האם תסריט תשעת בתי עפרה פוסע בעקבות עמונה? לא לגמרי. כשהתבקש בג"ץ להוציא צו ביניים בעמונה, הבתים עוד עמדו ריקים. בעפרה הספיקו דייריהם לאכלסם בטרם ניתן צו בג"ץ. בעמונה הרי עוד לא היה "תקדים עמונה", והבתים אוכלסו בבהילות רק לאחר צו בג"ץ שאסר זאת, אך שבו ופונו ואפילו נאטמו כדי להוכיח רצון טוב ולקוות למשפט הוגן.
בבג"ץ "יש דין" כנגד תשעת בתי עפרה, פסק השופט אדמונד לוי בצו הביניים כי הוא אוסר על אכלוס הבתים. זאת למרות שהיישוב והמועצה הצהירו כי הם כבר מאוכלסים. האם איסור על אכלוס פירושו הוראת פינוי? לאו דווקא.
השופט גם אסר על היישוב עפרה ועל המועצה להמשיך את עבודות הבנייה. שניהם כמובן יכבדו את החלטת בג"ץ. אלא שהבתים כבר חוברו לתשתיות, והזכויות במקרקעין כבר עברו לבעלי הבתים, ועליהם לא חל הצו. האם מותר לאדם בתוך ביתו לחבר באופן פרטי אסלה או שקע? לפי הפרשנות המשפטית של פרקליטינו, למה לא.
ובכל זאת, חלק ניכר מהתסריט הוא אותו תסריט. כמו בעמונה, כמו במגרון, כך גם בנוגע לעתירה כנגד תשעת הבתים בעפרה - תנועות שמאל קיצוניות מנסות למצוא כל דרך לחבל במפעל ההתיישבות שנוא נפשן. מפעל שלנגד עיניהן הולך וצומח, גם בשנים קשות ואפילו אחרי הרס הגירוש והעקירה. וידם קצרה מלמנוע. אין פלא שמבחינתן, הערוץ המשפטי הוא היעיל ביותר. אם מרבית שופטי בג"ץ תואמים להם בתפיסת עולמם, והשיטה, עיין ערך עמונה, עובדת, אז למה לא.
וכמו במגרון, וכמו בעמונה, כך גם כאן: השאלה אינה משפטית, אלא אידיאולוגית בסיסית. מכיוון שמדובר בחוקים ירדניים ועותמאניים, עם סעיפים ותתי סעיפים והוראות כאלו והפוכות, מי שרוצה יכול למצוא פתרון חוקי משפטי יבש גם לסוגיית מגרון וגם לסוגיית בתי עפרה. אלא שלא באמת מדובר בשאלה של חוק. מדובר בתפיסת עולם: האם אנו בנים השבים הביתה אל נחלת אבותינו, או פולשים זרים לארץ לא לנו.

רישום כגזר דין מוות
בשם עפרה הוגשה תשובה לבג"ץ על ידי עו"ד עקיבא סילבצקי, מומחה לענייני מקרקעין. בתשובתו הוא מדגיש כי עפרה הוא יישוב ותיק שהוקם על פי החלטת ממשלת ישראל, וכי אדמותיו משתרעות על אדמות שמדינת ישראל ירשה מהשלטון הירדני, על אדמות שהוצא להן צו תפיסה צבאי, ועל אדמות שנרכשו בכסף בידי בעליהם הערבים ב-1989, אך הרכישה לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין שכן המוכרים חששו לחייהם. רישום פירושו היה גזר דין מוות למוכרים.
עוד עולה מבדיקת היישוב עפרה, שהמסמכים והטיעונים שהגישו העותרים לבג"ץ מלאים חוסר דיוקים וסתירות. אין כל ודאות שהקרקע היתה שייכת אי פעם לעותרים.
וכמו במגרון, כך גם במקרה זה, אין בעצם כל הצדקה לדון בסכסוך קרקעות שכזה בבג"ץ. מקומה של התדיינות שכזו הוא בית משפט השלום. בעפרה אומרים שאם אכן יוכח שהקרקע שייכת למישהו, הרי שמובן מאליו שהיישוב עפרה יפצה את בעלי הקרקע. אך מכיוון שלא בכך מדובר, אלא ברצונן העיוור של תנועות השמאל הקיצוני לראות דחפורים הורסים בתים ביישובים, ומכיוון שקשה לצערנו לצפות למשפט צדק מבג"ץ במדינת ישראל, הרי שאין לצפות לבירור אמיתי של שאלת הקרקע.
"לא מדובר כאן במאבק נגד תשעה בתים", אומר אבי רואה, יו"ר המועצה, "אלא בניסיונות לערער את בסיס ההתיישבות. אבל ההתיישבות חזקה ומוצקה, הן פיזית והן אנושית, וגם אם יצליחו כאן, את ההתיישבות לא יצליחו לסכן. ולמרות זאת, אסור לנו לתת לרשעות הזאת להצליח גם בקרבות המקומיים והקטנים, ונעשה הכל, בשיתוף כל הכוחות, כדי להכשיל את הניסיון הזה, ובע"ה גם נצליח.
"מה שחשוב זה שאנחנו ממשיכים בעשייה ובבניה", ממשיך רואה, "ישנן התחלות בניה ביישובים רבים, גם בכאלה שעברו שנות קיפאון. גם מבנים זמניים נבנים כל העת, מתחילת 2008 נבנו כ-140 קרוואנים, ומשפחות רבות עדיין מתדפקות על דלתנו ורוצות לבוא לגור כאן".