הילד שבוכה על כל דבר – מה מאפיין אותו ולמה זה קורה לו? ומה על ההורים לעשות כדי לעזור לו לצאת מזה, לפני שיתוייג כ"ילד הבכיין" – תואר שקשה להיפטר ממנו


מכירים את הילדים שמגיבים באופן קבוע עם דמעות? כל תקלה בזרימה החלקה של אירועי היום יום, מביאה בעקבותיה בכי. התנהגות זו מובילה למצב שההורים חשים בושה על הבכיינות הלא מתאימה של ילדם, שטרם התבגר מספיק כדי לאמץ שיטת תגובה התואמת את גילו.
ישנם סימנים לכך שלעיתים אותם ילדים שבוכים בקלות גם צוחקים בקלות. ילדים אלו שמים לב לפרטים הקטנים, ומקנים להם תוספת משמעות. אמירה או התרחשות חברתית, וחוויות שונות מכל מיני סוגים, מהווים עבורם בסיס לתגובה מוגזמת, מוקצנת, שאינה משקפת את מידת החשיבות ההולמת חוויה זו. ילדים שמאמצים דפוס זה, מאופיינים בתגובות שונות ומשונות ובלתי צפויות.
יש גם מחקרים שמראים שילדים כאלו רואים שחור-לבן, צודק או לא צודק, ולא לוקחים בחשבון משתנים אחרים, כמו מי התחיל קודם לכן. מגיל צעיר הם יכולים להגיב לפרטים מאד קטנים, כמו למצב שבו ילד אחר לקח את הכדור שלהם, או התחיל לשחק עם המשחק שלהם. בגיל הקטן הזה, תגובת בכי היא צפויה, שכן לילד אין עדיין יכולת לבטא את תחושותיו כמו מבוגרים יותר.


ואיפה ההורים
השפעת ההורים על תגובות בכי אלה היא חשובה מאד, שכן ילדים אלו, במצבים שונים, יחכו לראות מה יהיו תגובות הוריהם. אם יראו את אמא מתחילה לבכות, הם יגיבו בהתאם. אם הילד רואה את אחד ההורים במצבים שונים כועס כעס רב, גם הילד יגיב בהתאם.
בגיל הרך, כאשר הורה רואה את הילד שלו מגיב בצורה מוגזמת הכוללת בכי, הוא יכול פשוט לחבק אותו, לומר כמה מילות תמיכה ולשלוח אותו בחזרה למשחק. אבל כשהילדים כבר בגיל יותר מבוגר, הם כבר לוקחים בעצמם סיכון שמא יתויגו כ"הילד הבכיין" – תואר שאתו הם יכולים להישאר זמן רב. לכן יש חשיבות רבה לא רק להרגיע את הילד, אלא גםלהסביר לו את המשמעות של תגובתו, וגם לנסות לראות יחד אתו את התמונה הרחבה יותר, ולא רק את הסיטואציה המבישה שלנגד עיניו.

הרבה מאד תלוי בנו. איך אנו, כהורים, מתייחסים אל ילדינו, עד כמה אנחנו מצליחים להבין אותם ולהיות בצד שלהם, אבל יחד עם זה גם לקדם אותם ולעזור להם להתגבר תוך הסברים ומתן ראייה כוללת, שיכולים להוסיף לפרספקטיבה שלהם.


 אסור לזלזל
חשוב לדעת, שאסור להורים לזלזל בבכי של הילדים שלהם. אנו צריכים לעודד את הילד לבטא רגשות, אבל יחד עם זה לעודד אותו להבין שיש דרך ומקום לבטא אותם.

יש מחקרים המזהירים את ההורים, שישימו לשים לב האם אינם מעודדים המשך בכי בלי כוונה. האם ההורים נותנים התייחסות מיוחדת, או תשומת לב רבה יותר, כשהילד מתפרץ ומתחיל לבכות? אם כך, יכול להיות שזה מוביל לתגובות הפוכות ממה שרצינו.

לסיכום, יש דרכים ללמד את ילדנו להגיב באופן נכון יותר. תפקיד ההורה הוא לנסות "להיכנס לנעליו" של הילד, להרגיש אותו, לתמוך בו, ויחד עם זה גם לעזור לו לראות את התמונה הכוללת.