ההמתנה בתחנה לא ארכה זמן רב. דוד הכניס את הציוד לתא המטען, נכנס למקומו ברכב ליד אמו, התרווח, והתחיל לחלום על הבית המתקרב. "סוף סוף שבת בבית שבה אוכל לנוח מהאימונים המפרכים". הוא התאמץ לענות לשאלותיה של אמו שנהגה ברכב, "כן, כן, הכל בסדר, האוכל מספיק וגם החברים מרוצים".
"ומה שלום יהודה מהרחוב לידינו?", שאלה. "הוא פונה הבוקר לאשפוז עקב התייבשות", השיב. ולפתע דוד התעורר לחלוטין. הוא נזכר. משפחתו של יהודה ביקשה ממנו לקחת איתו את התיק של יהודה הביתה, והתיק אינו ברכב עכשיו. "אמא, שכחתי את התיק שלו בתא המטען של האוטובוס!".
הם חזרו בזריזות, אך לשווא.
מה דינו של דוד, האם הוא חייב בתשלום על תכולת התיק?
בתלמוד בבלי (מסכת בבא מציעא דף מב ע"א) מסופר על אדם שהפקיד כסף אצל חברו, ולאחר זמן בא אליו בתביעה - היכן כספי? הלה השיב לו: איני יודע היכן הנחתי אותו. באו השניים לדין לפני רבא, שקבע "כל לא ידענא - פשיעותא היא", כלומר טענת "איני יודע" מהווה פשיעה. בעקבות כך פוסק הרמב"ם (הל' שאילה ופקדון פרק ד הלכה ז): "המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות... ואמר לו השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה... – הרי זה פושע וחייב לשלם מיד". דהיינו, שכחת מקום החפץ מהווה פשיעה גמורה. על כן גם שומר חינם חייב לשלם במקרה ששכח את מקום החפץ, וכן פוסק השולחן ערוך (חושן משפט סימן רצא, סעיף ז).
בעל נתיבות המשפט (שם, ס"ק יד) מוסיף וטוען ששכחה כזו מהווה גרימת נזק של ממש: "אם ילך ראובן לבית שמעון ויקח מעות של שמעון ויקברם בקרקע... וישכח באיזה מקום קברו, דודאי חייב ראובן לשלם, דכיון שעשה מעשה בחפץ חבירו ועל ידי מעשיו ניזק חפץ חבירו, מזיק גמור הוא". לדבריו אדם ששוכח את מקום החפץ דומה למזיק וחייב גם במקרים בהם שומר פטור (כגון, "שמירה בבעלים"). רבי אליהו קלצקין, רבה של לובלין (שו"ת אמרי שפר סימן כד), חלק בחריפות על נתיבות המשפט, וטען ששומר שביצע פעולת שמירה והטמין חפץ אינו יכול להיחשב כמזיק.
לפי שיטת הפוסקים שהבאנו עד לשלב זה, נראה שדוד יהיה חייב לשלם על שכחת התיק. אלא שמצאנו קבוצת פוסקים בני זמננו שהציעו חילוק בין שני סוגי שכחה. בשו"ת יד יצחק (חלק ב סימן קעו), שנכתב בהונגריה לפני השואה, נדון מקרה של אדם ששכח להוציא פיקדון מהרכבת, והפיקדון אבד - ופסק שהוא פטור.
בעקבותיו ובעקבות פוסקים נוספים, טוען הרב מסעוד בן שמעון, מרבני בני ברק, בספרו "שמרי משפט", שעסק גם הוא במקרה דומה של בחור ששכח מזוודה בתא המטען, שיש מקום לפטור אותו, משום ששכחה של חפץ שהיה שמור היטב במקום שבו היה מונח, ובעקבות כך החפץ אבד - מהווה אונס (מקור הדברים בגמרא בבא קמא דף כו, עמוד ב, ובדברי הנימוקי יוסף שם), ואינה דומה לשכחה של חפץ שהשומר אינו יודע היכן הניחו, שזו התרשלות של ממש.
גם הראשון לציון, הרב עמאר שליט"א, דן בספרו "שו"ת שמע שלמה" (חלק ג, חושן משפט סימן ד) במקרה של אדם שהניח מעטפה של כסף שהייתה מופקדת אצלו ליד הכיור במטוס, בכדי ליטול את ידיו, ולאחר מכן שכח את המעטפה שם. כשהוא חזר לשם רגע לאחר מכן היא כבר לא הייתה... הכרעתו היא שיש מקום לפטור את אותו רב, אם כי לסיום הוא ממליץ להתפשר על סכום מסוים בכדי לפייס את המפקידים.