"אם אתה רוצה להבין את מצב הביטחון בבנימין, תסתכל על היקף הטיולים שהיו באיזור במהלך החגים האחרונים. בשנה האחרונה כמות המטיילים בבנימין היתה גדולה מאד, וזה בגלל הביטחון שיש כאן, ושיתוף הפעולה עם ההתיישבות ועם המועצות. זו המטרה העיקרית שלי – ביטחון לתושבים".

 

זה המשפט העיקרי שמפקד החטיבה המרחבית ביקש להעביר לתושבים. אתם תשמרו על שגרת החיים שלכם, תסעו, תעבדו, תטיילו, תבלו ותהנו ללא הפרעה. אני אדאג לכך שלא יהיו בעיות בטחוניות שיפריעו לכם.

 

בעוד כחודשיים, במהלך חודש יולי, יסיים אל"מ אביב רשף את תפקידו כמח"ט בנימין, תפקיד שאותו הוא ממלא בשנתיים האחרונות. בראיון איתו הוא מבקש להדגיש שלא מדובר בשיחת סיכום: יש לו עוד חודשיים וזה עוד המון זמן. מה שכן, יש לו הרבה מה להגיד לתושבי חבל בנימין, "המתיישבים שלי", "היישובים שלי", כלשונו.

 

מטבע הדברים, השיחה מתחילה בתיאור המצב הביטחוני. "תחילת השנה אופיינה בעליית כמות פח"ע עממי (פח"ע – פעילות חבלנית עויינת, המונח הצבאי המקובל לטרור): זריקות אבנים, בקבוקי תבערה, בקבוקי צבע, בעיקר על הצירים.

מה היו הגורמים לכך?

"יש לכך כמה הסברים: גזרת בנימין בפרט, ואיו"ש, בכלל מושפעות מהפריפריה של מרחב בנימין. מהומות בירושלים משפיעות על גזרת בנימין. הכרזות על ימי זעם משפיעות על גזרת בנימין. ראינו בתחילת הרבעון עליה בכמות יידויי אבנים וגם הרגשנו אותם. בשבועות האחרונים אנחנו מזהים ירידה בכמות הזריקות של אבנים, בקת"בים, וכדומה.

 

"זה נובע לא מעט מהפעילות של הכוחות שפועלים בגזרת בנימין. הם משקיעים הרבה מאד מזמנם באיתור ובתפיסת חוליות מיידי האבנים. יש הצלחות לא קטנות, שרובן הביאו לירידה ביידויים. בעבר, חוליות מיידי אבנים שנתפסו שוחררו אחרי יומיים. היום, פלשתינים שזורקים אבנים נכנסים לשלוש שנים לכלא. לתפיסות האלה שותפים – צריך לומר ביושר – גם השב"כ, שמשקיע מאמץ בתחום המידע, וגם תחנת משטרת בנימין. יש לנו תחנת משטרה מצוינת, שעוסקת גם בפשיעה וגם בטרור. המודיעין, סגירת המעגל, תפיסת החוליות, והפלשתינים שנכנסים לכלא עד שלוש שנים – כל אלו הביאו לירידת התופעה. כלל הארגונים שעובדים איתי – שב"כ, משטרה, צבא והמינהל-האזרחי - עוסקים כל אחד בתחומו וביחד יוצרים ביטחון במובן הרחב של המילה.

 

"אנו כבר במחצית השנה האזרחית. בהשוואה לשנה שעברה, במחצית השנה של 2009 כבר היינו אחרי יותר מששה פיגועי ירי, כולל נפגעים. רוב החוליות שביצעו פיגועים נתפסו ונמצאות בכלא. יש חוליה אחת שחלק מחבריה הסגירו עצמם למנגנוני הביטחון הפלשתינים. חלק אנחנו תפסנו. רוב החוליות מאחרי סורג ובריח.

 

"לצד האירועים הללו יש אירועים נוספים שלמתבונן מהמצד נראים לא צבאיים, אבל אני רואה בהם חלק מהביטחון עבור התושבים שלי שחיים כאן בגזרה. אני מדבר על גניבת שנאי חשמל שגורמים להחשכת צירים, או גניבת חוטי חשמל. גם כאן נתפסו חוליות ונכנסו לכלא. היו גם ניסיונות לפיגועים כאלו, שמנענו אותם. חיילים שלי עושים מארבים לאורך הצירים כדי למנוע גניבות חוטי חשמל".

 

אם כי כאן אולי לא מדובר בטרור לשמו. גם במדינת ישראל גנבי מתכות גונבים חוטי חשמל.

"תפיסת העולם שלי אומרת: ביטחון הוא לא רק מניעת טרור. ביטחון הוא שתושב יוכל לישון בשקט בלילה בלי שיפרצו לו הביתה, שייסע בצירים בביטחון, ושיעמוד בתחנת אוטובוס בלי חשש שיחטפו לו את התיק, ושלא יגנבו לו את הרכב, ובנוסף, כמובן, מניעת טרור. ולכן אם צריך חיילים ישכבו וימנעו מגורמים כאלו או אחרים – לא רק פלשתינים מעורבים בגניבות עמודי חשמל והתפרצויות – להפריע לביטחון. כשוואדי חרמיה מוחשך יש לכך גם השפעה על הביטחון בהיבט של טרור. כשהציר חשוך קל יותר לבצע פיגועים. בכך אני תופס את נושא הביטחון, במובן הרחב ולא הצר.

"תושבים אומרים לי: אנחנו מרגישים שהגזרה נרגעה, זה באמת מה שקורה? אני עונה 'כן'. היום יותר בטוח לנסוע בבנימין. לא מצב של אפס, אבל הרבה יותר רגוע. מצד שני: האם אני מכין את החטיבה למה שאנו קוראים 'היפוך קערה'? התשובה היא: כן, אני מכין את החטיבה. צבא תמיד בשני מצבי יסוד: או במלחמה או במוכנות למלחמה. אני מכין את החטיבה גם לשינוי מצב, לעליה מהירה בטרור.

 

 

- אילו גורמים עשויים להביא ל'היפוך קערה'?

יש הרבה תרחישים. לא אכנס לכך עכשיו. אנחנו צריכים בכל מקרה לאמן את הכוחות, ולדעת לזהות מספיק זמן מראש את שינוי המצב".

 

- את מבצע עופרת יצוקה הרגישו גם בבנימין?

"בתקופת 'עופרת יצוקה' היתה עלייה בטרור העממי. מאידך, דווקא בזמן עופרת יצוקה מנגנוני הביטחון הפלשתינים יצאו מגדרם כדי למנוע, והיו אז לא מעט פיגועי ירי כפי שסיפרתי".

 

- איך היחסים עם מנגוני הביטחון הפלשתינים?

"בסדר גמור. אנשי המנגנונים יוצאים מגדרם כדי לנסות ולסכל טרור במקומות שבהם הם פועלים, בעיקר מתוך אינטרסים שלהם. הם מבינים שטרור לא מוביל אותם לשום מקום. יש להם הצלחות לא מעטות בתחום הזה. יש להם חלק גם בשקט שאנו חווים כרגע. בחלק מהנושאים אנחנו עובדים בתיאום.

 

- ישנה טענה שמאז הורדת המחסומים יש עלייה במספר ידויי האבנים ובקבוקי התבערה, האמנם?

"אין שום קשר בין הסרת מחסומים לפיגועים. חוץ מפיגוע ירי אחד בינואר אשתקד בציר אלון, אף פיגוע לא היה קשור להורדת חסימות".

 

- במרחב שלך נמצאת העיר רמאללה, המשמשת בפועל כבירה הפלשתינית. זה משפיע על פעילות צה"ל?

"אין שום השפעה. יש ביקורים של אח"מים מכל העולם שמבקרים את אבו-מאזן. במצב כזה אני צריך להיות יותר רגיש. אבל זה לא משפיע על הפעילות המבצעית. יש לי חופש פעולה מלא בכל השטח. על בסיס מידע מודיעיני אנחנו מבצעים מעצרים ברמאללה. אם אני יודע על מחבל ברמאללה אין לי שום בעיה לפעול בעיר כדי לעצור אותו".

 

- השיפור הכלכלי של הפלשתינים מורגש בשטח?

"בוודאי. רואים יותר השקעות חיצוניות. יש יותר השקעות של הרשות הפלשתינית. רואים פחות אבטלה בגזרת רמאללה. יותר פריחה של עסקים כלכליים. יש לזה השפעה, כי הפלשתינים מבינים את מחיר ההפסד. ברגע שיש יותר פריחה כלכלית לאזרח - לא לעשירון העליון, כשלאזרחים יש מקומות עבודה - הם מבינים מה הם יכולים להפסיד ולאן אתה עלול להגיע. הפלשתינים זוכרים היטב את שנת 2002 כשהעניינים יצאו מכלל שליטה. אין להם רצון לחזור לימים הללו".

 

 - אצלך בגזרה בונים הפלשתינים עיר חדשה, רוואבי, מצפון לעטרת. איך זה מורגש בפן הביטחוני או בכלל בשטח?

"אני דואג שתנועת המשאיות לבניית העיר לא תפריע לתנועת המתיישבים. חוץ מזה אנחנו לא מרגישים משהו משמעותי. לא בשלב הזה לפחות. כל השאר זה בצד המדיני. אני לא מתעסק בתחום הזה".

 

 - מה היתה דעתך על המתנחלים קודם שנכנסת לתפקיד, והאם היא השתנתה במהלך תפקידך?

"ההיכרות שלי עם חטמ"ר בנימין לא התחילה בתפקידי הנוכחי, וגם לא ההיכרות שלי עם מתיישבי יו"ש. שירתתי כאן כמג"ד בשנת 2002. הייתי ברמאללה ב"חומת מגן". נפצעתי ביד במחנה הפליטים אל-עמרי. הייתי שנים מ"פ פלחה"ן כשגל הירש היה מח"ט. כך שמרחב בנימין מוכר לי היטב.

מלבד זה, יש לי חברים שגרים בהתיישבות בכל ארץ ישראל, וגם ביו"ש. היחסים שלי עם ההתיישבות טובים מאד. הקשר עם המועצה מצוין. הקשר עם אבי רואה מצוין. יש לי במרחב שלוש מועצות – בנימין, בית-אל ובית אריה - ועיר אחת - קרית ספר. עם כולם אני ביחסים מצוינים. כך גם עם מחלקת הביטחון של מועצת בנימין. אביגדור שץ אדם משכמו ומעלה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה גם במישור הבטחוני וגם בעניינים אזרחיים.

"נכון שיש כאלו מקרב המתיישבים שפחות רוצים להיות בקשר אתי, וזו זכותם. אני מאד מכבד את הבחירה שלהם. זה לא פוגע כהוא זה ברמת הביטחון שאני מספק לתושבים. זו השורה התחתונה".

 

 בגזרתך ישנו אתר הנמצא בראש הכותרות: גבעת היובל. אתר שישנם גורמים הדורשים להרסו, שבו גרו הקצינים שנפלו...

"וקצינים שחיים שם".

 

- איך אתה רואה את ההתמודדות עם הנושא הזה?

"אני לא מתעסק בזה. זו החלטה מדינית. אני אחראי על בטחון התושבים בכל מקום, גם בגבעת היובל, גם בעדי-עד, גם בחלמיש – בכל מקום, לא משנה היכן הם נמצאים. כמובן, אני פועל על פי חוק. תהא החלטת המדינה אשר תהא, אנחנו נצטרך לאכוף אותה. כך גם לגבי מאחזים בלתי חוקיים. יש מינהל-אזרחי, יש משטרה, ויש אותי כמח"ט. כשמתקבל צו על פי חוק אנחנו עושים את מה שצריך לעשות. נפעל על פי חוק".

 

- איזה אירוע בשנתיים האחרונות ריגש אותך במיוחד?

"זו השנה השניה שאני משתתף ביום הזיכרון בטקס לזכר הנופלים בוואדי חרמיה, הטקס של מועצת מטה בנימין. זה אירוע מאד מרגש, גם המקום וגם האנשים.

 

"ולמחרת, לראות את כמות המטיילים ביום העצמאות, כמות האנשים שהגיעו לגזרה שאני אחראי עליה, לראות אותם מטיילים, נהנים, אתה מסתובב ביער אום צפא ורואה את כמות האנשים - זה מרגש. לראות את האנשים נהנים מהשהות במקום, זה מרגש. לא יכולה להיות תחושת סיפוק גדולה מזו".

 

 

 

משפחה במדים

 

אביב רשף נשם צבא מילדותו. אביו, תא"ל במיל' שמואל רשף, כיהן כקצין תותחנים ראשי בשנים 1989-1991.

גם את אשתו צילה הכיר אביב בצבא, בחברון. זה היה בשנת 1993. היא שירתה כקצינת חמ"ל בחטמ"ר חברון, כשמאיר כליפי היה המח"ט (כליפי השתחרר לאחרונה מצה"ל מתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה). אביב הגיע לחברון כמ"פ, ככוח תיגבור, הכיר את הקצינה הצעירה, ותיגבר אותה אישית. מאז הם ביחד, רוב הזמן במדים. בתפקידה האחרון שימשה צילה כמד"רית בבסיס האימונים אליקים וסגנית מפקד הבסיס. לפני שנתיים השתחררה בדרגת רב-סרן. "גידלנו שלושה ילדים כששנינו היינו בצבא. גידלנו? היא גידלה. אשת חיל אמיתית", אומר אביב על אשתו, "גם לפתח קריירה צבאית וגם לגדל שלושה ילדים. במלחמת לבנון היא לא היתה בבית במשך חמישה שבועות, כי בבסיס אליקים עברו כל הכוחות שעלו צפונה. אני הייתי אז בעזה".

 

ב-11 השנים האחרונות גרים אביב וצילה עם ילדיהם בזכרון יעקב.

בערב חג הפסח חגג אביב 40 שנה. הוא נולד בי' בניסן. "אנחנו משפחה בסימן חגים", הוא מחייך, "אני נולדתי בערב פסח. הבן הגדול, עידו, בן 9 וחצי, נולד בערב ראש השנה. הבת עמית, בת 8, נולדה בערב שבועות, והבן הקטן עומר נולד בנר שלישי של חנוכה". לרשף יש גם אחות הצעירה ממנו בשלוש שנים.

ילדותו של אביב עברה בנצרת עלית, שם גם למד ביסודי ובתיכון. סבו היה ניצול שואה שעלה מהונגריה, בן יחיד. אביו, אגב, הוא בוגר ישיבה תיכונית.

 

לאביב יש גם פרק ספורטאי בחייו: בגיל 17 הוא היה אלוף הארץ ברכיבה על אופני כביש.

אביב גדל בנח"ל, שם הגיע עד לתפקיד מ"פ. ב-94' יצא לחל"ת לשנה. בהמשך כיהן כמ"פ וסמג"ד בבה"ד 1. ב-97' היה מ"פ פלחה"ן. למד בפו"ם, השלים תואר ראשון בכלכלה ולוגיסטיקה, ואז מונה לקצין אג"ם בחטיבת הנח"ל, עד אמצע 'חומת מגן'. בסוף חומת מגן שימש כמג"ד 932 של הנח"ל. "גם דרגת סא"ל וגם דרגת אל"מ קיבלתי בשירות בבנימין", הוא מספר על פן נוסף בקשר שלו לאזור. אחר כך שימש כקצין אג"ם אוגדת עזה במשך שנתיים. בשנת 2006 השלים תואר שני באוניברסיטת ת"א. כיהן כסמח"ט חטיבת הנח"ל, ובשנתיים האחרונות הוא כאן, מח"ט בנימין.