דלג לתוכן העמוד
106 זימון תורים
naggish
ארנונה וגבייה
חינוך
תשלומים
מועצה דתית
הנדסה
וטרינריה
עסקים
שירותים חברתיים

בפעם הראשונה שניר מס (35) היה בפסטיבל "בומבלה", הוא הפסיק לתפקד למשך יום וחצי. "הייתי בהלם", הוא מתוודה. "הדהימו אותי העוצמות של המוזיקה, הצבעוניות, והעבודות הזרות שראיתי שם, כמו שריפת עצי אשרה, או טקס הורדת הגשם. היו גם סוגי מדיטציות ויוגות, וכיתות נוצריות שהטבילו עשרות יהודים לנצרות".
מס עמד מופתע ומזועזע, ואז ניגש אליו יוגיסט אחד, עטוף בבד צבעוני. הוא התבונן לרגע בפאותיו הארוכות ובזקנו של ניר מס, ושאל: "תגיד, א-לוהים הוא כל יכול?".
בעקבות היוגיסט התקבצו סביב מס סקרנים נוספים, ומחפשי דרך, ולכולם שאלות וקושיות. אחדים רצו שיפתור להם פרדוקסים מוכרים, כמו האם יכול א-לוהים לברוא אבן שאינו יכול להרימה? אחרים התעניינו בחגים. ושני בחורים כמעט ערומים ומכוסים בכתובות קעקע, רצו לדעת אם היהדות אוהבת נשים.

- אז מה בעצם חיפשת בפסטיבל?
"הכל התחיל מהשכן שלי לשעבר בדולב, גיא עמית", חושף מס. "אחותו של גיא הגיעה לבית חב"ד באחד הפסטיבלים. היא סיפרה לגיא על הפעילות של חב"ד בקירוב רחוקים ליהדות, ואמרה שחסידי קרליבך מקימים בפסטיבל 'כפר תפילה ואהבה', והם צריכים חיזוק. גיא התלהב, והתחיל למשוך גם אותי לרעיון. ביררתי, והתגובות שנתקלתי בהן היו: "אתם משוגעים?! אל תתקרבו לשם! הכל מלא סמים וזוהמה".
למרות האזהרות הרגשתי שיש לנו מה לעשות בפסטיבל. חשבתי שאנשים מגיעים לפסטיבלים כי הם בתהליך של חיפוש, ומבקשים לחוות חוויות עומק. ובזמן כזה, שהנפש פתוחה לקלוט, זה הזמן הטוב ביותר לדבר עם אנשים. הלב שלהם פתוח לקבל ולהקשיב. החיפוש נובע מהם, והם מגיעים אל המסע הרוחני מבחירה חופשית. וזו הזדמנות פז לדבר איתם, לא כמו בכל מיני מבצעים בהם אתה נופל עליהם בבית, אחרי שעברו יום עבודה עמוס.
"נדדנו בין תנועות ההחזרה בתשובה השונות של הציבור הדתי לאומי, בניסיון לרתום אותם לרעיון, אבל גם הם הסתכלו עלינו כמו על משוגעים, אמרו שזה הזוי מידי, ושאין מה לחפש שם. החלטנו לצאת למבצע בלי תמיכה".
בני הזוג איטה וניר מס ארזו מספר מטלטלים, ויצאו אל הפסטיבל מביתם שבדולב, נרגשים ומלאי ציפיות. את חמשת ילדיהם הפקידו אצל הסבים והסבתות, אבל גם בחיק המשפחה לא ממש מצאו תמיכה. "המסר המשפחתי היה שהפסטיבל הוא מקום מסוכן ושאין לנו מה לחפש שם", משחזר מס.


כפר אהבה ותפילה

יחד עם השכן גיא ואשתו הם הצטרפו לכפר האהבה והתפילה הקרליבכי, בפסטיבל "בומבמלה", פסטיבל אתני בן ארבעה ימים הממוקם בחוף ניצנים, ומבוסס על רעיון פסטיבל "הקומבמלה" ההודי, שמעמיד את הקהל במרכזה של התוכנית האמנותית תוך הפריה הדדית בין הקהל והיוצרים.
כשהשתחררו בני הזוג מס מההלם התרבותי, הם התחילו עונים במרץ לשאלות המתעניינים, שיתפו אותם בקטעי ברכות ותפילות, ועניינו אותם באחדות של הבריאה ובסודות הרוח היהודיים.
בתום הפסטיבל הרגיש מס כי מצא את ייעודו. או לפחות חלק ממנו. הוא רצה להמשיך ולנדוד בין הפסטיבלים, ולהפיץ בהם מידע ותורות רוחניות אודות א-לוהי ישראל ותורתו.
בני הזוג ערכו חשבון נפש קטן והגיעו למסקנה כי שני זוגות מחזקים הוא מספר זעום ומועט מדי. כשחזרו הביתה לדולב, התחילו לבנות צוות לפסטיבל הבא. הם פנו שוב לתנועות ההחזרה בתשובה, והפעם, לאחר שהיו בידם ניסיון, סיפורים מצמררים וצבעוניים, וחוויות אישיות, זכו לאוזן קשבת. התנועות נרתמו לעזור. אנושית וכלכלית.

- אז אתה בעצם מיסיונר יהודי?
"ממש לא. אני מכיר את הרתיעה שיש בציבור שלנו מהחזרה בתשובה, ואת הסטיגמה שמודבקת לזה. הסטיגמה במובנים רבים מוצדקת. חזרה בתשובה אותנטית היא לא להעביר אדם מקבוצה חברתית אחת לקבוצה חברתית אחרת, להפוך אותו לבן דמותך, או לגרום לו להאמין באמונות שלך. זו אינה המטרה שלי. אני מנסה למצוא את הנקודה הטובה שבכל אדם, ולתת לו ידע שלא היה לו קודם, מתוך רצון לשמור על האותנטיות שלו, ועל ייחודו כאדם. אני לא מצפה שהוא יעבור כתוצאה מכך לקבוצה החברתית שלי, אלא שיוסיף את הצבע שלו לתוך העולם היהודי. לאנשים שאני פוגש בפסטיבלים יש רצון עמוק וכן למצוא משמעות פנימית אמיתית לקיום. אני פוגש את החיפוש הזה ומציע לו את הנתיב היהודי".
בארץ מתקיימים מידי שנה מספר פסטיבלי רוח וטבע, ביניהם פסטיבלי "בראשית", "שנטיפי", "ריינבו", "בומבלה" ואחרים. יוזמיהם מציעים לקהל הרחב התחברות למסורות עתיקות יומין של חגיגות וכינוסים שבטיים בטבע. בפסטיבלים יש מופעים מוסיקליים ופעילויות שונות במתחמי הפעילות המצויים באתר הפסטיבל. "הפסטיבל הינו חגיגה של אנשים, ללא כל הבדל של דת, צבע או מין. אנשים שמחים וצבעוניים המייצגים דור חדש בחברה הישראלית, דור של חופש, סובלנות ואהבה אמיתית לטבע ולאדם" - נכתב באחד מאתרי האינטרנט של הפסטיבלים, המנסה למשוך אל הפסטיבל את הקהל הרחב. "מטרת הפסטיבל היא לאפשר לאורחיו להתנתק למספר ימים מהשגרה ומדפוסי ההתנהגות היומיומית, להתחבר אל הטבע, ולהיפתח לחוויות חדשות, היכרויות לא צפויות, ליצירה מוסיקה, ליחד".
חלק מהפסטיבלים מוקמים על ידי אמנים, יוצרים ונוודים, שיוצרים מחומרים שבטבע עיר שאפשר ממש להתארח בה, מבלי לפגוע בטבע כמובן; יש פסטיבלים שמדגישים את הקשר למסורות יהודיות. יוזמי פסטיבל "בראשית" למשל, טוענים כי הוא מהווה גשר בין הקדום למתקדם, ושואב את השראתו גם מהתרבות המקומית בארץ, מימי העלייה לרגל בשלושת הרגלים בהם התכנס עם ישראל לחגוג.
אלפי ישראלים פוקדים מידי שנה את הפסטיבלים. הם מתמקמים בעיירות הטבע, או באוהלים, מבעירים מדורות, וחוגגים. אבל לא רק. תופעות רבות נוספות מתלוות להתחברות התמימה לכאורה לטבע. השמועות מספרות על סמים, זנות ואלכוהול, שהפסטיבלים מלאים בהם. ישראלים רבים מוטבלים בהם לנצרות.


הילת התפוח
אל הפסטיבלים הבאים הגיעו בני הזוג מס חמושים בצוות מתנדבים גדול. כיום מונה הצוות כשלוש מאות מתנדבים. תנאי הקבלה הם: אישיות תוססת, נלהבת ומתקשרת. מתקבלים רק זוגות נשואים. "בגלל הפריצות הרבה בפסטיבלים", מתנצל מס בפני הרווקים.
חלק מאנשי הצוות הם בעצמם משתתפי פסטיבלים מחפשים ותוהים, שמצאו לבסוף מנוח בחיק היהדות.
בדרך לפסטיבל בסוכות האחרון, נתקעה איטה בדרכה בפקק עצום בואדי ערה. כשהבינה שהחג קרוב מדי, היא נטשה את רכבה בצומת צמח, ועם השקיעה שנוררה בתחינות עגלה מסופרמרקט, וצעדה במשך שבע שעות ברגל, עם תינוקה, ועם ספר תורה וערבות, עד שהגיעה לפסטיבל.
"אחד מאנשי הצוות למשל, הוא ישראלי שהלך לחפש רוחניות בהודו", אומר מס. "הוא היה דתי מהבית אבל עזב את היהדות כי הרגיש שהיא קטנה עליו. בהודו התמקד במדיטציה בשתיקה המכונה "ויפאסנה". ויפאסנה פירושה לראות את הדברים כפי שהם באמת. זוהי אחת מטכניקות המדיטציה העתיקות ביותר של הודו. את הויפאסנה לימדו בהודו לפני יותר מ-2500 שנה כמרפא אוניברסלי לבעיות אוניברסליות, כלומר כאמנות לחיות. הבחור שתק ימים ארוכים, והצטרף לקבוצות שונות בהודו שעסקו בויפאסנה. הם אוכלים מעט מאוד, שותקים, ומתרכזים עצומי עיניים בתרגילים שהמאסטר הרוחני נותן להם. יום אחד, כשפתח את עיניו, הוא ראה שהניחו לפני כל אחד מהמתאמנים תפוח. באינסטינקט ובלי לחשוב, הוא בירך, ונגס. באותו רגע קפץ עליו המאסטר שהנחה את הויפאסנה וצעק: "מה עשית?". הבחור גמגם והתנצל על כך שהפר בטעות את השתיקה.
אבל המאסטר לא התעניין בהפרת השתיקה דווקא. הוא אמר לבחור בהתרגשות:"כשתפוח גדל על העץ יש סביבו הילה של חיים, וכשקוטפים אותו נוצרת סביבו הילת מוות. כבר שלושים שנה אני מנסה לפענח איך מחזירים לתפוח את הילת החיים גם אחרי שקוטפים אותו, ואתה עכשיו מלמלת משהו והחזרת לתפוח את הילת החיים. מה מלמלת?".
"אני יודע שרבים יתייחסו לסיפור בציניות", אומר מס. "בפסטיבלים זה שונה. חלק מהמיוחדות היא שהציניות נעדרת. יש פתיחות אמיתית לחוויות שונות, וההבנות חדשות שמתגלות במקומות בהם אנשים פתוחים לקבל ולגלות אותן".
היוגיסט חזר כאמור אל חיק היהדות, וכיום הוא אחד מאנשי הצוות של מס.
"מגיעים אלינו גם אנשי צוות שלא מתאימים, ואז אנחנו מסבירים להם בעדינות שיעזבו. חלקם נבהלים כל כך ממה שהם רואים, שהם הופכים למשותקים במשך כל ימי הפסטיבל. חלקם ממלמלים תפילות כל היום, אחרים מסתתרים בתוך ספרים ולומדים בלי הפסקה בלי לתקשר עם באי הפסטיבל. אלה אנשים שתפקידם במקום אחר. ויש גם את הצד השני: אנשי צוות שמגיעים ונסחפים לתוך החוויות הקוליות והצבעוניות של הפסטיבל. אני חושב שהם מראש מגיעים יותר כדי לחוות את הפסטיבל ופחות כדי להוות חלק מהצוות".
בפסטיבלים מפעיל הצוות סדנאות תנועה ושיעורים ששמותיהם ניתנו בהשראת הפסטיבל: "השכינה הקוסמית", "האהבה הקוסמית", "שליטה על כעסים", "זוגיות", וסדנאות תנועה. לקראת שבת עורכים אנשי הצוות תהלוכה. מצויידים במגפונים ושופרות הם מודיעים על השבת הקרבה ועל טקס "קבלת שבת", וארוחה חגיגית שמתקיימת בבית אהבה ותפילה. חינם אין כסף. בפסטיבל האחרון הגיעו עם כניסת השבת למאהל כאלפיים חמש מאות איש.

- אולי הם באים לארוחה בחינם?
"אני בטוח שאת חלקם זה מה שמניע", אומר מס. "אבל בארוחה יש שיחות ודברים, והם שומעים את הידע שאנחנו מעוניינים להעביר להם. עיקר הפעילות מתרחשת אחרי הארוחה, בקבוצות קטנות בהן מתנהלות שיחות אישיות. אנשי הצוות מתפזרים בין הקבוצות השונות והם משתתפים פעילים ואקטיביים בשיחה.
רבות מהשיחות המשמעותיות מתרחשות תוך כדי ההכנות לארוחת השבת. אנשים מגיעים לעזור בקילוף תפוחי האדמה, ותוך כדי העבודה מתפתח קשר אישי ושיחות מעניינות.
"בפסטיבל סוכות לפני שנתיים התחלנו לבנות סוכות, כשלידינו הגיע טרקטור וחפר בור גדול באדמה. לא הבנתי מה פשר הבור. ביום הראשון של הפסטיבל התגלה לי הסוד. זו הייתה בריכת בוץ. אנשים הגיעו, ונכנסו ערומים או לבושים לתוך הרפש. הרעיון היה להתחבר לאימא אדמה או משהו מעין זה. בכל פעם נכנסו אל הבור חמישים או מאה איש, ויצאו כשהם נראים כמו גושי בוץ מהלכים שמהם רק העיניים מבצבצות. אנחנו במתחם התכוננו לתהלוכת שבת. אני לובש את הקיטל הלבן שלי ומציץ בגושי הבוץ שיוצאים מהבור. וכשיצאנו לרקוד בחוץ פתאום אחד מגושי הבוץ מגיח מולי, ואני רואה את העיניים שלו נוצצות. ההרגשה הראשונית שלי היתה רתיעה. אבל העיניים שלו ננעצו בי, והיה שם מבט טוב כזה. אז הכרחתי את עצמי והושטתי לו יד. הוא הסתכל ביד המושטת ואומר לי: 'איך אני גוש בוץ, יכול להצטרף לריקוד הקדוש שלכם?'. אמרתי לו: 'אף אחד לא יודע מי קדוש ומי לא, חוץ מא-לוהים. ולפי העיניים שלך, יש לך קדושה פנימית'. הוא חייך והצטרף אלינו לריקוד. וככה רקדנו לפני שבת, בחורים בקיטלים לבנים זקנים ופאות, וגושי בוץ. זה לימד אותי לקח חשוב, על הדברים שאני נרתע מהם, ועל היכולות שלי להתקרב גם אליהם, גם כשזה עולה לי במאמץ. למדתי לא להסתכל מבחוץ על אנשים אלא להשתדל לגעת בנקודה הפנימית שלהם".

הרב מהחלום
מפעם לפעם מסתובב מס בין הכיתות והתנועות השונות בפסטיבל, כדי ללמוד את דרכי הפעולה, ואת שיטותיהם למשוך אנשים. "הנוצרים למשל מחלקים ספרים", מגלה מס. "אחרים מושכים את הקהל על ידי חוויות מיסטיות, אסטרולוגיה, או קריאות אחרות של האישיות וניתוח שלה בטכניקות שונות. האווירה בפסטיבל מאוד פתוחה. אין שנאה או יריבויות. מנהלי הפסטיבל מעוניינים שגם אנחנו נפיץ את התורות שלנו, מתוך רצון שיהיו כמה שיותר דוכנים וחוויות רוחניות".
"בפסטיבל בראשית בסוכות האחרון, המנהל של הכפר ההוליסטי החילוני הגיע להסתכל עלינו בקבלת השבת ההמונית", אומרת איטה מס. "ראינו אותו עומד בצד עם דמעות בעיניים. אחרי סעודת שבת הוא ישב בסוכה שלנו לאורך כל הלילה ושאל שאלות והתעניין. יש לזכור שהוא מתחרה מאוד גדול שלנו, כי הוא כביכול 'רוחני'. כך הוא ישב איתנו לאורך כל השבת, השתתף בסעודות, ובמוצאי שבת הוא לקח את הטלפון שלנו וביקש ללמוד יהדות, ולהגיע לשבת, להרגיש שבת יהודית משפחתית. היום לפסטיבל פסח יש כבר מנהל כפר הוליסטי חדש".
לאחר שחקר ולמד את הדרכים למשוך את הקהל ולשבות את ליבו, החליט מס להביא אל אחד הפסטיבלים קצין חיזבאללה שהתגייר, המכונה "השאהיד מלבנון".
"השאהיד שימש כקצין בחיזבאללה", אומר מס, "אבל בעצם שיתף פעולה עם ישראל. הוא עשה פעולות נועזות, ובזכותו ניצלו רבים. בתקופה מסויימת חיזבאללה חשדו בו והתעללו בו ובילדיו. כשנחשף סופית, ברח לישראל. מבחינה רוחנית הוא חי תמיד בעוצמות גבוהות, וכשהגיע לישראל ביקש להתגייר. בשרות הבטחון סירבו לגיירו, וניסו לשכנע אותו שיימנע מכך.
אבל הוא בכל זאת הלך לבדו לרבנות של צפת. כשהגיע יחד עם אשתו למפתן הרבנות, אמר לאשתו: "אל תדאגי. אנחנו נתגייר". והיא שואלת: "איך אתה יודע?", אז הוא אומר: "לפני 15 שנה ראיתי את הבית הזה בחלום שלי, והיה בתוכו רב שקרא לי לבוא אליו". הקצין מחיזבאללה נכנס אל הבניין, וכשראה את הרב שמואל אליהו, הוא אמר לאשתו: "זה הרב שראיתי בחלום".
"הבאנו אותו לפסטיבל שיספר את הסיפור שלו. וגם את הרב שמואל אליהו. הגיעו מאות אנשים לשמוע, כולל נוצרים ויוגיסטים. זה היה מרתק, ומדהים, וקירב רבים".


נשמות עמוקות
"אנחנו בעצם חלון הראווה אל היהדות", מסביר מס. "אבל אנחנו רק המתווכים. מי שרוצה המשך קשר נרשם, ואנחנו מקשרים אותו עם תנועות יהדות שונות כמו "הבית היהודי", "קוממיות" "ראש יהודי", ותנועות אחרות לאומיות שעוסקות בקירוב ליהדות.
מטרה אחרת של הצוות היא הפסקת ההטבלות לנצרות של המיסיונרים בפסטיבלים.
מס מספרת כי לכפר התפילה מגיעים רבים שמסתובבים עם מדבקה "אלוהים זה אהבה". "כשאנחנו רואים אותם אנו מבינים שהם היו במתחם של 'יהודים למען ישו'. בפסטיבלים הראשונים הצצתי בנוצרים ובחנתי את שיטות הפעולה שלהם. הם חרוצים מאוד. ניגשים לאנשים ומשכנעים אותם, ומדברים על ליבם, והם גם נחלו הצלחות גדולות. בפסטיבל אנחנו בקושי ישנים, אולי בין שלוש בלילה לחמש בבוקר. אז לילה אחד, קרוב לשלוש, כשסיימתי את העבודה אצלנו, ניגשתי אל הדוכן של הנוצרים והתחלתי לפטפט איתם. הסתבר לי שרובם יהודים שבפסטיבלים הקודמים הוטבלו לנצרות. דיברתי איתם וניסיתי להבין מה מניע אותם. במוצאי שבת עשינו הבדלה, ואחד מהיהודים שהתנצרו התקרב. הוא מסתכל על הטקס ושואל אותי: "תגיד לי, מה זה? זה טקס שקשור בראש חודש?". ואז הבנתי שהבורות שלהם בכל הנוגע ליהדות עצומה. מאז אנחנו פועלים גם אצלם, מנסים להראות להם את החוויה, העומק והעושר ביהדות". מאז התחילו את הפעילות, הם אומרים, הופסקו ההטבלות לנצרות.
"גיליתי שהמתנגדים הגדולים ביותר הם לא פעם אנשים שבאו מתוך היהדות ועזבו אותה. דתלשי"ם", אומר מס. "לעומתם אני רואה נשמות עמוקות עם עוצמות ייחודיות שנכנסות לתוך היהדות", הוא מסכם. "אני לא מצפה שהן יהיו מה שאני, אלא שיחד נפרה אחד את השני ונהיה יותר אנחנו".
ניר מס מרגיש שגם יהדותו ועולמו הפנימי קיבלו עומק ושינוי בעקבות הפסטיבלים. "כשאני נתקל בבחור שבוכה כשהוא נוטל לולב, ואומר לי שהוא מרגיש את האנרגיות העצומות שבמעשה, אז אני ממש מקנא בו, ואני מתפלל שגם אני אצליח לחוות את החוויה העצומה הזו שהוא מרגיש".