בתמונה: הגעגוע עוד יכה בנו חזק. יונתן אלדר הי"ד
עם החדשות הראשונות על פיגוע במרכז הרב, כמעט ולא היה איש מתושבי בנימין שלבו לא ניבא לו רעה. ושוב הפכו יישובי בנימין לכמעין משפחה, יודעים שכנראה גם הפעם, כמו בפיגועים אחרים ובמלחמות אחרות, יהיו נפגעים גם מבנינו.
מחלקות החירום בבנימין כבר מתורגלות בהקפצות כואבות שכאלה. בשעות שבהן המידע עדיין מעורפל מושקע מירב המאמץ באיסוף הנתונים. המשו"ב נפתח, ונציגי מחלקות הרווחה והשפ"ח נוסעים להיכן שצריך – למוקד החירום של עיריית ירושלים, לבתי חולים ולמקום הפיגוע. אחר כך הם שותפים בהבאת הבשורה המרה למשפחות. הפעם הם ליוו את המשפחות גם בעת זיהוי הגופות ובבתי החולים.
בפיגוע הזה, בשל גילם הצעיר של הנפגעים, תפקיד משמעותי היה למחלקת הנוער. רכז הנוער ביישוב הוא חלק מצוות החירום היישובי, ועליו המשימה לטפל בכל מה שדרוש לנוער בעת מכה כואבת שכזו. בשילה ובכוכב השחר איבדו בני הנוער שני חברים, בחשמונאים – יש נער פצוע. תפקיד מחלקת הנוער במתנ"ס היא ללוות את הרכז ולגבותו, שלא יעבוד לבד.
מחלקת הנוער התגייסה מיד בהתאם לתכנית עבודה להתמודדות במצבי חירום שבנתה ולפיה היא פועלת. בהתאם לה עברו רכזי הנוער ביישובים השתלמות בנושא חירום לפני כחודשיים. יחד עם רכז הנוער ערכו ביישובים שנפגעו מיפוי מדויק של מעגלי הפגיעה, ובנו תכנית מיידית לעבודה בציר הזמן ובהתאם לצרכים שעלו מהשטח.
43 שיחות שלא נענו
דורון גלבוע, רכז קידום נוער במתנ"ס, בעצמו בוגר מרכז הרב ועדיין קשור אליה רגשית, נסע לישיבה לסייע בכל שנדרש, כולל זיהוי הגופות. וכך כתב בסערת רגשותיו: "העבודה של הזיהוי מתקדמת ופתאום הפלאפון של יונתן אלדר רוטט, ואתה יודע, מאחורי הקו - אבא או אמא ואולי האחים, ויתכן שגם החברים, והלב נקרע. ובשתיים בלילה החלטתי לכבות את המכשיר ו-43 שיחות שלא נענו, ותפילתם של ההורים שלא נענתה... ומגיעה שעת הזיהוי והרבנים נכנסים ואני כולי נרעד מהזיהוי והמעמד וגם להיות שותף לרבנים במצב איום ונורא זה. ואני מרים לרב וייס ולרב איתן אייזמן כיסוי כיסוי וזה נורא. הרב וייס אומר שמות ואתה לא רוצה לעכל, מין חלום בלהות ....
"והמשפחות מגיעות לזהות והאמת כואבת חותכת בבשר החי... והשעה מאוחרת, אפילו ערבית לא התפללנו (העוסק במצווה פטור מן המצווה), אבל כל הבחורים זוהו ואפילו למכון לרפואה משפטית לא הצטרכנו (ותודה גדולה לר' נתן נתנזון על ההישג הגדול)"...
יונתן אלדר הי"ד משילה (ר' מסגרת) ויונדב הירשפלד הי"ד מכוכב השחר (ר' סיפור שכתב בעמ' 10) נטמנו באדמת היישוב בו גדלו.
וכך כתב רועי הר מלך, רכז הנוער של שילה, לצוות מחלקת הנוער במתנ"ס: תמו שבעת ימי האבל. לאט לאט מתחילים לאסוף את השברים, להבין ולעכל את מה שקרה לנו. יודעים שעוד יבואו ימים לא קלים, ימים בהם הגעגוע עוד יכה בנו חזק, ידרוש ויתבע לראות, לשמוע ולהרגיש שוב את יונתן. עכשיו מגיעים ימים של איסוף כוחות מהשבוע הקשה מאוד שעבר עלינו כעם, כישוב וכרכז נוער. בתוך כל החושך שנפל עלינו בלילה הקשה והנורא, חושך שירד לאט לאט, עוטף אותנו ללא רצוננו, מחדיר לתודעה הקשה ששוב קרה הנורא מכל, בתוך כל החושך הזה נמצאו אנשים נהדרים שידעו להיות שם בשבילנו בכל רגע ובכל עניין, מחלקת נוער של המתנ"ס ובראשם יהודית לב-יונה ודורון גלבוע. תודה - תודה שהייתם איתנו עוד מהזמנים של הבלבול וחוסר הידיעה. תודה שתמכתם ונתתם עצה. תודה שהייתם שם בדיוק כשהייתי צריך כאילו קראתם את מחשבותיי. תודה שבוודאי עוד תמשיכו ללוות ולהדריך גם בימים הבאים שעוד צפויים לנו. תודה שאתם מחלקת הנוער שלנו ואולי מעל לכל תודה על כך שעשיתם מאיתנו, רכזי נוער בנימין, משפחה אחת גדולה".
כמו השלג
כמו השלג שירד כשנולד היה גם יונתן ילד עדין, זך וטהור עיניים. הוא פתח כל ספר שקיבל לבר המצווה שלו ולמד לפחות את חלקו בכדי שלא ישכב סתם כקישוט על המדף.דברים על יונתן אלדר הי"ד
יונתן נולד בשילה בסערת השלג הגדולה בשנת תשנ"ב. כמו השלג היה גם הוא ילד עדין, זך וטהור עיניים. מאז קטנותו ניכר היה ביונתן שהוא ילד נבון, סקרן ויסודי, וככל שגדל הוא פיתח את תכונותיו אלו לטובה ועשה חיל בכל אשר פנה. בעזרת הבנתו הרבה במחשבים היווה מוקד תמיכה לכל הסביבה, עזר לכל דורש, ניהל את מאגר הידע של בית הכנסת השכונתי וערך למופת עבודות תורניות רבות שעשה.
מגיל קטן השתלב במכירת ארבעת המינים בביתנו, והיה הילד הקטן והחמוד עם הרשימות בידו, שהסתובב בין כולם ודאג לתת לכל אחד את מבוקשו. עד לשנתו האחרונה הוא לא הסכים בשום אופן לבחור ארבעת המינים לאנשים, מפני שהרגיש שהוא אינו שולט מספיק בהלכות. רק בשנה האחרונה, לאחר שלמד ביסודיות את ההלכות והלך לשיעורים בנושא, עזר לאנשים בבחירתם ומיין לפי רמות הידור. כל עיסוקו בארבעת המינים היה מתוך חיבוב המצווה, ביושר ובאמונה.
יותר מכל ניכר יונתן באהבת התורה שלו ובעמל התורה שלו. עוד לפני הגעתו לישיבה התיכונית קבע עיתים לתורה עם רבו ועם אחדים מחבריו, וסיים שתי מסכתות בגמרא בשעות אחר הצהריים ובחופשים. יונתן פתח כל ספר שקיבל לבר המצווה שלו ולמד לפחות את חלקו בכדי שלא ישכב סתם כקישוט על המדף. הוא עשה מספר עבודות תורניות מרשימות ומאירות עיניים שניתנו לו כעבודות רשות בנוסף על חובותיו כתלמיד.
התמדתו המשיכה ואף התעצמה בישיבה לצעירים, כשבנוסף לשמחת החיים שלו ולטיולים הרבים שעשה, ובנוסף ללימודי הישיבה הרגילים, למד הלכה ביסודיות ונחשב ה'פוסק' בקרב חבריו. בקיצור שולחן ערוך שאותו למד כסדרו נמצאו הערות רבות שכתב בפרטי ההלכות, בתרגום השיעורים השונים למידות המקובלות בימינו, ובמראי מקומות לספרים ולפוסקים אחרים שעסקו בנושא. במותו נמצא בכיסו פנקס בו כתב בכתב קטן, צפוף ומסודר, על פני עמודים רבים, את ההלכות שהתחדשו לו בכדי שיוכל לשננם ולזכרם.
גם בהיותו מדריך בבני עקיבא בסניף שילה דאג שלכל פעולה שהעביר יהיה מסר ממנו ילמדו החניכים. למרות כשרונותיו ופעליו הרבים, היה יונתן ילד עניו, צנוע ועדין נפש. לא גבה ליבו ולא רמו עיניו. ענייניו ופעליו נעשו בהשקט ובבטחה עם התמדה גדולה ובמסירות ובלי רעש וצלצולים. לא שעה לעקמומיות ולשקריות העולם הזה אלא חשב והלך בדרך ישרה ותמימה.
יונתן נרצח כשבידו הגמרא של הדף היומי אותו הקפיד ללמוד בהתמדה. גמרא זו שהיתה ספוגה בדמו נקברה עמו באדמת שילה.
יונתן עלה בסערה השמימה ביום ברית המילה שלו, ל' באדר א' והוא בן 16 שנה.
בפנקסו שנמצא לאחר מותו כתב "צריך לשמוח על הייסורין יותר מעל הטובה".
יהי זכרו ברוך
משפחת אלדר