בעקבות הערב המרגש לותיקים בקהילה כתב אחד הותיקים הנהנים את הדברים הבאים:

שכני חיים שאלני האם מתכונן אני להגיע לערב ותיקי בנימין בגבעת זאב? לאחר בירור בהנהלה המשפחתית, הוחלט לראות לשמוע וליהנות.

להפתעתי, הגענו במועד, האולם היה מלא, מפה לפה. הקהל מעורב ממצפה יריחו עד כפר האורנים. הוותיקים נהנו לפגוש, מזמן לא היו בערב כזה משותף לכל בנימין.

המנחה היה מבריק ומהנה. נציג הותיקים מנחם צברי שליט'א, התגלה כפייטן אמיתי ומנוסה, כל מילה כפנינה. ראש מועצת בית אל בירך את הקהל בכבוד רב, הסביר את חשיבות הקמת העמותה בקיצור ולעניין. סגן ראש מועצת בנימין, מוטי יוגב בירך מטעם מטה בנימין. התנצל, על כי ראש המועצה נקרא בדחיפות לכנסת. כקודמו, כל מילה בסלע. נאום נציג המשרד לגמלאים נתן פרספקטיבה נוספת לנושא.

מירי הר שושנים - יוזמת מארגנת, במאית הערב, דואגת רצה אצה, מסבירה ומשתפת. היתה מעולה, ממוקדת ויעילה, ועל כך מגיע לה הר ענק של שושנים.

ועתה לתכנית הערב: אבשלום קור כדרכו, לשונאי מבריק (מאריך לעיתים...) מהנה, חכם ושנון.

הנה ההפסקה מגיעה ...וווווקדימה אוכל, ואוכל... מסקנה? ללא אוכל אין שמחה (או להפך –כנראה).

חוזרים לאולם, שרים בצוותא עם הפרברים. "לא נס ליחם", צעירים נמרצים ומהנים.

תענוג אמיתי.

מקנחים בעוד שיר, ומהרהרים כמה כיף לשיר בצוותא. ערב זה נתן לנו אישור וביטחון לכך.

אוכלוסיית הוותיקים רוצה תרבות, נהנית לתרום, להתנדב ולבלות. למארגנים התברר - יש עבור מי, ויש עבור מה... ואנו בתחילת הדרך .

כן ירבו אצלנו ערבי שירה , דיצה, ושחוק. יען כי בגילנו, השירה והצחוק טובים לבריאות.

נודה במיוחד: למירי, לדורית, לגבי סרור, אשר היה אמון על הסידורים הטכניים. לעמית קדמון.

ולכל אלה שעבדו ותרמו להצלחת הערב.