העיניים המורמות מעלה ולא מביטות בעיניים. המבע האטום. התשובות הלקוניות: "זו החלטה דמוקרטית". התפקוד הרובוטי. כל אלה הותירו שאלות רבות בקרב מי שהיה בגוש קטיף ובצפון השומרון בעת הגירוש, וגם מי שצפה בהתרחשויות מרחוק. הנערות המנסות בדמעה לשכנע, האמהות המספרות בלב קרוע, הצעירים המתחננים "תסתכל לי בעיניים" – לשווא. כל אלה לא המסו את הלבבות, לא חדרו את הקיר האטום. הם לא סירבו פקודה בהמוניהם, גם לא הדתיים והימניים שבהם. הם גירשו בכוח אנשים מביתם ולא חשו שהם עושים מעשה לא מוסרי.
חידת האטימות הזו לא נתנה מנוח לכמה אנשים, שהתארגנו לחקור את הדבר. צוות חוקרים חבר לפסיכולוגים ולעורכי דין (ובהם רותי איזיקוביץ, ד"ר גדי אשל, ד"ר אמירה דור, בעז העצני, עו"ד אביעד ויסולי, ד"ר רחל טסה וד"ר משה ליבלר), ואלה חשפו אט אט את החומרים – עשרות ערכות "הכנה מנטלית" ובהם חוברות, מידע וסרטונים, סיפורים שסיפרו חיילים שהיו שם, קטעי סרטים וראיונות, ואפילו מאמרים בכתבי עת שכתבו אותם פסיכולוגים שעבדו עבור הצבא. המסקנה העולה מהמחקר היא שחיילי צה"ל עברו במשך חודשים ארוכים שטיפת מוח שהקהתה את חושיהם ואת רגשותיהם הטבעיים, והכינה אותם לדחות כל מסר שמועבר אליהם בזמן אמת, ולמעשה לשחק משחק תפקידים אוטומטי.
בערב העיון בעטרת נחשפה השיטה. הקהל לא יכול היה להשתיק קריאות תדהמה לנוכח הגילויים. על הקיר הוקרן ריאיון עם אחד ממפקדי פינוי ימית, שהלין על חוסר מוכנותם של החיילים שנשלחו לפני 26 שנה לפנות את ימית, בני 18 בלבד, להתמודד עם "המניפולציות של המתנחלים" הבוגרים מהם, ועם השירים, השלטים והקריאות שברקע.
הפעם הופקו הלקחים. הוחלט בנחישות שהצבא יהיה מוכן. האם הרמטכ"ל בוגי ידע? זו שאלה שנותרה פתוחה. דן הראל, אלוף פיקוד הדרום, הוא שמינה את צוות הפסיכולוגים שבמשך חודשים ארוכים, במבצע מדוקדק שהחל עוד טרם עבר חוק ה"התנתקות" את הצבעת הכנסת, עמל להכין תכנית בלתי מוגבלת במשאבים, שכמוה עוד לא נבנתה בצה"ל, ומטרתה - להכשיר את חיילי צה"ל לאטום את רגשותיהם נוכח המעשה האכזרי שהם אמורים לבצע.
בערב העיון בעטרת פירטה רותי איזיקוביץ את האמצעים שכללה אותה שטיפת מוח: פיתוח שפה חדשה ומכובסת שתבסס לגיטימציה למעשים והטמעת מסרים (לא "גירוש" אלא "משימה", לא "בית" אלא "מבנה מאויש", וגם "שעת מבחן לדמוקרטיה", "הצבא אינו בוחר את משימותיו"); סימולציות חוזרות ונשנות שוב ושוב ושוב (כולל תלבושות ואביזרים וחיקויים, והכל באווירת צחוק) שגורמות בזמן אמת לתחושה כאילו שוב מדובר במשחק; שיכתוב ההיסטוריה (העברת מידע מאד לא מדויק אודות המציאות והעובדות הפוליטיות וההיסטוריות הנוגעות לחבל עזה ולשומרון); איומים גלויים וסמויים בצד שוחד ופיתויים (החל מ"אי ביצוע המשימה יגרום להרס המדינה ולחורבן בית שלישי", דרך איומי הדחה והורדת פרופיל, וכלה במענקים כספיים וחופשות נופש); ועוד. "הדמוקרטיה נטחנה למוחות. כמו דת", אמר אחד החיילים לחוקרים.
הפסיכולוגים שהכינו את תכנית ההכנה המנטלית לא היו צריכים להמציא את השיטות. תיאוריות וניסויים בשפע כבר נכתבו לרוב בתחום זה, כך אמרה בערב העיון הילה מרדכי, מחקרים רבים כבר בדקו איך ניתן לגרום לאנשים נורמטיביים לבצע מעשים הנוגדים את מצפונם. כל שנותר הוא ליישם.
ומה הפלא, שאל ד"ר גדי אשל, שצה"ל נכשל במלחמת לבנון השנייה. אותם פסיכולוגים גם ידעו להטמיע בו שינוי יעוד, שינוי זהות, שינוי תודעת אויב, פקפוק בצורך בניצחון, ופחד מכיבוש שטח. יותר מארבעים אלף חיילים עברו את ה"הכשרה" האינטנסיבית ושוטפת המוח הזאת. האם כך ניתן לנצח מלחמה?