האם באוגוסט הקרוב נחזור למראות עמונה? תשובת המדינה לבג"ץ שהגישה "שלום עכשיו" נגד מגרון דומה באופן מצמרר לתשובתה לבג"ץ ההוא, בטרם עמונה. כאז כן עתה נקבע תאריך. הפעם מתלוות לו אוטומטית תמונות זוועה אסוציאטיביות.
דווקא תשובתה האחרונה של המדינה לבג"ץ חרשה וגבעה ט' בעלי – גם הוא מתבשילי מטבח "שלום עכשיו" – מראה עד כמה המדינה, או לפחות המחלקה המשפטית שלה, רוצה בעצם לסנדל את עצמה, ועד כמה השיקולים פוליטיים ולא באמת נוגעים להגנת שלטון החוק.
ביום חמישי האחרון התקיים שוב דיון בבג"ץ מגרון ובבג"ץ חרשה וגבעה ט' בעלי. קדמו להם כמה וכמה דיונים בעבר, שבכולם ביקשה המדינה את דחיית הדיון בעתירות, שכן היא "מנסה להגיע להסדר כולל על המאחזים". הפעם נתנה לנו המדינה שתי סטירות: הראשונה, כשהודיעה לבג"ץ שבכוונתה אכן לפנות את מגרון עד אוגוסט 2008; והשנייה, כשהכריזה שהיא מסכימה עם טענות "שלום עכשיו", שהקרקע אכן פלשתינית פרטית. בתוך משך הזמן הזה, הודיעה המדינה, "ייעשה ניסיון לפנות את התושבים באופן מוסכם לאתר אחר, זמין מבחינה חוקית ותשתיתית".
בחודשים האחרונים אכן מקיים משרד הביטחון מגעים עם ראשי ההתיישבות, אך ספק אם ניתן לגשר על התהום הפעורה. מנהיגי ההתיישבות מצדם מוכנים להגיע להסכמה רק אם יינתן מקום חלופי לבניית בתי קבע למגרון. משהו כדוגמת בג"ץ אלון מורה לפני כמעט שלושה עשורים. אבל משרד הביטחון, שמימשל ארה"ב נושף כל העת בעורפו, לא שש להקים במו ידיו יישוב חדש. הסיכויים להגיע להסכמה, אומרים במועצת יש"ע, קלושים.
בטיוטה מוקדמת של תשובת משרד הביטחון לבג"ץ, שהעתקה הגיע למועצה, נכתב כי העיכובים במגעים עם ההתיישבות נובעים מבעיות בתוך המשרד. עד שהגיע המסמך לבג"ץ, מישהו דאג שהמשפט הזה כבר לא יופיע בו.
תנועת "שלום עכשיו" דרשה מבג"ץ לתת לתשובת המדינה – כלומר לתאריך הפינוי המשוער באוגוסט – תוקף משפטי. כאן, בשונה מעמונה, הבג"ץ סירב, אך ביקש דיווח בעוד חצי שנה.
בתשובת תושבי מגרון לבג"ץ כתב עו"ד חנן מלצר כי מגרון הוקמה על קרקע פנויה וטרשית שבה אדמות נפקדים. לדבריו, בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ אינו הפורום הראוי והמוסמך לדון בסכסוך הקרקעות שבין הצדדים, עקב המורכבות העובדתית ונוכח הטענות לרכישת הקרקע. "חלק נכבד מזכויות המקרקעין במגרון נרכשו עבור תושבי מגרון בכסף מלא, ולגבי חלקן יש מגעים לרכישת הזכויות בהן, כאשר ניתנה למתיישבי מגרון רשות לשימוש, עיבוד ובניה של הקרקעות", כתב עו"ד מלצר.
"אנחנו מקווים ומתאמצים שלא להגיע למצב של עימות אלים כדוגמת עמונה", אומר אבי רואה, יו"ר המועצה, "עימות שכזה פוגע חד משמעית לא רק בנו, אלא במדינה כולה. אני מקווה שהמדינה ובג"ץ יזכרו זאת, ולא יבחרו להתעקש על קוצו של י'".
לחיות בביטחון
ובינתיים, תשובת המדינה לבג"ץ חרשה וגבעה ט' ממחישה שכשהיא רוצה להתחמק מפינוי, היא יכולה. בתשובתה לבג"ץ הזה היא טענה שבראש סדר העדיפויות שלה כרגע מאחזים שהוקמו אחרי מרץ 2001, וחרשה וגבעה ט' בעלי אינן ביניהם. אבל לתשובתה היתה תוספת מוזרה. מישהו במחלקה המשפטית כנראה לא הצליח להתאפק מלסנדל, והוסיף שהמדינה מבקשת 45 יום כדי לתת תשובה סופית.
עו"ד עקיבא סילבצקי, שייצג את חרשה וגבעה ט', שאל את בית המשפט האם למדינה כל כך חשוב עכשיו להרוס דווקא את ביתו של גיבור ישראל רועי קליין שנהרג במלחמת לבנון השניה בהצילו את חייליו. ואם בעתירות המוגשות נגד בנייה ערבית בלתי חוקית תשובת הבג"ץ היא שהוא סומך על שיקול דעתו של הדרג הביצועי, מדוע לא כאן.
בית המשפט נתן למדינה 60 יום ולמשיבים עוד 15, ואז ייקבע הדיון הבא.
לאחרונה, במאמר שפירסם ב"הארץ", העלה מן האוב יו"ר מועצת ישע, דני דיין, את הדברים הבאים: "למה החליטה הממשלה בזמנה - הממשלה שלנו - להקים מאחזים על ראשי הגבעות? האם זה היה מקרי? קפריזה של מישהו?... לא ולא. המאחזים בראשי הגבעות נועדו לאפשר ליישובים היהודיים לחיות בביטחון".
את הדברים החד-משמעיים האלה, הוסיף דיין במאמרו, נשא בכנסת מי שלימים היה לאביו-מולידו של דו"ח טליה ששון, ראש האופוזיציה אז אריאל שרון, באוקטובר 1999.