זה למעלה מחצי שנה שקיבלתי על עצמי לקצר את משך הבישולים לשבת.
אמנם שמעתי על רב אחד בבית אל, שהורה לאשתו לבשל אך ורק במשך הזמן שלוקח לאכול את המאכלים המוכנים, אבל עד כדי כך זה כבר נשמע לי מופרך, ובלתי אפשרי לחלוטין.
לקח לי עוד זמן להבין ולהפנים שגם אני עצמי נדרשת להפחית בהכנות לכבוד שבת המלכה.
שתי עובדות פשוטות עזרו להבהיר את התמונה.
האחת: חלק נכבד מהאוכל שהכנתי לא נאכל.
השניה: אני נעשיתי עצבנית ולחוצה מכמות המאכלים שעלי להכין.
בנוסף, תנאי העבודה שלי בבית לא היו מי יודע מה... ולפני כארבעה חודשים התדרדרו עוד יותר בעקבות מעבר זמני לקרוואן קטן (זה סיפור בפני עצמו שעוד יסופר בהרחבה בהזדמנות אחרת).
עבודה פנימית רבה נעשתה בתוכי כדי להשלים עם הרעיון שאפשר, ושזה בסדר גמור, להכין פחות. ואז, באופן מעשי, נדרשתי לעצור את עצמי, לא להכין עוד עוגה, עוד סלט, עוד מנה בשרית... זאת לאחר שכבר בשלב התפריט מחקתי ותיקנתי והורדתי.
אפילו מצווה שאני ממש אוהבת, מצוות הפרשת חלה, קיבלה פסק זמן ממושך למדי. הבנתי שלא שווה לקיים מצווה במחיר של רוגז ועצבנות, כי כידוע, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. רק לקראת פורים העזתי להכין כמות גדולה של בצק להפרשת חלה. כי מצאתי מתכון קל שבקלים להכנת פיתות.
משהו מצחיק ובלתי צפוי קרה.
חששתי שעתה, משפחתו משמעותית בישוליי, משהו בטעם של שבת, בעונג של השבת - ייפגע.
אבל ההיפך קרה.
פתאום אכלו בני הבית את האוכל שהכנתי לכבוד שבת ואף נהנו ממנו.
אף אני, שהייתי רגועה יותר בזמן ההכנות, מצאתי את עצמי מכוונת יותר לכבודה של שבת, שמה לב יותר לתהליך, ונהנית ממנו יותר. ואחרי הארוחה, מרגישה נינוחה ולא כבדה מדי...
היו שבתות לחוצות במיוחד, למשל לפני פסח, שבהן החלטתי שאני לא מבשלת בכלל.
את האוכל קניתי בלב שמח ממעדני פרנסיס, וכולנו התמוגגנו מהאוכל הטעים והביתי. (אפשר להשיג במכולת בעפרה, בשילה, בבית אל ב', בקרני שומרון, וגם בפתח תקווה. טל' לבירורים: 052-5665336)
אז מבלי לזלזל בכל הנשים המשקיעניות ובחברותיי לפורום האוכל הכשר, אני את שביל הזהב שלי מצאתי.
שבת היא מלכה וככה גם אני.
אני כבר לא משתעבדת לכבודה אלא מתכוננת לכבודה בנחת ובנעימות. אין שום סיבה שהיא תצטרך לסבול מכאבי בטן או ללכת לשומרי משקל אחרי שהיא מבקרת אצלי...
אני ממליצה גם לכן בחום לעשות פחות!

 הפיתות של אסנת:
(הובאו על ידי השריף מפורום האוכל הכשר)

כדי לקיים מצוות הפרשת חלה פשוט הכפילו כמויות...

פיתות בקלי קלות, אמנם נטולות כיס, אך בעלות גבעה קטנה שאפשר לחתוך בסכין ולהכניס לתוכה כל טוב. ניתן כמובן לאכול אותן כפי שהן, להפוך לפוקצ'ות בקלי קלות, וגם לעשות מהן פיצה.

1 ק"ג קמח (אפשר מעורב: קמח לבן עם קמח מלא), 2 כפות שמרים יבשים, 4 כפות סוכר, (אפשר גם דמררה / חום) ואפשר להסתפק בשתיים, 4 וחצי כוסות מים פושרים, חצי כוס שמן, 1 וחצי כפות מלח, אפשר להוסיף 1 כף מולסה או סילאן. לערבב בכף את כל המרכיבים. העיסה יוצא כמעט נוזלית. להתפיח מעט (כרבע שעה) ולערבב שוב. להתפיח עוד פעם. בינתיים לחמם את התנור ל-250 מעלות לרפד תבניות בנייר אפיה. להרטיב את הידיים ולקחת חופן נדיב מהבצק (אפשר גם עם מצקת שטובלים במים) ולהניח על נייר האפייה. לשטח מעט עם היד הרטובה. למלא כך את התבנית (להשאיר רווח בין פיתה לחברתה, אבל אין צורך ברווח גדול), לפזר למעלה שומשום / קצח / בצל יבש עם עגבניות בפרוסות דקיקות ומלח גס, זעתר עם שמן זית, ועוד,כיד הדמיון הטובה. בתבנית של התנור נכנסות כשש פיתות בכל פעם. לאפות 10-11 דקות, לפעמים יותר (תלוי בחום התנור) עד שמזהיב יפה למעלה. טעים חם מהתנור וגם כעבור יום.