכולים לגדור ולתקן על כל ישראל". השוואת כוחו של הרוב לסמכות בית הדין הגדול מהווה בסיס להחלת הלכות שנאמרו ביחס לבית הדין, על השלטון הדמוקרטי.
אחת ההלכות החשובות מתייחסת למניע של האדם בבואו לקבל החלטה, כפי שכתב הרמ"א (חו"מ קסג, א): "כל צרכי ציבור שאינן יכולין להשוות עצמו, יש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים, וילכו אחר הרוב". הרמ"א קבע שכל החלטה שיש בה אלמנט של כפיה על המיעוט צריכה להתקבל "לשם שמים", כאשר נראה שזהו התחליף לאמת ולצדק שלאורם פועל בית הדין. קביעה זו מוסבת הן על האדם המשתתף במערכת בחירות, והן על נבחר ציבור העומד לקבל החלטה, והיא באה לשלול אינטרסים אישיים, לחץ חברתי, רצון למצוא חן בעיני מישהו וכדומה.
קל וחומר כאשר מדובר בקבלת שוחד, כפי שכתב בספר ערוך השולחן (חו"מ ט, א): "ולאו דווקא דיין אסור בקבלת שוחד, אלא אפילו כל הממונים וכל העוסקים בצרכי ציבור, אף שאין דיניהם דין תורה ואסורים להטות העניין בשביל אהבה או שנאה, וכל שכן על ידי לקיחת שוחד".
דברים אלה אמורים לא רק לגבי נבחרי ציבור אלא גם לגבי ציבור הבוחרים. כאשר אדם צריך להצביע עבור מועמד, ובכך לכפות את המיעוט לקבל את מרותו, עליו לבחור "לשם שמים". לפיכך, גם לציבור הבוחרים אסור לקבל שוחד. סוגיה זו עלתה בתשובה של החתם סופר שנשאל לגבי שוחד שניתן לציבור הבוחרים בבחירות לרב המקומי, וזו תשובתו (שו"ת חתם סופר ה, קס): "דהקבלה ההיא שעל ידי אותו המינוי בטלה מעיקרא, שהרי היו צריכים לומר דיעותם לשם שמים...".
לאור זאת יש לתמוה על הנוהג של המועמדים לחלק לבוחרים מתנות קטנות לקראת הבחירות. אמנם ברור שמתנות בסדר גודל שכזה אינה משפיעות על שיקול הדעת, מה גם שניתן לראות בהם מנהג שהציבור קיבל על עצמו; ובכל זאת, נראה שצעד כזה אינו צעד ראוי, ויש בו לכל הפחות ניסיון למצוא חן בעיני הבוחר הפוטנציאלי שלא על בסיס טובת העניין, ולכן יש להימנע ממנו.
תופעה חמורה עוד יותר, שקיימת בעיקר במישור הלאומי, היא "כלכלת בחירות", כלומר הטבות כלכליות שונות שאותן יוזם הממשל על מנת להרחיב את בסיס התמיכה הציבורי שלו. צעד כזה הוא בוודאי בגדר שוחד, וראוי היה לקבוע מנגנון שיגביל את חופש הפעולה השלטוני ערב הבחירות.
גם לאחר הבחירות, החובה לפעול "לשם שמים" מנחה את נבחר הציבור לפעול על פי מה שנראה לו טוב וישר ולא על מנת לרצות את ציבור הבוחרים, כפי שכתב הרב אליעזר וולדנברג (שו"ת ציץ אליעזר יט, מט): "אפילו אם היה כוונתו שיעשה לשם אלו האנשים שהם הציבור, אין זה כעושה אל הכלל, מה שעושה בשביל אלו האנשים. רק אם יעשה לשם שמים...".
לאחר סיום מערכת הבחירות עלינו להודות לשני המועמדים הראויים שקיבלו על עצמם את המשימה הקשה להתמודד, ולברך את שניהם בכך שימשיכו לעסוק בצרכי ציבור באמונה לשם שמים.