דנה בת הארבע מבקשת לאכול גלידת שוקולד בזמן ארוחת הצהריים; אופיר בן העשר מעדיף לשחק במחשב במקום להכין שעורי בית; דני המתבגר רוצה ללכת למפגש חברתי שנקבע בזמן ארוחה משפחתית.
אלו מקצת הדילמות בהן מתנסים הורים בכל שעה משעות היממה. סמכות הורית עלולה להיות מבלבלת לא רק אותנו ההורים, גם את ילדינו.
דיאנה באומרינד, חוקרת הורות מזה כמה עשורים, זיהתה ארבע סגנונות הוריים הנובעים משילוב של מאפיינים הוריים עיקריים: היענות הורית, ודרישה הורית.
היענות הורית
היענות הוריתמתייחסת לאופן שבו מכוונים ההורים לעודד את הייחודיות של הילד, תוך מתן מקום לביטוי עצמי של הילד. הם עושים זאת על ידי היותם תומכים, מקבלים, מעודדים ומחזקים את הנטיות הספונטאניות שלו. הורה שמקשיב לחוויות הילד בבית הספר, מצטרף למשחק שהילד יוזם, ומנחם אותו כשנפל ונחבט או כשנכשל במשימה – כל אלה הן דוגמאות של גילויי היענות מצד ההורה כלפי הילד.
 דרישה הורית
דרישה הורית מתייחסת לתביעות ההורים להתנהגות מצופה. תביעות אלו מושגות על ידי הצבת גבולות, פיקוח על התנהגות, ודרישה להתנהגות בוגרת ועמידה בציפיות. לדוגמא: הורים מגבילים זמן משחק עם חברים או בילוי חברתי בלילה, מטיליםמשימות על הילד בעזרה לארגון הבית, ודורשים מהילד לדחות סיפוק ולקבל דרישות מציאות הכרחיות, כמו לקום בזמן בבוקר לבית הספר.
על פי באומרינד, שילוב נכון ומאוזן בין היענות הורית ודרישה הורית - מעצב את סגנון ההורות המכונה "הורות סמכותית".
כנגד ארבעה הורים
ארבע סגנונות ההורות של דיאנה באומרינד הם:
ההורה הסמכותני: ההורה הסמכותני משלב רמה גבוהה של דרישה הורית עם רמה נמוכה של היענות הורית. הורה כזה מצפה מהילד לעמוד בסטנדרטים גבוהים של התנהגות, הנקבעים מראש על פי צרכי הסביבה, בלי לקחת בחשבון את צרכי הילד. הוא אינו נותן מקום ואינו מגלה ביטוי ייחודי של הילד, ומצפה מהילד להיענות לתכתיבים מבחוץ. הוא רואה בצייתנות ערך ומשתמש באמצעי איום וענישה במצבי קונפליקט.
הורה סמכותני יכעס על דנה שמעדיפה לאכול ג'אנק-פוד במקום אוכל מזין, ואולי אף יאיים בענישה במידה ולא תציית. הוא ינסה לכפות על דני לוותר על מפגשים חברתיים שאינם מתאימים לצרכים המשפחתיים, וכאשר יתעורר קונפליקט - ההורה ייגרר למאבק כוח - מי חשוב יותר, המשפחה או החברים.
 ההורה המפנק: סגנון הורות זה משלב רמה גבוהה של היענות הורית עם רמה נמוכה של דרישה הורית. הורה מפנק מאפשר לילד להביע את צרכיו באופן שמתאים לילד, ונמנע מהגבלה ודחיית סיפוק. הוא אף רואה את עצמו משאב לסיפוק רצונותיו של הילד, מתאמץ להתאים את הסביבה כך שתהיה נוחה לילד, ואינו מצפה מהילד ואף לא מכוון אותו לעמידה בציפייה חיצונית.
הורה מפנק יסכים שדנה תאכל את הגלידה ואולי אף ידחה את הארוחה לזמן שיתאים לה. הוא יאפשר לדני להיעדר מארוחות משפחתיות ויוותר לאופיר על הכנת שיעורי הבית. הורה מפנק עשוי לבקש מהמורה להקל על עומס שיעורי הבית של אופיר כדי לא להכביד עליו בשעות אחר הצהריים.
ההורה הלא מעורב: זהו סגנון הורות שיש בו רמה נמוכה של היענות הורית ודרישה הורית גם יחד. הורה לא מעורב אינו מציב דרישות להתנהגות מצופה ואינו מכוון את הילד להתנהגות רצויה. במקביל ישנה מעורבות רגשית נמוכה שמתבטאת בחוסר עניין בעולמו של הילד ובריחוק רגשי. במקרים רבים מדובר בהזנחה הורית.
ההורה הסמכותי: הורה סמכותי משלב רמה גבוהה של היענות הורית ורמה גבוהה של דרישה הורית. הוא נותן מקום להבעת הרצונות של הילד, אך נענה בגבולות האפשר. הוא מציב דרישות להתנהגות בוגרת עצמאית ואחראית, אך מלווה את הילד ותומך בו בדרך להשגת התוצאה המצופה.הוא משתמש בדרכי שכנוע ובתקשורת דו כיוונית, אך מסביר מהן הגבולות בהן רצון הילד יכול לבוא לידי ביטוי.
הורה סמכותי יבין ויכבד את רצונה של דנה לאכול גלידה, אך יסביר לה את חשיבותה של תזונה בריאה ודחיית סיפוק, ויסכם איתה על שעה מתאימה יותר לאכילת גלידת השוקולד. הוא יכבד את הצרכים החברתיים של דני המתבגר, וינסה לתאם עם דני בין סדר היום החברתי והמשפחתי.

כשירות רגשית ולימודית
כיצד משפיע סגנון ההורות על רווחת הילד?
שורה ארוכה של מחקרים מראים באופן עקבי את היתרונות הבולטים של סגנון ההורות הסמכותי על פני שאר הסגנונותההוריים.
ילדים להורים סמכותיים מציגים כשירות רגשית חברתית ולימודית טובה יותר באופן משמעותי מילדים שגדלו עם הורים שאימצו סגנונות הוריים אחרים.
ילדים להורים סמכותיים מגלים יכולת אמפתית בינאישית גבוהה, וכישורים חברתיים מגוונים נוספים. הממצאים הללו מראים שילדים אלו משתמשים באסטרטגיות התמודדות יעילות כאשר הם נתקלים בקושי, ומגיעים להישגים לימודיים גבוהים.
נראה שסגנון הורות זה מהווה גורם חוסן עבור ילדים מהאוכלוסייה הרגילה, וגם עבור ילדים הנמצאים בסיכון.
גדילה במשפחה שנותנת חופש מירבי ללא נוכחות וסמכות הורית, מעוררת בילד את הצורך ליצור גבולות חלופיים, ובדיקה מתמדת של הגבולות על חשבון ההתפתחות והרווחה הנפשית. ילדים אלו נמצאים בסיכון גדול יותר להפרעות התנהגות, ולתחושות של חרדה וכעס, המגבירים את התוקפנות והאלימות ומביאים לדימוי עצמי נמוך.

עשרת הכללים
כיצד אנו כהורים מאמצים לחקיינו את הסגנון הסמכותי?
להלן עשרה כללים להפעלת סמכות הורית והצבת גבולות:

האמינו בכוחות וביכולות שלכם לקבוע כללים וחוקים בבית.
הצבת גבולות חשובה להורים, אך יותר חשובה לילדים.
זכרו - ילדים ללא גבולות הם ילדים מבולבלים, ללא ביטחון עצמי, שחיים באשליה של כוח.
כמו שאין פשרות בנושאי בטיחות או בריאות, החליטו יחד מהם הקווים האדומים בביתכם (למשל - אלימות מכל סוג שהוא, שינה במיטת ההורים), וכאשר החלטתם, לכו עם ההחלטה עד הסוף.
גבול חייב להיות ברור וחד משמעי.
שמרו על עקביות.
דרשו כבוד לעצמכם, והעניקו כבוד לילדיכם.
דברו עם ילדיכם בגובה העיניים, הקשיבו להם, ונהלו איתם משא ומתן – אך אל תהססו להמשיך ולומר "לא" כאשר החלטתם.
אין קשר בין כעס לאהבה - הביעו כעס בצורה מכובדת, ללא השפלה או דחייה, ואפשרו להם לכעוס.
קבלו את ילדיכם ואהבו אותם תמיד - גם כאשר אתם כועסים, מציבים גבולות ומפעילים סמכות.

 מבוסס על מאמרים של אורנה ניומן ומוטי גלעם.