לאחר החתונה אמר אחד מבני הזוג: "לאט לאט נפל לי האסימון שיש לי את האפשרות לבנות קשר. עד אז ידעתי רק איך לצאת עם בחורות. הייעוץ סייע לי לבנות קשר בר קיימא. זה תהליך אחר לגמרי".

בשנים האחרונות מושקעים מאמצים רבים בהושטת יד מסייעת בדרך הלא-קלה למציאת בן זוג. "ישפה" הוא אמנם הארגון הרחב והממוסד ביותר, אך קיימים מלבדו גם אנשים פרטיים רבים וגופים אחרים שבמסירות רבה משקיעים בכך זמן ומאמץ. ההשקעה הזו עלתה קומה עם המודעות לתהליכים האישיים והזוגיים השונים, ועם ההבנה שחשוב להשקיע מאמץ לא רק ביצירת היכרות, אלא לא פחות מכך גם בליווי קשרים עם פוטנציאל - שלא ילכו לאיבוד, ושהדרך לזיווג המיוחל תהיה קצרה ונכונה ככל שניתן.

ההבנה הזו באה לאחר שלא מעט בחורים ובחורות התקשרו למתנדבי ישפה ואמרו: אני נמצא בצומת, בסימן שאלה, יש לכם איש מקצוע להפנות אליו? אני מתלבט ולא יודע עם מי... מתנדבי ישפה עצמם הבחינו בלא מעט צעירים תועים ומתחבטים בצמתים השונים. וכאשר זוג מקסים, וגם אמיד, שחגג שלושים שנות נישואין, החליט שבמקום לטייל מסביב לעולם הוא תורם עבור ייעוץ לאנשים שרוצים לבנות בית בישראל, קמה מחלקת הייעוץ של ישפה.

ייעוץ בתהליך בחירת בן או בת זוג הפך בשנים האחרונות לנורמה. ייעוץ מקצועי מלווה את עמל ההיכרות ומסייע לזוג בבחירה על המשך דרכם. קשרים שיש בהם פוטנציאל להקמת בית מתמוססים לעיתים, בגלל קושי שלא נפתר בזמן ובדרך הנכונה. ליווי נכון עשוי ליצור שינוי.

בירור כדי לצמוח

רווקות מתמשכת, וחיפוש בן זוג לאורך זמן, מבטאים כמה קשיים – הן של האדם מול עצמו, הן בהתמודדויות שמאפיינות את תהליך חיפוש בן זוג, והן בהתמודדויות בתוך הקשר.

ההתמודדות האישית שלנו כוללת את ההתמודדות החברתית, הנוטה להיות מאד שיפוטית ומפנה אצבע מאשימה, מעין: חבר'ה, תתפסו את עצמכם, לא יכול להיות, בטוח יש אצלכם איזושהי בעיה. זו עמדה שמסירה אחריות מאנשים אחרים, ומשאיר את הבחור/ה במין מחשבה - אולי באמת אני לא בסדר? רבים חוו את התרחיש הזה, להגיע לאיזו שמחה משפחתית, ולהרגיש שאנשים בוחנים אותם מכף רגל ועד ראש, למצוא את הפגם שחייב להצדיק את התופעה הזאת. את האצבע המאשימה לתופעה הכאובה הזו אני מפנה כלפי חוסר היכולת של הציבור לעזור, והתסכול הנובע מכך שאין כאן תשובות פשוטות כפי שאנשים אוהבים.

אנשים אומרים תמיד - תעשו חשבון נפש. תמיד חשבון נפש הוא נכון וטוב, אך יש להפריד בין בירור כדי לצמוח, לבין לחטט בפצעים ולהתייסר. ואני, שמייצגת את מחלקת הייעוץ, שאמורה לזהות בעיות, באמת חושבת שלהרבה מהאנשים אין בעיה. לכן חשוב בעיניי להדגיש את המסר המאזן את חשבון הנפש: להרפות. להרפות, חבר'ה, הכל בסדר, אתם בסדר. הניסיון הממושך יוצר קשיים, אך אל תתייחסו אל עצמכם כבעיה.

מקור של כוח ושל מתח

המרחב המשפחתי הוא עוד מרחב של התמודדות. הכאב והציפייה של ההורים פעמים רבות מאוד מוחשיים, והמתח קיים בבית. יש משפחות שיותר מדברות על זה, הומור לפעמים מקל, וישנם הורים שלא מפסיקים להגיד - מזמן כבר היית צריך להתחתן עם השכנה ממול... וזאת התמודדות מקשה, והצמתים של החגים - פסח, ראש השנה - עוד מעצימים את הקושי. מישהי בת שלושים ואחת, שאחיינית שלה בת תשע עשרה התארסה, סיפרה לי שהיא מרגישה איך לאחותה, שמחתנת את הבת שלה בת תשע-עשרה, קשה כאחות כשהיא רואה מולה את אחותה שעשתה לפני שנים בייביסיטר על בתה, האחיינית הצוציקית, שעכשיו מתחתנת... ההתמודדויות המשפחתיות מעמיסות עוד משקע רגשי.

החיפוש הממושך כשלעצמו יוצר קושי. עוד דייט, ועוד דייט, יושבים אחד מול השני, וכמה שמשתדלים להיות נחמדים ומקבלים, בסופו של דבר מה שעושים זה בודקים אחד את השני. והבחינה ההדדית הזאת היא לאורך זמן, ומלווה במתח מתמיד של כמה אני מוכן להיחשף, וכמה לתת מעצמי אם אין לי על זה ביטוח שבסוף ייצא מזה משהו. מצד אחד, ככל שאני ייפתח וייתן מעצמי וייחשף וישתף, זה יכול לבנות קשר זוגי; ומצד שני, בפעם הקודמת כמה נתתי, כמה השקעתי, ונשארתי חשוף, חלק מהסודות שלי נשארו אצל אותה בחורה והיא הלכה לה...

 לא להתפשרות, כן לשיקול דעת

שוב ושוב אומרים: תתפשרו. למה קשה לכם להתפשר, חבר'ה? מה הבעיה להתפשר?

המונח להתפשר הוא מונח מעליב. הוא לא מביע אמון, ומערער על שיקולי הדעת של הבחור/ה. ויחד עם זה, המודעות לפערים בין מה שאנחנו רוצים לבין המציאות, היא מאד חשובה. שיקול הדעת על גבי מאזניים הוא קריטי. לקבל החלטה של רווח והפסד, של סדרי עדיפויות, של – "זה מאוד חשוב לי, והיום אני מבינה שפחות...", "חלמתי שיהיה בבת הזוג שלי... והיום יש לה איכויות אחרות שמפצות על זה", אבל העמדה הנפשית בבחירה הזאת היא עמדה נפשית בוגרת. היא עמדה נפשית שבודקת מה כן ומה לא, מה שווה ומה פחות עקרוני לי, היא לא עמדה נפשית שמתפשרת. לכן חשוב לא להישאב לפשרות, לברירות מחדל, אלא לבחור ולקחת אחריות על תהליכים: לבחור לסיים קשר, לבחור בלהמשיך, להתחתן, אבל לא להתפשר על משהו.

נתון מעניין: דרך ישפה יוצאים בערך 300 או 350 זוגות בחודש. מתוכם יותר מ-60% נפרדים אחרי הפגישה הראשונה. ועוד כמה אחרי הפגישה השנייה. אז השאלה למה אחרי פגישה ראשונה כל כך הרבה נפרדים? זו חידה שאני משקיעה רבות בשביל לפצח. למה אחרי פגישה ראשונה-שנייה אנשים נפרדים כל כך מהר? תשובה שהיא רווחת - זה אינטואיציה – היא אולי נכונה לחלק מזערי של הפגישות. אני עושה חלוקה: בתוך מרחב הפגישות שלנו יש את אלה שהן באמת על הפנים. הן גורמות כאב, וסתם מייסרות, ואין מה להשקיע בהן. צריך להתאמץ שזה ייגמר כמה שיותר מהר וזהו. ויש את הפגישות שבאמת עושות לנו מן - וואו! אולי הפעם זה זה... ורוב רובן של הפגישות הן במרחב האמצעי, פגישות רגילות. אין בהן ניצוץ מדהים, וגם אין קול פנימי שצועק - לאאאא. וזה בעיניי המרחב שמצריך עבודה, שמצריך שיקול דעת, שמצריך אומץ, ושם שווה להתאמץ. כאן יש משמעות להשקעה, לראייה, לתהליכים.

 עמל ההיכרות, עוצמת ההתחדשות

היום בחורים ובחורות מכל הגילאים, ומקשת דתית רחבה, באים לחשוב עם איש מקצוע על ההתנהלות שלהם בפגישות, על סדרי העדיפויות ושיקולי הדעת. השאלות שעולות מן החיפוש הממושך, הכאוב והמסתכל אחר בן זוג, נוגעות לנושאים כגון גיבוש זהות, ביטחון עצמי ודימוי עצמי, בירור פנימי ורגשי, שאלות באמונה ועוד. הפתיחות שהדייטים מחייבים, הבאה בסתירה לרצון לגונן על עצמי ולהסתגר לאחר אינספור פעמים שכבר נחשפתי, מביאה להתמודדות מתמדת עם שחיקה וחשש מאכזבה.

ייעוץ פרטני לרווקים ורווקות בוחן את התהליכים האישיים הללו. המטרה היא לזהות נקודות קושי ולהמשיך למקורות העצמה וההתחדשות הקיימים ועשויים לסייע לפונה בהתמודדויות האלו. מודעות לתהליכים, זיהוי כוחות ונקודות חולשה, מאפשרים לפונה להתייחס לפגישה הבאה בעמדה נפשית המשפיעה על בניה נכונה ומצמיחה של קשר.

הייעוץ הזוגי מתייחס לקשר שמתהווה. תהליך ההיכרות מעמת כל זוג עם שאלות של עיקר וטפל, חברות ואינטימיות, תקשורת ושונות, ועוד. כאשר זוג מגיע עם פתיחות ורצון, הקרקע לעבודה משמעותית קיימת. עבודה משותפת מאפשרת להגיע למסקנה להתחתן או להיפרד, אך בכל מקרה תהליך ההחלטה יקרין מאד על ההמשך.

אנו בעמותת ישפה מאמינים מאד בעוצמה ובחשיבות שיש לליווי מקצועי במהלך בניית קשר. מתנדבי ישפה, שמציעים הצעה לשידוך, רואים בליווי הקשר חלק מתפקידם, ומאפשרים ליווי ותמיכה למי שבוחר בכך. בנוסף לכך, ישנם שני סניפים של מחלקת הייעוץ: האחד בירושלים והשני בגבעת שמואל, שבהם אפשר לפגוש באופן אישי את היועצות המקצועיות, בעלות הכשרה מוסמכת. הייעוץ הוא מסובסד ופתוח גם למי שאינו חבר ישפה.

.

(לפרטים נוספים ניתן לפנות למשרד של ישפה בטלפון : 02-6448422

או במייל [email protected]).