גבעת הראל: יקב בוטיק, גורמה וסוסים
הוקם אור לג' חשוון תשנ"ט.
מספר משפחות: 31. 75 ילדים. 12 בתי קבע.
יש: מעון, גן, בית כנסת, מקווה, ספריה, אתר עתיק של מזבח.
בתמונה: גבעת הראל
כך קם יישוב:
כשמשפחות דרורי ובן נון מעלי חיפשו גבעה לגור בה, ומצאו את השטח של גבעת הראל, הגופים המיישבים לא כל כך התלהבו. הכל התנהל בעצלתיים, עד שביום שלישי, י"ג באב תשנ"ח, נרצח ביצהר הראל בן נון, יחד עם שלמה ליבמן, הי"ד, בידי חוליית מחבלים.הרצח זירז את הקמת היישוב: חממות הוקמו ראשונות, ואחרי שמחת תורה באותה שנה הובלו את הגבעה קראוונים משילה. שלוש המשפחות שעלו – בן נון, דרורי וחמאווי, העבירו את השבת הראשונה בגבעה ביחד עם צעירים משילה - בלי מים, חשמל או כביש. לאחר תקופה מסוימת סודרו גנראטור, מים ודרך.
בראשית הדרך:
כמו במרבית היישובים, התנאים לא היו קלים. לא היו חיילים והתושבים המעטים היו אחראים על השמירות. לא היה כביש וביישוב גרו כחמש משפחות. רק אחרי שלוש שנים נסלל הכביש והיישוב החל לצמוח בקצב מהיר יותר. חשמל קבוע הגיע לגבעה רק ארבע שנים אחרי ההקמה.
בשנת העשור:
השנה חגג היישוב עשור להיווסדו, ובו ישנם 12 בתי קבע, "יקב גבעות" - יקב בוטיק, חוות סוסים טיפולית, קייטרינג גורמה - "אסדר לסעודתא", נגריה, חברה לפיתוח ותשתיות, גנן. התושבים עוסקים בשלל מקצועות חופשיים.
איך חוגגים עשור?
העשור נחגג לאורך השנה בשלל פעילויות שמאפיינות את הגבעה - רחוב אמנים, סיורים, בציר וייצור מיץ ענבים, רכיבה ב"חווה בגבעה", פינת חי, מתנפחים, סדנאות לילדים, הכנסת ספר תורה, חנוכת בית הכנסת החדש, והופעה של אהוד אריאל ויזהר שאבי - "מרבי מאיר עד מאיר אריאל".
עם מה מתמודדים?
כידוע לא קל לבנות כשבשלטון מכהנות ממשלות שחרטו על דגלן את ייבוש ההתיישבות והכתירו כל גבעה חלוצית כ"מאחז בלתי חוקי", אך בגבעת הראל החליטו שבונים על אף הכל.
וסיפור קטן מאחורי הקלעים:
בשבתות הראשונות הייתה תורנות איזו משפחה (אחת!) נשארת ביישוב. חבר'ה משילה היו באים להשלים מניין, ולא פעם מצאו את עצמם מעירים את תושבי היישוב לתפילה כשהשעה כבר 9:00. התושבים התרגלו להתפלל בשעה מאוחרת, וכשהיישוב גדל והחלו להקדים את שעת המניין, הותיקים ניסו לטעון לשעה מאוחרת יותר מצד המסורת.
(התראיינו לצורך הכתבה: רן בן ישראל, שיבי דרורי ויגאל בן נון)
שילה: הרב צבי יהודה, שמיר וכהן
הוקם בא' בשבט תשל"ח (1978)
מספר משפחות בשנת העשור: בין 80 ל-90 (היום – כ-250).
מה היה: מקווה, בית ספר, בית כנסת, ישיבה, מכולת, מועדון, גן, פעוטון.
כך קם יישוב:
בעקבות הסדר בין "גוש אמונים" לממשלה, עלה גרעין שילה לקרקע כ"מחנה חפירות ארכיאולוגיות" באתר תל-שילה. אל היישוב הצעיר הועלו שמונה קראוונים בגודל 24 מ"ר על כל תכולתם. טרקטור וקבלני מים, ביוב וחשמל, ביצעו עבודות פיתוח ראשוניות. מגדל, מיכל מים וגנראטור קטן הוצבו על ההר. מבנה עתיק שופץ כדי שישמש כפנימייה, מטבח, בית מדרש לישיבה ובית כנסת לישוב. גם באותם ימים התקשורת הישראלית והבינלאומית עשתה מטעמים מנשיאת שם הארכיאולוגיה לשווא. בשבועות הקרובים הצטרפו לגרעין עוד שבע משפחות.
ראשית הדרך:
בשנה הראשונה נחגג ט"ו בשבט בטקס רב משתתפים, עם הרב צבי יהודה קוק, הסופר יצחק שמיר מברית נאמני ארץ ישראל, גאולה כהן ועוד. במשך תקופה ארוכה לא קיבל היישוב מעמד של ישוב מוכר על ידי הממשלה, והדבר נתן ביטויו בכך שאין שום סיוע מוסדי להקמת הישוב ולתחזוקתו. לילה אחד יצאו כמה חברים משילה ומעפרה בשעות הערב לביתו של שר הביטחון, עזר וייצמן, והקימו במקום משמרת מחאה. וייצמן יצא אליהם בצעקות, אך החברים הסכימו להתפזר רק לאחר שהזמין אותם לפגישה בלשכתו בכנסת.
בשנת העשור:
באותה תקופה התאפיין היישובבאסיפות חברים ערות בנושאים שונים – תנועת נוער, בית ספר נפרד או מעורב, ועוד. חברי היישוב היו מאוד מעורבים בעשייה, והיתה תחושה של משפחה קטנה שצריך לטפח אותה. המון ארוחות משותפות נאכלו בשבתות.
איך חגגנו עשור?
הוצגה תערוכת הישגים מהיישוב, נערכה תחרות לעיצוב סמל והמנון, היתה הופעה של מקהלת גברים ומופע של עוזי חיטמן.
עם מה מתמודדים בשנות העשור?
בשנים הראשונות שילה היתה מבודדת מסביבתה. הישוב הקרוב – עפרה – היה במרחק 17 ק"מ. כביש 60 הנוכחי לא היה קיים והדרכים עקלקלות וצרות. העיכובים בקבלת האישור הרשמי דחו את הקמת הגן, המכולת והמקווה, והגעת האוטובוס והטלפון. אך היישוב היה נחוש להתגבר על הקשיים.
וסיפור קטן מאחורי הקלעים:
קו הטלפון הראשון של הישוב היה קו נל"ן צבאי, שהגיע על עמודי עץ מהממשל ברמאללה. בשלב מסוים התחילו התנכלויות, והקו נחתך מפעם לפעם בתוך תורמוס עיא. הצבא שב ותיקן את הכבל, אשר שב ונותק וחוזר חלילה. עד ששלושה גברים צעירים משילה החליטו לצאת באישון לילה לתורמוס עיא, ולאחר כמה יריות מנשק קל נופצו מתלי החרסינה שבעמודי החשמל בכפר. על תורמוס עיא ירדה עלטה. מאז לא נותק יותר קו הטלפון הזה.
(התראיינו לצורך הכתבה: ענת ניצן, שבח שטרן, יונה צורף)
חרשה: תורה וחינוך בראש
.jpg)
נוף מחרשה. הר נישא המשקיף על כל סביבותיו
הוקם ביום שישי, ו' בטבת תשנ"ט.
מספר משפחות: 38, כ-160 ילדים. 8 משפחות גרות בבתי קבע.
מה יש: בית כנסת, מקוה, גן, מעון, משחקיה, ספריה, משרד, חנות יד שניה, ישיבה תיכונית.
כך קם יישוב:
לאחר חנוכה תשנ"ט עלתה קבוצת בחורים רווקים אל ההר הנישא. הם גרו בשתי מכולות, אחת שימשה לפנימייה ואחת לבית כנסת. גנראטור ועוקב מים הוצבו בסמוך. בתחילת ניסן עלו ליישוב שתי משפחות, כהן וטובי, ולאט לאט עלו משפחות נוספות. בכל שבת היו מגיעים חברים להשלים מניין. מאז ראשית ימי חרשה לא הייתה בה שבת ללא מניין.
בראשית הדרך:
חשמל הגיע אל ההר רק לאחר כמה שנים. המים היו מגיעים במשאית מעין עריק, ובכל שבוע לווה הדבר בפרשייה אחרת. לאחר זמן גם התברר כי הערבי היה מוביל במשאית גם חלב, מה שגרם להמון חיידקים במים. כל היישוב חלה בדיזנטריה.
בשנת העשור:
היישוב תוסס וחי, ומעורב בעשייה במקומות אחרים. רוב התושבים הם אברכים, ר"מים או מורים, אך יש גם כאלו שעוסקים במקצועות חופשיים. היישוב תורני מאוד, עם בתים של תורה שהחינוך בראש מעייניהם.
איך חוגגים עשור?
שנת העשור נחגגה באירוע שמאפיין את רוח התושבים - הכנסת ספר תורה שנכתב לכבוד סבתא שהיא קרובת אחת המשפחות. הרב של אותה סבתא הורה לתרום את הספר ליישוב ביהודה ושומרון שצריך ספר תורה. בנוסף הוכנו סרטון לכבוד היישוב, מצגת והמנון.
עם מה מתמודדים?
הבג"ץ המרחף מעל חרשה, אשר הוגש על ידי "שלום עכשיו" כנגד בתי הקבע, מצריך התמודדות ונחישות. לא קל לשכנע משפחות חדשות לבוא ולבנות, אבל בחרשה נחושים להתגבר על כל קושי.
סיפור קטן מאחורי הקלעים:
לקראת חג הפסח הראשון בראש ההר, הבינה לפתע משפחת כהן כי עליה להישאר ביישוב. ברטט ובזיע התקשרו בני הזוג להורים, ושאלו אם הם מסכימים לבלות את החג בחרשה. לאחר בדיקה מעמיקה הוחלט שגם הסבתא בת ה-90 תוכל להסתדר, והחג עבר כחוויה מיוחדת.
(התראיינו לצורך הכתבה: אלישמע כהן ואלעד מאיר)
דולב: לא להתנתק מעם ישראל
הוקם בסוכות תשמ"ד (1983)
מספר משפחות בשנת העשור: 50-60 (היום – כ-220).
מה היה: מעון, גן, בית כנסת, בית ספר, מקווה, אולפנה ומכולת.
כך קם יישוב:
החלטת ממשלה לאזרח מאחז נח"ל – היא שהביאה להקמת היישוב. בימים הראשונים עלו להר חמש משפחות, ועד פסח כבר היו 17. עוד לפני העלייה החליטו המשפחות שהן רוצות להקים פרויקט חברתי, כדי לא להתנתק מעם ישראל, ושלוש שנים לאחר הקמת היישוב כבר הוקמה בו האולפנה הייחודית לבנות מכל רחבי הארץ.
בראשית הדרך:
בימים הראשונים החיים התנהלו ללא בעיות מיוחדות - נוסעים חופשי בדרכים, טובלים כלים בעין עריק, ובעל המכולת מהכפר היה מגיע לדולב עם הסחורה. האינתיפאדה הראשונה פרצה שלוש שנים לאחר קום היישוב. התחילו זריקות אבנים וחסימות בכביש. הרכבים מוגנו, ותושבי היישוב היו נוסעים בעצמם להביא אליהם את אורחיהם. לפני 20 שנה נרצח יאיר מנדלסון הי"ד על ידי חוליית מחבלים בדרכו לדולב.
בשנת העשור:
שנת העשור החלה באסון - במוצאי שבת חול המועד סוכות, לאחר ביקור נכדיה בדולב, נתקלה יהודית אוסטרן הי"ד, אמה של מיקי דגני, במטען צד שהניחו מחבלים על הדרך. יהודית נרצחה בפיגוע, ונפצעו יגאל עמית הנהג וקרובי משפחה נוספים של מיקי. כעבור שנה, בסיום אירועי העשור, נבחר השם "דרך יהודית" לבית הספר החדש על שמה.
איך חגגו עשור?
במהלך השנה נחנך בית הספר החדש, והתקיימה "שבת הורים" בלתי נשכחת, אליה הוזמנו ההורים של חברי דולב. הוצגה תערוכה עם צילומים, והתקיים אירוע חגיגי ובו מופע מרשים בהשתתפות רבים מחברי וילדי היישוב. מקהלה של חזנים הופיעה בפתיחת האירוע, מה שגרם לחלק מהנוכחים להתמוגג (ולחלק אחר להתעצבן).
עם מה מתמודדים בשנות העשור?
האניתפאדה שפרצה בשנות היישוב הראשונות, זריקות האבנים והסכנות בצירים, ששיאם ברצח יאיר מנדלסון ויהודית אוסטרן הי"ד, הביאו אתם התמודדות שדרשה נחישות והקרבה. אך בדולב תמיד דגלו בפסוק "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". הם אף הבהירו לכל מי שרצה לבוא לגור ביישוב בפני מה הוא עומד.
סיפור קטן מאחורי הקלעים:
החורף הראשון לקיומו של הישוב היה סוער למדי. אבי הר זהב מספר שכבר בלילה הראשון שמעה המשפחה רעשים מוזרים בכניסה לקרוואן. שבי רעייתו החליטה שמדובר בגשם שחודר מהגג, אך אבי הרגיע אותה שככה זה בקרוואן, הגשם דופק כאילו הוא ממש בבית. בבוקר התברר שכל הבית מוצף.
(התראיינו לצורך הכתבה: מיקי דגני, רותי ניר, אבי טיימנס, עידית גוטליב).