"זהו. סיימתי את ההחלפה. אתם יכולים לצאת לדרך", אמר אלון. "תודה לך, להיתקע עם פנצ'ר בערב שבת באמצע הדרך זה ממש אסון, ושמוסכניק כמוך בדיוק יעבור כאן זה ממש נס, אתה האדם הנכון בזמן הנכון", ענה לו בחיוך נדב, "עם הידיים השמאליות שלי היינו נתקעים פה למשך השבת". "אז להתראות ושבת שלום", חתמה את השיחה רננה, "קדימה ילדים, כולם אומרים שבת שלום יפה לאלון", ומקהלת הילדים זעקה: "שבת שלום!" ונכנסה לרכב.

אלון פנה לנדב: "בוא אתי רגע הצידה". בצד הוא לחש לו: "תראה, עשיתי לך עבודה נקייה ובמהירות, בא נסגור על 150 ש"ח". "מה?" נדהם נדב, "חשבתי שאתה עושה לי טובה! הייתי מחליף לבד". "וממה אני חי, מהאוויר?", שאל אלון, והוסיף: "אני מתפרנס מהתיקונים האלה".

האם נדב חייב לשלם לאלון על מלאכתו?

נהנה צריך לשלם

הרשב"א כותב בתשובה (שו"ת הרשב"א ד, קכה) ביחס למקרה של אדם שהביא קונים לחנותו של חברו, שהוא זכאי לתשלום אם כך מקובל. וכך פוסק הרמ"א (חו"מ רסד, ד): "וכן כל אדם שעושה עם חברו פעולה או טובה, לא יוכל לומר: בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך, אלא צריך ליתן לו שכרו". אם כן, הלכה פסוקה היא שכאשר אדם עושה מעשה שחברו נהנה ממנו, מתחייב הנהנה בתשלום עבור ההנאה שקיבל.

מהרשב"א עולה שמעשה שמקובל לעשותו בחינם אי אפשר לתבוע עליו שכר, ועל כן נראה שסיוע בתיקון פנצ'ר והחלפת גלגל הוא מהדברים שבדרך כלל אין נוטלים עליהם כסף. אולם, אם מדובר באדם שמקצועו תיקון רכבים, הרי שהוא נוטל שכר גם על דברים מעין אלו. ועל כן אם באמת דרכו של אלון לתקן בתשלום, יש לו בהחלט עילה של ממש לתבוע תשלום.

כוונת המהנה

נתיבות המשפט (יב, ה) כותב שאם המהנה הודה שהוא התכוון לעשות את המעשה בחינם – הוא אינו יכול לדרוש תשלום עבור המעשה. אולם, בלא הודאה של המהנה, על הנהנה להוכיח שאכן היה זה מעשה חסד גמור כדי להיפטר, דוגמת המקרה המופיע בתרומת הדשן (סימן שיז) ונפסק ברמ"א (רמו, יז). השאלה שם הייתה האם חותן שפרנס את בתו וחתנו יוכל לתבוע מהם את התשלום על המזונות שנתן להם. למסקנה נפסק שיש לפטור את החתן מתשלום המזונות של אשתו, אך הוא חייב לשלם על המזונות שהוא עצמו אכל אצל חותנו, אלא אם כן יש הוכחה ברורה שהחותן התכוון לתת את האוכל כמתנה.

לגבי טענת נדב שהוא היה יכול להחליף את גלגל בעצמו אם היה יודע שיצטרך לשלם, אין טענה זו פוטרת אותו, שהרי סוף סוף הוא נהנה ממלאכת חברו (פתחי חושן שכירות פרק ח, הערה סו), ובפרט שלפי דבריו יש לו "ידיים שמאליות" וכפי הנראה לא היה מצליח לעשות זאת. אולם אם מדובר במצב שבו היו אחרים שהיו עוזרים לו בחינם, הנהנה פטור (שו"ת רדב"ז א, רצג), ולכן צריך לבדוק לאור המקום והנסיבות עד כמה הדבר אכן היה מצוי.

שכר עבור מצווה

נושא נוסף שעולה לדיון הוא האם ניתן ליטול שכר על מעשה שמוגדר כמצווה. נאמר במפורש שהשבת אבידה צריכה להיות בחינם אלא אם כן היא גוררת נזק אחר למשיב (שו"ע חו"מ רסה). אלא שמקרה זה אינו מוגדר כהשבת אבידה, שהרי הנזק כבר נגרם, והוא אינו מונע את הנזק הבא אלא מתקן את הנזק הקיים, ובפרט שהוא בעל מקצוע בתחום. כשם שנהג מונית שהיה אוסף את המשפחה לא היה צריך לעשות זאת בחינם.

לסיכום, אם מדובר בשירות עליו מקובל לגבות תשלום – יש לשלם למהנה גם אם לא סוכם תשלום מראש. גם אם מדובר בשירות שעושים בחינם, יש לשלם למי שזו עבודתו. אמנם, אם הייתה אפשרות להיעזר באנשים אחרים בחינם, הנהנה פטור. כמו כן, הנהנה לא יכול להיפטר בטענה שמדובר במצווה שעליה לא ניתן לגבות תשלום, כאשר מדובר בתיקון נזק שכבר התרחש.