יש אומרים 10,000, יש אומרים 6,000, אבל בטוח שעל אדמת מגרון מזמן מזמן לא דרכו כל כך הרבה כפות רגליים ביום אחד. אולי מאז מסע סנחריב, אשר "עבר במגרון למכמש יפקיד כליו", כעדות ישעיהו. אנשי מגרון, אשר השקיעו מאמצים רבים בארגון היום הזה (ר' מסגרת בעמ' זה וכתבה בעמ' 12) יכלו לשאוב עידוד מהידיעה שהם לא לבד. אבל יום העצמאות חלף, ההמונים עזבו, והמאבק על הבית עדיין בעיצומו.
לא רק המאבק נגד שלום עכשיו ובג"ץ ואיום הפינוי היה שם ביום העצמאות במגרון. אולי יותר ממנו בלטה נוכחותו של מאבק אחר, זה הפנימי שבתוך ההתיישבות, שפרץ החוצה ואפילו שבר שיאים חדשים. כרזות מוקפות מסגרות שחורות האשימו את מועצת יש"ע שהיא מביימת עצרת שמשמעותה המוסווית היא מסע הלוויה של מגרון. "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו", זעקו שוב הכרזות.
המודעות השחורות שהאשימו, המאחז החדש שהוקם, העימותים המילוליים והדחיפות שלא נעדרו – כל אלה נתנו עוד סיבה לשלוף את התהייה הרווחת: "מבולבלים? גם אנחנו". לא מעטים נבוכו ותמהו באותו יום, שבסופו צמיגי מכוניותיהם של פנחס ולרשטיין וזמביש נוקבו.

לשון סגי נהור
שבוע לפני יום העצמאות אסף יו"ר המועצה אבי רואה את רבני בנימין לכנס באולם המליאה, לדון עקרונית בשאלת מגרון. הוא הציג בפניהם את העובדות: הבג"ץ שמאיים בפינוי באוגוסט, הצעותיו של עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות להעתקת מגרון למקום חלופי. "הבטחתי שלא אקבל החלטה ללא התייעצות עם ההנהגה הרוחנית של בנימין והמקומית של מגרון, וזאת אני עושה", אמר להם רואה.
בסופו של דיון הרבנים, שבו השתתפו גם שניים ממנהיגי מגרון, הוחלט שלעת הזאת, כאשר לא ברור אם יאמץ בכלל שר הביטחון את הצעותיו של עוזרו לענייני התיישבות, אין להתפשר, וצריך להיאבק על מגרון. בגילוי דעת מסכם שהוציאו כתבו בין היתר: "ברור הוא, שאין להשלים עם החרבת שום יישוב בארץ ישראל וגירוש תושביו. השימוש בלשון סגי נהור של 'העתקה' אין בו כדי לטהר את השרץ. אנו, רבני בנימין, מחזקים את ידיהם של תושבי מגרון העומדים בנחישות על זכות היסוד שלהם כיהודים וכבני אדם לחיות ולפתח את הקהילה הנפלאה שלהם במקומה הנוכחי, מקום בו גם מבחינה בטחונית ההתיישבות היהודית היא נכס אסטרטגי חשוב לעם ישראל" (ר' במסגרת שאר גילוי הדעת).

 דרך לא דרך
הרב דב ליאור הגיע בים העצמאות למגרון בדיוק כשיו"ר המועצה, אבי רואה, עזב את המקום. "האמנם כל זה באמת הצגה?", שאל אותו הרב ליאור, "כל האנשים האלו, האם הם באו לחזק את מגרון, או שהכל סגור?".
"הסברתי לו את העובדות מא' ועד ת'", אומר רואה. "את תשובת משרד הביטחון לבג"ץ, את עמדת השר ועוזרו, את כנס הרבנים והחלטתנו המשותפת. בשורה התחתונה, אמרתי לו, אין סיכום ואין הסכמה".
כשבוע לאחר יום העצמאות פרסמה קבוצת רבנים גילוי דעת, ובו הם קוראים "קריאה נרגשת: חדלו, חדלו, חדלו!". במודעה, שעליה חתומים הרב דב ליאור, הרב חיים דרוקמן, הרב אליקים לבנון ועוד עשרות רבנים ממגוון רחב של דעות, נאמר בין היתר: "הסירו ידכם מהדרך הרעה - שריפת אסמי התבואה בירושלים הנצורה על ידי הקנאים".
"גם אם יש חילוקי דעות", מוסיף רואה, "אפשר לשבת, לדבר, להתייעץ. "זה בסדר שיש שחושבים אחרת בראייה ההתיישבותית, אך הדרך הזו של השמצות וניקוב צמיגים לא מובילה לשום מקום. אני את זמביש ואת פנחס מחשיב מאד, ורואה אותם כמורים לדרך. התנכלויות שכאלו רק מפלגות אותנו, והן ודאי נוצלו ועוד ינוצלו עד תום על ידי העוינים אותנו. כל בר דעת צריך להוקיע פגיעה פיזית וניקוב צמיגים, כמו גם פגיעה מילולית ברבים. אנחנו הרי יודעים על מה נחרב הבית. גם אז ודאי שכולם רצו שבית המקדש ימשיך לעמוד על תלו, אך השנאה הפנימית גרמה לחורבנו. אנחנו בימינו מחויבים להיזהר. העולם הוא לא הפקר, יש הנהגה ציבורית ורוחנית, מטות המאבק חייבים לנסות לאחד את כולם ולקבוע קווים אדומים, ואפשר להגיע לדרך שתגבש אתה את כל הנאמנים לארץ ישראל".
ימי הייבוש וההקפאה האלה לא פשוטים להתמודדות, מוסיף רואה, ולכן מה שחשוב עכשיו באמת, זה יותר בניה, יותר משפחות, יותר קליטה. 84 קרוואנים נבנו ברחבי בנימין בחודשים האחרונים למרות הקשיים. המועצה ואמנה משקיעות לא מעט כסף וחשיבה איך לא להיכנע לגזירות הממשלה, הוא אומר. יש מחסור אדיר במבנים לקליטה ביישובים, וכל מבנה שמתפנה מיד מתמלא. בכל מקום אנשים עומדים בתור. אנחנו נמשיך לבנות בע"ה למרות ההקפאות, ונמשיך את הצמיחה.