בתקופה הפרה-היסטורית - בטרם הפכתי לאמא פולניה הרצה אחר ילדיה עם קרם שיזוף מספר 80, סנדוויצ'ים מזינים, כובע ומימיה, רושמת את כולם לכל הקייטנות האפשריות - צמד המילים "חופש גדול" הילך עליי קסם.

לא עוד לרוץ לאוטובוס לבית הספר טרוטת עיניים, להעביר פתקים לחצי מהכיתה תוך כדי שיעור אזרחות, להחליט מאיזה שיעור מבריזים וקופצים לעיר, ולחרוש למתכונות.

מעכשיו זה ים (חוף שרתון...), חול, שמיים, סאן-אין להבהרת השיער, קרם גזר לזירוז השיזוף, "אתניקס" בווקמן, ורביצה בלתי מבוקרת מול "צער גידול בנות", "בנות מזל", "היו ימים" ו"לא כולל שירות".

וכמובן, איך אפשר בלי התייצבות בלשכת התעסוקה עמוסת בני הנוער נטולי הדאודורנט: מלצרות בחתונות, עבודה בחלוקת דואר, ובחנות הגרביים של סבא וסבתא.

בהחלט ימים מתוקים, אני נאנחת... ומתעשתת בזריזות, הקטן מאיים לקפוץ לבריכה של הגדולים והוא בלי מצופים!

הרי בינינו, החופש הגדול שייך לצעירים, שכל אחריותם מתרכזת בקימה לשיעור נהיגה על טרקטורון, והבטחה מכל הלב להשתדל לא להטביע בבריכה שוב את הבן של השכנים, אפילו אם זה רק בצחוק.

לכל השאר, איך לומר, גדול עליהם החופש הזה..

 

הסבתות של היום

רצוי להקדים ולסגור עם אמא שלך תאריכים שבהם את מעמיסה את מיטב ילדייך למספר ימים אצלה, ונמלטת על נפשך, שכן את עלולה להכניס עצמך בטעות לתגרה משפחתית עם אחותך בגרסת: "הרי בפירוש סיכמנו שאת מביאה אותם ב-15 ליולי ולא ב-15 לאוגוסט". לפני שתעלו בלהט התגרה חשבונות בלתי פתורים מהעבר ("רק תדעי לך שאני לא אשכח לך שגזרת לי את השיער של הברבי!"), חשוב שתשבו ותתאמו תאריכים ל"יומיים כיף אצל סבתא", רק הקפידו לסנכרן את הלו"ז הצפוף שנבנה בעמל רב ("שרק לנצח" בקולנוע, לונה פארק, ויום בזבוזים בקניון), עם הלו"ז הלא פחות צפוף של הסבתא המודרנית (קורס איטלקית למתקדמים, פילאטיס לגיל הזהב, טיפול אצל הפאנית, ונסיעה לצימר עם בעלה השלישי, זה שילדייך מתעקשים לכנות "סבא").

 

הבייביסיטר

אם ביולי לא הפשלת שרוולים בחפשך אחר שמרטפית חלומותייך: בת 18 לפחות, מתה על ילדים, חולמת ללמוד חינוך לגיל הרך ב"אפרתה", קופצת לבקר את ילדייך סתם כשעוברת בסביבה, וכשאת חוזרת הביתה, את מוצאת בית מצוחצח, כלים שטופים, כביסה מקופלת, וילדים רחוצים המרותקים לסיפור מתוך הספר שהיא מקריאה להם, ספק אם תמצאי אחת כזו באוגוסט, כשתהיי ממש נואשת.

בחודש עגום זה את תתפשרי גם על ילדה בת 12, מבט פעור בעיניה ואדישות מהולה בהלם קרב בהתנהגותה, בעיקר כשהקטן שבילדייך צווח "אמאאאאאאא" כשאת נאלצת ללכת, ולבסוף נרגע בידי אחיו הגדול בן ה-10. כטכניקה להעברת הזמן היא מתיישבת על הספה בביתכם ושוקעת בקריאת ספר, או מהופנטת ל"דיג דיג דוג" יחד עם בנותייך, בזמן שהקטן מוצא את נחמתו בפיזור כל הבמבה מהחבילה החדשה, בין חדרי הבית.

 

 

רכזות קהילה ותרבות

אם חשבתן להתפטר מתישהו במהלך השנה הקרובה, אנא עשו זאת לפני ה-1.7, וחסכתן לעצמכן עוד כמה שערות שיבה שיצמחו בשקט מתחת לכיסויי הראש במהלך יולי-אוגוסט.

את רכזת הקהילה לעולם לא תתפסו מפהקת במשרד מחוסר מעש, משייפת ציפורניים ושותה קפה-נטול להנאתה. אם בימים כתיקונן היא שכחה מה זה להרדים את ילדיה (שוב ישיבה של וועדת חינוך / קהילה / רווחה /מזכירות / נוער?), הרי שבימי החופש הגדול היא מהלכת על התפר שבין תזזיתיות נוירוטית ברחבי הישוב, ובין איבוד שפיות לא זמני בהחלט.

בחודשיים אלו תמצאו אותה תולה מודעות ענק זוהרות על כל התחנות בישוב, מוציאה בדם יזע ודמעות "לוחופש" עם פעילויות מסביב לשעון. הבנים מתבכיינים שמשעמם בישוב? סדנת קסמים ב-10 ₪ בלבד! הבנות מייללות שכל הפעילויות הן עד כיתה ג' והן כבר ממש גדולות, עולות ל-ה'? סדנת תסרוקות מושקעת! נמאס לכם מפעילויות בתוך הישוב? טיול מושקע בין חומות העיר העתיקה! וכמובן על הדרך מתנפחים, יצירות, פרויקטים בשיתוף הנוער, קריוקי לנשים, על האש בבריכה לגברים, למישהו משעמם כאן? הרכזת לשירותך 24 שעות ביממה! לא דאגת להתפטר בתחילת יולי? עשי זאת ב-1.9, רק הקפידי לשריין מראש מקום במחלקה הגריאטרית (אם ממש תשתעממי שם תוכלי להקים קבוצת תמיכה לרכזות, בסבסוד המתנ"ס).

 

החברה השאנטי שלך

כאילו לא חם לנו מספיק, תמיד תימצאנה בחברתך כמה אמהות פטריוטיות שתדאגנה שלא במישרין להעלות את מפלס ייסורי המצפון שלך כאמא בישראל, כלפי מעלה.

הן לעולם לא ישלחו את ילדיהן הרכים לקייטנות הישוב, לא כשיש תחליף כה מושלם כמו האמא הכי סבלנית ומלאת -חדוות-יצירה-ושפע-זמן-איכות לבלות עם ילדיה במשך חודשיים תמימים.

הן חיכו לרגע הזה, הן תזרנה לך קצת מלח על הפצעים. או יותר נכון, הן מ-ת-ע-נ-ג-ו-ת, על החודשיים האלו. 60 ימי תענוג רצוף של בילוי בטיולים, יצירות מגלילי נייר טואלט וצבעי מים מטפטפים ברחבי הבית, קימה ב-11 בבוקר והליכה לישון לקראת חצות, והכל בחיוך מצועף מאוזן לאוזן.

כשתחזרי לביתך, תבררי עם בעלך אם מבחינה הלכתית לא היה זה שקר לבן לא לספר לה על קייטנת מועד ב' אליה נרשמו ילדייך, וגם על צהרון קייטנה מועד א'...

 

חברתך הרווקה הנצחית

ב-305 ימים במהלך השנה את מציעה לה את כתפך הרחבה להישען עליה, לבכות, לקטר ולהתחנן יחד איתה לה' שיעזור לה למצוא את שאהבה נפשה.

ב-60 הימים הנותרים אתן נאלצות להחליף כתפיים, כשלפתע חיי הרווקות לא נראים לה מכה שאינה כתובה בתורה, בעיקר לא כשהיא מפתיעה אותך בחתונה הממשמשת ובאה ב-31.8, בה היא מתעקשת שתביאי את כל ילדייך שגדלו במהלך שנות הרווקות הרבות על ברכיה, וזה לא מעניין אותה שבבוקר למחרת כולם צריכים כבר לקום ב-6 וחצי ליום הראשון ללימודים, ובפרט הבת הנרגשת שצריכה להספיק לטקס של כיתה א' בעיניים טרוטות מעייפות ותסרוקת מהחתונה שטרם הספקתי לפרק.