עובדים: 3 קב"סים, אחת מהם גם מנהלת את היחידה, אחד מהם מתמקד באוכלוסיה החרדית.
שייכת ל: מחלקת חינוך, אך למעשה פועלת כיחידה עצמאית.
סמכות: מתוקף חוק חינוך חובה
מטופלים על ידה כיום: 600 ילדים ונוער עד גיל 18 (מתוך כ-16,500תלמידים בבנימין).
ישיבת בֹּק"ר טוב: ישיבת תאום חודשית המתקיימת ביחידה בהשתתפות ביקור סדיר, קידום נוער ומחלקת רווחה.
תחום עבודה גיאוגרפי: מדן ועד אילת - כל מקום בו יש תלמידים מבנימין.
תכניות התערבות: כינוי לקשת התכניות הניתנות כמענה לצרכים המגוונים.
שלבי עבודה: איתור נשירה סמויה וגלויה ממוסדות החינוך, טיפול, שיבוץ ומעקב.
מוטו: דיבור בגובה העיניים, והתייחסות אישית.

"הו, יהיה לך מעניין...", זו הייתה התגובה בכל מקום שבו אמרתי שאני מלווה את נאוה ואן לובין ליום עבודה אחד. נאוה, "מזקני בית אל" כהגדרתה, מנהלת את היחידה לביקור סדיר במועצה כבר 17 שנים, וזו הפעם הראשונה שהיא מאפשרת הצצה לתוך עבודה שלה. יחד אתה עובדים עוד שני קב"סים, אביטל זגמן ממצפה דני ויגאל שפר מרימונים, כשכל אחד ממונה על מספר יישובים.
את הבוקר פתחנו במשרד, שם כבר המתינו אב ובנו בן ה-16 שהפסיק לבקר בבית הספר. היא מציגה את עצמה ומסבירה למה היא נקראת קצינת ביקור סדיר. "ביקור סדיר – הכוונה בבית הספר, וקצינה – משום שאני פועלת מכוח חוק חינוך חובה. אמנם החוק חל עד כיתה י' אבל אני משתדלת שכל ילד יסיים 12 שנות לימוד. כמה זמן היית בבית?", היא שואלת, והוא עונה שרוב הזמן עבד. "טוב מאוד שהלכת לעבוד". הם משוחחים ובוחנים אפשרויות למסגרת חלופית. לפתע היא נזכרת שהיא צריכה לרוץ ומזדרזת לסיים את הפגישה, לא לפני שהנער מקבל ממנה שיעורי בית, להתקשר לברר מתי הם נוסעים יחד למסגרת הנוכחית, במטרה שיסיים בה את השנה.
בחדר הישיבות מחכה לה ועדת השמה, שבודקת זכאות של ילדים לכיתות מקדמות ולחינוך מיוחד. נאוה משמשת באותו יום יושבת ראש הועדה, ובסיום הדיונים אנו ממהרות ליישוב במזרח בנימין. "אנחנו בדרך לפגוש נער שסולק מבית ספר תיכון, כלומר זרק את עצמו. זה בדרך כלל נעשה בשיתוף פעולה". לפני שנכנסים לאוטו קופצים להגיד שלום לבנות של "צור ישראל", מסגרת לימודים אחרת לבגרות שקמה ביוזמתה לפני כעשור.
היא יורדת בזריזות על עקבים גבוהים את אינספור המדרגות, ואני מנסה להדביק את הקצב. בקומה התחתונה - קבוצת בנות יושבות סביב שולחן ולומדות גיאוגרפיה. לימודי הבנים מתקיימים בערב. "ברוך משיב אבדה לבעליה", היא פונה בשמחה אל הבחורה הצעירה שמנחה את הלימוד. אתה, כמו כמעט עם כל מי שנפגוש, יש לנאוה היכרות קודמת. היא מחליפה עם הבנות מילים חמות ומצטרפת בטבעיות לשולחן. "בנות", היא פותחת, "ירדתי במדרגות, ושומו שמים חשכו עיניי מהלכלוך. מה אתן מציעות? מה עושים?". אחר כך הגיע בחור גבוה. "אתה חייב לי משהו", היא מזכירה לו, "על מה התערבנו?", "על מגנום", הוא משיב מיד. "נו, וקיבלתי?"
- "לא. אבל אם אני אתן לך מה תגידי לי כשתראי אותי?"...
"חנוך לנער על פי דרכו, זאת השיטה". היא מסבירה לי בדרך החוצה. "לדבר בגובה העיניים זה המוטו שלי. לזהות את נטיות הלב, את הכישורים, ומפה להתחיל. למד כאן בחור שלא חווה שום הצלחה לימודית. הוא החליף ארבע מסגרות בשנתיים, ובכולן מרד. הוא מרד כמובן גם בכל מוסכמות החברה והיישוב, ולא חשב לעצמו שאי פעם יעשה איזושהי בגרות חלקית ביותר. והכל, הכל השתנה. הוא עשה כמה בגרויות לפני הצבא, התגייס ליחידה מובחרת, חזר אחרי הצבא לצור ישראל לסיים את הבגרויות, והיום הוא בקשר כמורה-מדריך. יש כאן מרקם מיוחד ביותר עם הצוות, ומרקם מיוחד מאוד בינם לבין עצמם. יש כאן לקיחת אחריות בלעדית על עצמם. לכאורה הם לא תחת מעקב שלי, אבל בביקורים המזדמנים, בעקיפין, אני נותנת הכוונה. בפעם הבאה אני אבוא והכניסה תהיה נקייה".
במהלך הנסיעה אני מקבלת הסבר מסודר על עבודת הקב"סים: "תפקיד הקב"ס הוא לאתר תלמידים עם נשירה סמויה וגלויה, לטפל בהם ולשבץ אותם במסגרות מתאימות. נשירה סמויה היא נוכחות ללא תפקוד, והיא מובילה בדרך כלל לנשירה גלויה, כלומר להיעדרות רצופה מביה"ס, שמובילה לשוטטות ולצרות. העבודה שלנו כוללת איתור, טיפול ומעקב, וכל קב"ס עובד בשיטה שלו. מנהלי בתי הספר חייבים על פי חוק לדווח על כל ילד שצובר מעל ששה ימי היעדרות שלא מסיבת מחלה. והיום גם המשפחות מדווחות. ההורים הפנימו שקב"ס זה רק דבר מועיל, מה גם שחלקם חסרי אונים. אנחנו מקבלים פניות גם מרכזי הנוער, מרב היישוב, מרכזת הקהילה, משכנים, ולפעמים גם מהנער עצמו. לגבי הטיפול – הכל נעשה לפי המצב. קודם כל אני לומדת יותר את הבעיה, בדרך כלל בישיבת צוות בין מקצועית בתוך בית הספר".
בכניסה ליישוב היא כבר מקבלת טלפון. "אנחנו בחצי שעה איחור לישיבה", היא מסבירה לי. את הנער שתכננה לבקר ביישוב הסמוך תפגוש כנראה ביום אחר. בחצר בית הספר ילד קורא: "נאוה!!!", והיא מנפנפת לו לשלום. בחדר המנהלת ממתינים מנהלת ביה"ס, היועצת, מורה מחנכת, ואם. נאוה מתיישבת ומיד מחליפה טפיחות שכם ומילים חמות עם האם. מתברר שגם ביניהן יש היכרות קודמת. מיד אחר כך מתקיימת ישיבה שנייה, ולצוות בית הספר מצטרפים רב היישוב ורכזת הקהילה. הנושא: משפחה שלא שולחת את ילדיה לבית הספר אך גם לא חידשה את ההיתר לחינוך ביתי, והמטרה - להחזירם לתלם לימודים. הם דנים איך אפשר לייצר בעבור הילדים תחושת הצלחה עם כניסתם למערך ההישגי והחברתי החדש. בהמשך היום נאוה תגיע לביתם לשיחה עם ההורים.
אנחנו עוצרות את המירוץ לארוחת צהרים חטופה בחדר המורים. בזמן הזה אין כמעט מורה שנכנס לחדר ולא מתעכב להגיד לה שלום. רובם הופעלו על ידה בדרך זו או אחרת לסייע לילדים נושרים. "בתקציבים שלנו אנחנו נותנים בעיקר מענה לימודי, כי הרבה פעמים דרך העצמה בלימודים מונעים מהילד הרבה מצבים שליליים שאליהם הוא מגיע בגלל ייאוש. במסגרת תכניות למניעת נשירה אנו מפעילים מועדוניות בית-ספריות – שעתיים ביום בתום הלימודים, המשמשות רק להכנת שיעורי בית, לתלמידי בי"ס יסודי. זה נותן תנופה ומונע מהילדים להגיע אלינו אחר כך כנערים נושרים. לילדים שעוזבים או שמעזיבים אותם אני בונה בינתיים תכנית חלופית בבית, כדי לצמצם פערים, ובמקביל בודקת שילוב במסגרת מתאימה. במידת הצורך אנו מערבים גורמים טיפוליים נוספים כמו מחלקת רווחה, שפ"י וקידום נוער".
היחידה לביקור סדיר במועצה נותנת כיום מענה ל-600 ילדים בתכניות התערבות שונות. מדובר בדרך כלל בילדים משני קצוות הסקאלה. רובם ילדים עם בעיות לימודיות והתנהגותיות מסיבות שונות, ומיעוטם ילדים מחוננים שהסביבה מתקשה להכיל. בנוסף יש גם נשירה יזומה, של נוער המחזיק באידיאולוגיה אנטי ממסדית.
 - יש מישהו שלא הצלחת אתו בשום צורה?
זה לא מתאים לתפיסה שלי. מה זה "לא הצלחת?", להחזיר אותו ללימודים? כן, יש. אבל מצאתי בו כישרון ייחודי בתחום אחר והצלחתי למצוא לו מסגרת שתעצים אותו מתוך הכישרון הזה. החזרה לחיק הלימודים היא לא המדד. המדד הוא שיהיה אזרח טוב, אדם טוב, איש משפחה טוב, אדם עם אישיות, שלוקח אחריות אישית. הלמידה באה אחר כך. כי מתוך זה הוא מחליט להשלים את מה שהחסיר. חלקם עזבו את הדת לחלוטין והלכו אחר כך ללמוד תורה בישיבות, חלקם נשרו ממערכות שונות והגיעו ליחידות מובחרות. לזה אני קוראת הצלחה. יש לי גם ילדים שמראש הרגשתי שאין מסגרת שתוכל להכיל אותם. בעבורם יצרנו מסגרות שאין להם מודל במקום אחר".
מניפה שבמגרון היא אחת הדוגמאות המעניינות. היא פועלת כבר שנה שנייה ועדיין בשלבי הקמה. זוהי מעין תחנת מעבר זמנית שנועדה לסגור פערים ולאפשר שילוב תלמידים נושרים, או כאלה המתקשים לעמוד בסדר היום התובעני של ישיבה תיכונית, במוסדות מתאימים.
אנו ממשיכות לביקור במועדונית המשפחתית. זוהי מועדונית גושית אליה באים ילדים מיד אחרי בית הספר במשך 3 שנים. הם מקבלים שם ארוחה חמה, עזרה בהכנת שיעורי בית ונהנים מתכנית מובנית ומגוונת עד לשעה 6 בערב. נאוה מתקבלת בשמחה על ידי הילדים. היא מפזרת חיבוקים ומילים חמות ועם זאת דרישותיה ברורות. היא מתיישבת לשיחה עם הילדים ומפעילה את הרהיטות, את הכריזמה וגם את היכולת התיאטרלית שלה, כדי ליצור הקשבה, מעורבות, תחושת גאווה ואחריות. את המועדונית מפעילים מדריך ורכזת, שניהם בעלי תעודת הוראה, ובת שרות לאומי. נאווה רואה בה תכנית מניעתית מצוינת ומושקעת והיא גאה בה מאוד: "המועדוניות האלה זאת הבונבוניירה של המועצה!".
בדרך לביקור בית, התחנה האחרונה שלנו יחד, אנחנו מגלות שנגמר הדלק ומתפללות שנצליח להגיע ליעדנו. הקב"סים מבקרים הרבה גם במוסדות חינוך מחוץ לבנימין בהם תלמידים תושבי בנימין, והיום הקילומטראז' היה נמוך יחסית. הוזמנתי להתלוות אל נאוה לחצי יום עבודה ונפרדנו בארבע וחצי. היא עוד המשיכה בנסיעה ליישוב נוסף, אל נער שמסתובב כבר תקופה חסר מעש והחל לגרום נזקים, ולביקור שגרתי במועדונית משפחתית ביישוב אחר.