ששים שנות חיים מיטיבים ועשירים נקטעו פתאום, וכן שלושים שנים בהן הייתה נפשי קשורה בנפשך, מאז אותה שבת בעפרה, כשבאנו מתנחלים ותיקים, לברך בשלום את החדשים זה מקרוב באו מראשון לציון. שלושים שנים בהן הייתה לי הזכות להכיר את אישיותך המיוחדת, להתבסם ממנה ולהרכין ראש.
רבגוניות ועושר פנימי אפיינו אותך ואת חייך – רבגוניות שהצליחה להצמיח אישיות הרמונית, המכילה עולמות מנוגדים מתוך שלמות ושלווה פנימית:
היית מתנחלת אמונית החווה בו-זמנית את סצנת התרבות התל-אביבית.
היית 'פרובינציאלית' מעופרה המשתייכת, במלוא המובן, להוויה האמנותית בארץ ובעולם.
עסקת, במקצועיות ומתוך הערכה וידע רחב ועדכני, באמנות עכשווית, לעיתים שנויה במחלוקת, מבלי לוותר על קשר עמוק, הזדהות ולימוד של המסורת וההיסטוריה היהודית-ציונית. לי אישית היית אורים ותומים בכל הקשור בתרבות יהודית, ישראלית ובינלאומית.
דברת עברית משובחת ורהוטה מאין כמוה, מלווה במבטא קל של מי שעשר שנות חינוכה הראשונות באירופה.
רצינות תהומית אפיינה את גישתך לכל עניין שעסקת בו, המלווה תמיד בהומור ואף אירוניה קלה.
חכמה רבה הייתה בך, חריפה, נוקבת, עמוקה ורחבה, שהבליטו צניעות וענווה כנות, שאינן נראות במקומותינו.
התברכת ביכולת הבחנה חדה וביקורתיות, שהשכלת תמיד לתרגם להכלה ולראיית הטוב. בכל עניין - עבודות תלמידים, ספר חדש, ביקורת אמנות, התנהלות חברתית – ידעת להביע את עמדותיך ושיפוטך מתוך רגישות מופלאה וקבלה.
קשרייך האישיים והחברתיים היו מסועפים ורבים, עם צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, מכל גווני החברה והתרבות, שזכו כולם למאור פנים, עצה טובה, חום וסבלנות אין קץ. זאת בצד אינדיבידואליות וצורך עמוק בשמירה על גבולות הפרטיות והאינטימיות.
אשת חזון היית, ציפי, אשת חזון מפוכחת, שזכתה לראות את חזונה מתחיל להתגבש לנגד עיניה. השאיפה לראות את הציבור האמוני-ציוני מגדיר את עצמו ונותן ביטוי לזהותו, באמצעות יצירה תרבותית בכל גווניה, באמצעות שפת האמנות המרכזית, בער בך. פעולותיך בהוראה, בכתיבה, בעריכה, בבימוי, באצירה ובאמצעות קשרים אישיים הדוקים עם דמויות מרכזיות בתרבות הישראלית ההגמונית – הטביעה חותם בלתי הפיך על התרבות הישראלית, גם על כאלה שלא זכו להכירך. כל זאת מתוך אופטימיות ותמימות בלתי נלאית.
אצילת נפש היית, ציפי, רגישה, מתחשבת. אצילות זו התגלתה במיוחד עם מותו של שי ז"ל. לא נתת לאבל ולפרידה הקשה להשפיע על יחסיך עם אחרים, על רגישותך, על העניין והסקרנות התמידיים ועל הדחף להמשיך לעשות ולהוביל שינוי בתחומים שהיו חשובים לך. כך גם בעת מחלתך, בכל שיחה או פגישה שהיו לנו מאז שחלית, לא נתת למכאובים ולסבל להשתלט. תמיד התעניינת בשלומם של אחרים, לספר על 'דברים שקורים', על ספר חדש, על סרט שכדאי לראות או על תערוכה שחייבים לנסוע לתל-אביב. ביום שישי האחרון לפני מותך, כשמחלתך החמירה, לא הסכמת להתאשפז בבית חולים עד שדאגת שאביך לא יישאר לבדו בבית.
מופלאים היו יחסיך עם בני משפחתך. אהבתך - לאישך, לבנייך, להורייך, לאחותך, לכלותייך, לנכדיך – הייתה ללא גבולות. אהבה שאינה תלויה בדבר, מנותקת משאיפותייך ומצרכייך, גם בימי אבלך ומחלתך. כך טיפלת בביתך, לצידו של שי, באמו בערוב ימיה; כך סעדת את אימך, יחד עם שי ובלעדיו, במסירות ובאהבה; כך תמכת באביך אחרי מותה של אמך, רעייתו; כך ליווית את רחל אחותך ומשפחתה בתהליך הפינוי הקשה מגוש קטיף; וכך גידלת את בנייך וליווית אותם, בתמיכה, בעצה ובחום, בכל שלבי חייהם, בכל מקום שהם.
גדולה מאד אבדתנו.