"בעז"ה תתחתן בקרוב".
"אמן".
"שתהיה לך לידה קלה".
"אמן".
"שיצליח בעליה לתורה בשבת הקרובה"
"אמן".
על עוד הרבה איחולים כאלו אנו אומרים "אמן", וזאת עוד מבלי להזכיר את הברכות הרבות שנאמרות כל יום, שגם עליהן עונים אמן. עד כמה אנחנו באמת מקפידים על עניית אמן? אלו קצת יותר ואלו קצת פחות.
לאחרונה, יותר מבעבר, למרות שזה מנהג עתיק יומין, נשים עושות "סעודת אמנים". רבים ודאי תמהים מה זה בדיוק, ולכן אשתף אתכם ברשמים מחוויה שזכיתי לעבור.
לאחרונה גיליתי באינטרנט שם של משהי שמנחה סעודות כאלו, ויצרתי אתה קשר. מעבר לקו ענתה לי אשה מאוד נעימה (כשמה כן היא – נועם זיגדון). היא הסבירה לי פחות או יותר על מה מדובר, והזמינה אותי להשתתף.
הסעודה התקיימה בבית כנסת ברמת שרת בירושלים, במוצאי שבת לפני כמה שבועות. הגעתי לאולם מלא נשים: ספרדיות, אשכנזיות, צעירות, מבוגרות – ציבור מאוד מגוון. נועם ביקשה שקט מכולן והתחילה את הערב. היא פתחה בהפרשת חלה, ניפתה את הקמח ותוך כדי הניפוי סיפרה על סגולות המצווה; הוסיפה שאר מצרכים והזמינה את מארגנת הערב ללוש את הבצק. כל זה בליווי הסברים ורעיונות, כמו למשל: במשחק אותיות "הפרשת חלה" שווה ל"תפרה שחלה".
בעת תפיחת הבצק ערכה נועם את הסעודה. זו לא סעודה במובן המלא של המילה, אלא טעימות, אבל אם נסתכל על הצד הרוחני שבדבר, זו "אחלה סעודה". צלחות וכוסיות הוכנו מראש, עם הברכות "מג"ע א"ש" – מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכל - שכל משתתפת קיבלה. הציבור הגדול חולק לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה בירכה מזונות, והשניה ענתה אמן, ולהיפך. וכך עם הגפן, העץ...
מיוחד עוד יותר לגלות שלכל ברכה יש את סגולותיה שלה. ברכת מזונות לפרנסה, גפן לזיווגים, עץ לפוריות, אדמה לרפואה. כשמברכים שהכל, אפשר להתפלל על כל מה שעולה על הדעת. בנוסף ל"מג"ע א"ש" מברכות הנשים על הבשמים, שכן פה המקום לבקש על יראת שמים.
לאחר כל ברכה שנאמרה עליה אמן בכוח עצום, נעם אמרה תפילה מיוחדת על הפרנסה, על זיווגים, פוריות ועוד, ואף על זה צעקנו אמן ברב כוח.
בין לבין השמיעה נועם סיפורים מרהיבים, וכולם קשורים ל"מלה אחת – אמן". דרך אגב, ישנו ספר בהוצאת פלדהיים בשם זה, מאת א' שטרן. היו שם המון בקשות לכל הדברים שאפשר היה להתפלל עליהם. ללא ספק עם ישראל זקוק לישועות.
נועם סיפרה שלמחרת סעודה קודמת שעשתה, היא קבלה טלפון מהאשה שיזמה אותה, ואמרה שהרופאים הודיעו לה על שיפור ניכר במצבו של בנה החולה בלוקמיה. הם לא ידעו את פשר העניין, והאמא המאושרת השיבה להם "יש אלוקים ששומע תפילות".
זוכרים את הבצק שנילוש? בהמשך הערב הופרשה ממנו חלה כדין, ולמדנו ליצור צורות מעניינות(עד כמה שאפשר ללמוד קבוצה של כמעט 80 נשים).
לפני סגירת הערב נועם שאלה את המשתתפות מי מהן רוצה לקבל על עצמה מצווה זו או אחרת. ההיענות היתה רבה. היו כאלו שאמרו נטילת ידיים, יותר כיבוד הורים, יותר צניעות בלבוש, צדקה וכדומה.
אני, שבכל זאת הייתי צריכה לחזור לישוב פסגות, יצאתי לדרכי כמעט קרוב לחצות. נמסר לי אחר כך שזה לא נמשך עוד הרבה זמן.
אגלה לכם סוד, אני בעצמי עשיתי סעודה כזו לפני שהשתתפתי בזו של נעם, וגם הייתי בביתה של חברה שעשתה (זה לא מדור פרסומי, ולמרות זאת המספר של נעם 0528-930233 ). כמובן שאפשר לעשות סעודה כזו ללא מנחה. שנזכה למצוות, לישועות ונחמות.
 
חיה לוי, פסגות