חגיגות החחחחחחח בתמונה: חגיגות ה-30 למטה בנימין בלטרון.
שפע של יוזמות, הצלחות והישגים להתגאות בהם, וגם לא מעט שאלות.

כשהוקמה המועצה האזורית "מטה בנימין" על ידי מפקד יהודה ושומרון פואד בן אליעזר, לפני 30 שנים, היו בה כבר ששה יישובים קטנים, כמה מאות משפחות, ובית ספר אחד. אירועי השלושים למטה בנימין, ששיאם במופע השלושים המרכזי בלטרון, סיפקו לנו הרבה רגעי התרגשות: יש לנו שפע של אנשים יוזמות והצלחות להתגאות בהם, את קו ה-50 אלף התושבים וה-40 היישובים עברנו זה מכבר, אנחנו המועצה האזורית הגדולה בארץ. אבל נוכח התמונות החלוציות המצהיבות מהימים הראשונים ההם, אי אפשר להתעלם מהשאלה האם האיום הקיומי המרחף מעלינו נחלש או מתחזק עם השנים ועם ההישגים, ותשובה קלה אין.

הנה, אפילו ממשלת ליכוד לא מסוגלת לקבל החלטה "לבנות כמה שיותר" בהתיישבות. "הקפאת הבניה שמרחפת מעל ראשנו דווקא יצרה מוטיבציה של בנייה ביישובים", אומר אבי רואה, "הרי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. אבל גם אם אין הקפאה רשמית, בפועל בתקציבי משרד השיכון לשנה הבאה אנחנו בינתיים לא מתוקצבים, ומשרד הביטחון והמינהל האזרחי פועלים ברוח ההקפאה ולא מקדמים תכניות כראוי".
נדמה שככל שהתקדם מפעל ההתיישבות כך גם התקדמה העוינות כלפיו ונכונות משנאיו להורסו. שיטת "שלום עכשיו-בג"ץ", שהצליחה להם בעמונה, מנסה לשכפל את עצמה מאז, הפרקליטות משתפת פעולה, והכרעות הבג"ץ נגד בתי חרשה ושכונת היובל בעלי, כמו גם מרכז הקליטה לעולים בכוכב יעקב, מדאיגות מאד.
"המאבק על בתי חרשה והיובל אינו נקודתי", אומר אבי רואה, יו"ר המועצה, "זהו מאבק על כל ההתיישבות בארץ ישראל כולה, אפילו לא רק בבנימין. אני מקווה שבעיתון הבא אוכל לדבר על ביטול גזירת בג"ץ, שנכון לעכשיו חותרת לכיוון הריסה".
בחודשים האחרונים עסוקה המועצה בהבאת שרים וח"כים לחרשה ולעלי: בוגי יעלון, לימור לבנת, מיקי איתן, מירי רגב, ציפי חוטובלי, זאב אלקין, דני דנון - היו בין הבאים; פגישות התקיימו עם רבים אחרים, ובהם אלי ישי, יולי אדלשטייין ומשה כחלון. ראש הממשלה הנחה את אנשי משרדו להציע פתרונות. "אנחנו לא יודעים מה יציעו", אומר רואה, "אך עושים כל מאמץ שההצעות יהיו ברוח הנכונה".

יתמא כמשל

מה שעזר לממשלה להבין שהיא בבעיה מול בג"ץ חרשה והיובל, היתה הכרעת בג"ץ בעתירה שהגישה עמותת "רגבים" (לשעבר התנועה לשמירת אדמות הלאום") כנגד בנייה בלתי חוקית בכפר  יתמא.
כבר שלוש שנים שהעמותה מגישה עתירות כנגד בנייה ערבית לא חוקית, אך אלו תמיד נדחו בטענה שבג"ץ לא מתערב בסדרי העדיפות של המדינה. רק בדיון בעתירה האחרונה, לפני כחודש וחצי, התחילה לחלחל לשופטי בג"ץ ההכרה שיש כאן איפה ואיפה. עורך הדין של רגבים השווה באופן ברור בין החלטת בג"ץ להקציב לוח זמנים להריסת בתי חרשה והיובל, ובין עתירה זו. השופטים שמעו, וגערו בנציגי הפרקליטות על שעמדת המדינה בתשובה לעתירות נגד יהודים ("אכן לא חוקי ובכוונתו להרוס") שונה מתשובותיה בעתירות נגד ערבים ("יש לנו סדרי עדיפויות משלנו ואל תתערבו"). השופטים לא הסתפקו בנזיפה. הפעם הכריעו באופן דומה להכרעת בג"ץ על חרשה והיובל, והקציבו לוח זמנים להריסת הבתים הלא חוקיים.
מה שהיה קשה להבנה כשדובר בכמה בתים של יהודים, לפתע הובן: הנושא מדיני ולא חוקי, ומי שצריך לקבל החלטות על הריסות בתים זה ממשלת ישראל, ולא בג"ץ. בכפר  יתמא מדובר ב-70 בתים, כל אחד בן שלוש קומות בממוצע, ודי ברור שמדינת ישראל לא עומדת להרוס אותם.
בימים אלה נקראים תושבי חרשה והיובל לשלב השימוע שלפני הריסה. לאחר השמעת טענותיהם, לקראת סוף דצמבר, חוזרת המדינה לבג"ץ. עד כמה בג"ץ  יתמא והמאמצים הפוליטיים ישפיעו – קשה לדעת. השאיפה היא שהמדינה תחליט להכשיר חוקית הן את חרשה והן את שכונת היובל, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לעתירות.
עמותת רגבים (שאגב נמצאת בקשיים כספיים וזקוקה לכל תרומה) כבר בעיצומה של עתירה כנגד בדואים שיושבים על אדמות כפר אדומים. סדרת עתירות נוספות עומדות לפני הגשה לבג"ץ בקרוב.