האם הישגים תנועתיים כמו זחילה, הליכה, ישיבה וכדומה בגיל מוקדם, מרמזים של תפקוד קוגנטיבי מאוחר יותר? מחקר שפורסם בשנת 2005 ב"Journal of Child Psychology and Psychiatry"ב 2005 הניח שאין יחס ישר שכזה, ובדק אם הגיל שבו נרכשות אבני דרך מוטוריות קשור בביצועים קוגניטיביים בבגרות, ואם כן, באלה תחומים של תפקוד קוגניטיבי הקשר בולט ביותר.
באופן תיאורטי, נראה כי קיימים גורמי מפתח עיקריים המשותפים לרכישת מיומנויות מוטוריות בינקות ול"תפקודי ניהול" (שהם מאפיינים המכתיבים את היכולות השכליות שלנו). הנחת המחקר הייתה כי גיל השגת אבני דרך התפתחותיות יהיה קשור עם ביצוע מבחני ניהול, אבל לא עם מבחנים הנשענים על תחומים אחרים של תפקוד קוגניטיבי.
תפקודי ניהול (executive function) הן היכולות העומדות בבסיס יכולת הלמידה שלנו, והם כוללים זיכרון (חזותי, מרחבי, פונולוגי, מוטורי), וויסות רגשי (היכולת לעכב דחפים ורגשות, גיוס משאבים של מוטיבציה ועוררות), הפנמת דיבור (שיח עצמי), ומושג שנקרא "רה – קונסטיטוציה" - ארגון מחדש של אירוע חיצוני על פי כללים פנימיים קבועים.

המדגם הפינלנדי
המחקר בדק מדגם של 104 אנשים, אשר היו במעקב של תחנות לבריאות המשפחה ("טיפות חלב") בפינלנד. המחקר החל מאמצע שנות השישים, כשהיו בסביבות גיל שנה, ונמשך עד 1997, כשהיו בני 33-35.
בחינת התפקוד הקוגניטיבי התבססה על בדיקת היכולת לבצע קטגוריזציה - כלומר היכולת לקבץ גירויים שונים באופן שייתן להם משמעות מסוימת. לדוגמה, היכולת לקבץ צורות שונות לצירופים ברורים, או לזהות צירופים קבועים במקומות שונים (כמו למשל זיהוי מעבר חצייה במקומות שונים).
נמצא כי קיים יחס ישר בין גיל המעבר לעמידה ובין שני מבחנים של תפקוד ניהולי: קטגוריזציה, וקטגוריזציה עם עומס על זיכרון עבודה. ככל שרכישת העמידה הייתה מאוחרת יותר, התוצאות של התפקוד הניהולי היו נמוכות יותר. מצד שני, לא היה קשר בין הגיל ליכולות קוגניטיביות אחרות.
המשמעות של תוצאות המחקר הזה הן שההתפתחות המוטורית עד גיל שנה יכולה לנבא התפתחות של תחומים מסוימים בתפקוד השכלי, אך לא את כולו.

שמשון בורשטיין, פיזיותרפיסט התפתחותי ביחידה להתפתחות הילד
בשער בנימין