דף חדש, דף חלק.
הדף החדש מוכן ועומד לרשותי אבל רעיון מה לכתוב אין. יום קיץ יפהפה ואני בוהה מול המחשב...
האללו! צאי החוצה! לכי להתבודד עם ה', הקשיבי לציוץ הציפורים, דברי בעצמך שיר!
אבל מה, יש לי קוראים ויש לי טור ויש עורכת ויש דד ליין ואני מאוד מקווה שלא עברתי אותו...
נקרעת בין תיפופי אצבעותיי על המקלדת לבין הרוח הנעימה שבחוץ.
ומלאה מלאה בכל מיני "מיותרים" למיניהם:
רגשות אשמה: למה אני תמיד דוחה הכל לרגע האחרון?
ביקורת ביקורת (במנגינה של "מסורת מסורת"): על מה כבר יש לך לכתוב??
מה זה מעניין את הקוראים אם את במחשב או בחוץ? הרי לכתוב את יכולה רק מול המחשב (או שלא?).
חוסר ביטחון עצמי: מי את שתשתפי אחרים במה שעובר לך בראש? למה מי את חושבת שאת?
כמו כל אמא יהודיה אני יודעת טוב טוב לנטוע נקיפות מצפון לא רק בילדיי אלא גם בתוכי.
די! שקט! אם אקשיב לקולות ההרסניים האלה לעולם לא אעשה דבר, ובדברים שאצליח בכל זאת לעשות, יפוג טעמם המתוק כי ארס הביקורת יטפטף ויחלחל עליהם...
אי אפשר לחשוב שתי מחשבות בו זמנית. איזה מזל!
יש לי בחירה.
אני אכתוב מה שאוכל, אעשה הטוב ביותר בהתאם ליכולתי כרגע, ואבחר לשמוע את העידוד העצמי החבוי בתוכי.
וכמו ששמעתי שאומרים בגן בגבעת הראל: מה שיוצא זה מה שה' רוצה!
בלינצ'ס לקיץ חם
קיץ חם, למי יש כוח לאכול משהו כבד? ובכל זאת לכבוד שבת כשיש אורחים רוצים להכין משהו...
אז להלן רעיון שקיבלתי משכנתי דורית שתארחה אצלי והביאה איתה.
מכינים בלינצ'ס : 3/4 כוס קמח, רבע כפית אבקת אפיה, קורט מלח, כוס מים, 3 כפות ברנדי או ליקר הדרים, 3 כפות שמן, וביצה: מערבבים ומכינים בלינצ'ס במחבת.
מרכיבים את המנה החמודה הבאה:
על צלחת... שכבה ראשונה : עלה בלינצ'ס. מורחים עליו שכבה דקה רוטב לסלט (אפשר להכין בבית אלף האיים: כוס מיונז, רבע כוס קטשופ, כף חרדל, מלפפון חמוץ קצוץ דק, כף סוכר וכפית פפריקה) ועליו פרוסות סלמון מעושן או פסטרמה. מעל זה מניחים עוד עלה בלינצ'ס, רוטב, וחתיכות עגבניה פרוסות דק. מעליו עוד עלה , רוטב וחתיכות של חסה קצוצה. מרכיבים שוב את שלוש השכבות הנ"ל ומסיימים בעלה עליון. פורסים משולשים כמו עוגה, ומגישים.
יפה, טעים ומרען.
