תהילה מלאכי מעטרת נהרגה בתאונת דרכים בדרכה ליום הלימודים האחרון בבית הספר חן עפרה, שם עבדה כמחנכת כיתה ו'. היה זה ביום שלישי, י"ז בתמוז.

תהילה הייתה חלק בלתי נפרד מנוף היישוב, בדמותה האצילית, שופעת האהבה לאלישע בעלה וילדיה - רני, רועי ומשואה; בראייתה את הטוב בכל אדם ובכל מצב מתוך עין טובה.

יום לאחר האסון נאספו כמה נשים מעטרת כדי להעלות קוים לדמותה. הן דיברו על נקודות רבות ומאירות באישיותה של תהילה, ובהן השילוב המיוחד שבין קודש וחול, המסירות בחינוך ילדיה ותלמידותיה, השמחה שהקרינה, ועוד.

בסופו של הערב נכתבו הדברים הבאים.

 

 

תהילה אהובה שלנו,

תמוז הוא החודש שלך

שיאו של הקיץ שימח אותך.

בו בחודש כל שנה, חגגת את יום הולדתך

בו בחודש התארסת עם אלישע בן זוגך

בו בחודש, השנה, בי"ז בתמוז, נפרדנו ממך.

הבשורה היכתה בנו. חזק. לבנו נשבר

עלו בתוהו הניסיונות להצלתך ולהצלת העובר.

ואין דבר יותר שלם מלב שבור

הגעגוע, החוסר, הרחמים והכאב - נותנים לכך אישור.

פתאום, ברגע אחד קטן, נוצר גבול דק ובלתי נראה

בין העבר לעתיד, בין מה שהיה למה שיהיה.

כל כך קשה להתרגל לחסרון, להיעדרות של אדם אהוב,

היית איתנו בשגרה, ביומיום, בנוף החי של היישוב.

היית כתובת לעזרה בכל עיתוי, בכל מצב, לכל אחד

בעינייך הטובות ראית בכל אדם את הטוב והמיוחד.

התמלאת באהבת אין קץ לאלישע ושלושת ילדייך

אהבה שהביאה אותך לשמחה פנימית וקרנה על כל סובבייך.

אין ספור פעמים התפלאתי מפליאתך על הדברים הקטנים, שבשגרה

כל מלה שהעלתה, מעשה שהזיז, צעד שקידם - הביא אותך להוקרה,

ידעת להעריך את הברכה, גם טוב מזערי - בעינייך כגדול נחשב

היית אסירת תודה, עם דבר לא השלמת כמובן מאליו.

כל משימה שלקחת על עצמך - ביצעת בשלמות ונתת את כולך

בגידול הילדים, בזוגיות, בטיפוח הבית, וכמחנכת בעבודתך.

נראה כאילו נלקחת מאתנו באמצע הדרך, בשיא של חייך

היית עולם ומלואו עבור כולנו, ופתאום - נותרנו בלעדייך.

ולמרות היותנו מאמינים בני מאמינים, השאלות מהדהדות

הרי לא היינו מוכנים, לא מתאים לנו כרגע... כאלו פרידות.

"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"

את תמיד האמנת באותו מהלך אלוקי המתבטא כאן ביקום.

בעל כורחנו נאלצנו להיפרד ממך, ללא הבנה של עצת ה'

אך אין ספק שאת אישיותך ודרכך נזכור, ננציח ונקיים.

תהילה -

היית בשבילנו חברה נאמנה ומשמעותית

כוחותייך החיצוניים הגיעו דווקא ממקום פנימי ואמיתי,

גדולתך - ניכרה במעשיך הקטנים, בחום ורוחב ליבך

עוצמתך - בשקט, ברוגע, בשלוותך,

ההוד והכבוד - נבעו מתוך הצניעות והענווה שאותך איפיינו

ומתוך אהבתך לבית, לחיק המשפחה - פנייך באור מיוחד קרנו.

יקרת לנו, נעמת לנו, אנו מלאי תודה על שזכינו להכירך

שהיית חלק מאתנו ואולי שהיינו קצת חלק ממך.

את, שתמיד נענית לכל בקשה, אולי תאפשרי לי לבקש בקשה אחרונה,

אנא, דאגי לכולנו שנתחזק, שנקום, שנתמלא באמונה -

המשיכי לדאוג גם מלמעלה, לאלה שאהבת, שהיו כל עולמך,

לסבתותייך, להורייך, אחייך ואחיותייך ולכל משפחתך,

התפללי עבור אלישע היקר, רני, רועי ומשואה המתוקים,

לווי אותם, שיצליחו תמיד, בבקשה! שיהיו חזקים!

נהגת לומר - "אין מנוחה בעולם הזה", לא נחת לא שקטת בחייך,

בעז"ה, גם אנו לא ננוח ולא נשקוט, נמשיך את דרכך ונלמד ממעשייך.

 

תהילה, כנראה שעמלת מספיק ותמה שליחותך,

אז היי שלום, ונוחי בשלום על משכבך.

 

באהבה וגעגועים,

אביגיל גולדשטיין, עטרת