הילדים נחשפים למושג האובדן בגיל צעיר מאוד. מלבד ההרהורים והשאלות שצצים אצל הילד, מתפתחת אצלו תחושת חוסר ידיעה סביב השאלה כיצד להתייחס אל האבלים - האם להתנהג כרגיל? האם לשוחח ולדבר על הנושא...
למרות החשיפה העצומה לנושא המוות, קיימת עדיין לא פעם תפיסה נורמטיבית של "טאבו", ואפילו אמונות תפלות הסוברות שעל נושא המוות לא מדברים באופן ישיר, אם בכלל, במיוחד לא עם הילדים.
התפתחות מושג המוות מתחילה כבר עם התבוננותו של הילד הצעיר בעולם הטבע והחי. בעקבות תפיסתו את מושג השינוי בעולם החי, מגיע הילד לטרום מושג המוות. לכן דווקא מומלץ לשוחח עם הילד באופן ישיר, ולעזור לו לארגן את המחשבות בנושא - דבר אשר יוריד חרדות ותהיות, ויוביל לפיתוח מושג מוות רציונאלי.
החשיבה הסיבתית של ילדים קטנים מאופיינת על ידי אגוצנטריות - ראיית העולם מנקודת מבטו של הילד. הילד הוא מרכז האירועים וההתרחשויות. הניצנים הראשונים של הבנת הסיבתיות היא כאשר ילד מתחיל לשאול – "למה?" - לא כדי לשמוע תשובה, אלא כדי להודיע שאינטואיטיבית הוא מבין קשרי סיבה ותוצאה.


 איך להתייחס לילד?
מבחינה קוגניטיבית – חשוב להסביר, לשוחח, לעודד, ולתת הסברים ותשובות לשאלות שעולות. כל זאת מתוך כבוד לילד.
מבחינה אמוציונאלית –חשוב להבין שהמוות מעורר חרדות, וחשש מלהישאר לבד, גם אם לא ממש מבינים את משמעותו. חשוב לתת לגיטימציה לרגשות שהילד חש, ולהעניק לו תחושה של ביטחון.
ככל שיתרבו השתיקות המשפטים הבלתי בהירים, כך יתרבו השאלות והתהיות בנפש הילד. לכן חשוב לדבר אתו, ולהתייחס אליו בסבלנות ובכבוד.

 

 איך מודיעים
ישנה חשיבות רבה למסירת ההודעה, כיוון שעם קבלת ההודעה הרשמית מתחיל שלב קבלת העובדות.
בעבר היו חילוקי דעות כיצד להציג את המוות של דמות קרובה לילד - האם לספר לילד יחד עם המשפחה כולה? או אולי לדחות את הבשורה המרה לאחר הלוויה? האם לספר לילד יחד עם המשפחה סמוך לאירוע?
ומי יספר לילד - הורה, פסיכולוג או דמות חינוכית?
את ההודעה על מוות מומלץ להודיע באופן רשמי מגיל 3. עדיף לייחס לילד הבנה מלאה בשעת ההודעה.
מדוע חשוב שההודעה על המוות תימסר לילד? ראשית, אי אפשר להעלים את המוות. הידיעה תגיע אל הילד בדרך כלשהי. שנית, תחושת האסון ללא ידיעה מגבירה את תחושת חוסר האונים, ומונעת מהילד התארגנות נכונה. ללא ידיעה וקירבה עשוי הילד לפתח תחושת אשמה, ולייחס לעצמו אחריות לאסון.
אי ידיעה מאפשרת לפתח תמונה שקרית ולא נכונה על האירוע הטרגי, ובהמשך יהיה קשה לעקור זאת.
היום הדעה הרווחת היא שישנה עדיפות שההודעה תימסר לכל המשפחה הקרובה – האבלה – יחד.
ההודעה תימסר מתוך אמפתיה על ידי אדם קרוב למשפחה או לילד, בליווי עובד סוציאלי או פסיכולוג.
תוכן ההודעה אחיד לכל הגילאים – מבוגרים וצעירים, וכולל את הגרסה המלאה והאובייקטיביתלמוות. ככל שההודעה תהיה ברורה יותר, אמינה יותר, ללא משפטים סתומים (כמו "עכשיו סבא נמצא בשמים למעלה ומסתכל עליך"), הילד יקבל את האובדן בדרך מאורגנת והגיונית בעתיד.


מה חשוב להגיד
חשוב לומר ולהדגיש בהודעה שנמסרת לילד, שהמוות סופי. חשוב לציין את סיבות ומקום המוות. כדאי לומר שעכשיו לכולם קשה, ומותר לשאול כל מה שלא ברור. שישנה אפשרות להיפרד מהנפטר בלוויה.
בתיאום עם המשפחה, לבדוק אפשרות להיפרד מהמת בלוויה (אך לא לראותו).
מה לא להגיד בקשר לדמות שמתה? לא לומר שהוא "נסע להרבה זמן", ש"היא חולה", או ש"עלתה לשמיים לשמור עלינו".
חשוב מאד בהתייחסות לילד לתת לגיטימציה לרגשותיו, ולענות על כל השאלות בבהירות. יש חשיבות גם למתן תמיכה חברתית מהסביבה בשיתוף עם הילד.
מומלץ שבמקביל, המורה או המחנך יבשר את הבשורה לכיתה שבה הילד לומד, ויכין את הכיתהלתמיכה מבחינה חברתית.


ההלוויה
מומלץ להביא ילדים להלוויה מגיל ארבע. למרות זאת כמובן שחשוב לכבד את ערכיה ודעותיה של המשפחה באם החליטה אחרת.
ההשתתפות בהלוויה מעמידה את הילד בפני העובדות: המצב של המוות סופי, ואין אפשרות להחזיר את המת. לכן ההשתתפות בטקס ההלוויה מסייעת לילד לתפוס מבחינה קוגניטיבית ואמוציונאלית את הסופיות שבמוות.
לפני צירוף הילד להלוויה חשוב שהילד יביע את רצונו להשתתף בה. בכל מקרה מכבדים את רצונו, ובבמיוחד במקרה של סירוב.
לפני היציאה להלוויה צריך לתת לילד הסבר מדויק על התהליך שיקרה בבית העלמין. בזמן ההלוויה אין להשאיר את הילד לבד, ליווי מבוגר קרוב לילד מחויב המציאות. המבוגר אמור להסביר לילד את התהליך, ולתמוך בו פיסית (להחזיק את ידו) ונפשית.
בתום הלוויה חשוב לשוחח עם הילד על מה שאירע (להסביר על התנהגות חריגה, למשל, או על משמעות טקס הקריעה). אם ניתן, על המבוגר לאפשר לילד לספר מה שראה בהלוויה.
במקרה והיו סיטואציות רגשיות יוצאות דופן, כמו התפרצויות של המשפחה, אין להימנע מלדבר עליהם עם הילד.
ילד שלא הגיע להלוויה מסיבות אלו או אחרות, צריך לשוחח אתו ולהסביר לו את תהליך ההלוויה.
יש לקחת את הילד לבקר בקבר – לאחר תקופת השלושים. הביקור בבית העלמין חושף את הילד לקבר קרוב משפחתו שבין כל הקברים. הביקור עוזר לו להרגיש מוחשית את הסופיות שבמוות.
בשאלות ובעת התנהגות חריגה, ניתן לפנות לפסיכולוג בית הספר או הגןשבו לומד הילד, או לעובדת הסוציאלית של היישוב.
על המשך ההתמודדות של הילד בשלבים השונים של עיבוד האבל - מבחינה אישית, חברתית ומשפחתית – בגיליון הבא.