אווירת חג והתרגשות תוססת קיבלה את הבאים לאולם שבו התכנסו בפעם הראשונה כל רכזות ורכזי הקהילה ביש"ע (כן, גם רכזי קהילות מגורשי גוש קטיף היו שם) ליום עיון משותף. מסביב לשולחנות עגולים האזינו לפאנל ראשי המועצות על הקהילה ועבודת הרכזים בה.

 

ד"ר שי בן יוסף מעפרה הנחה את הפאנל, שבו השתתפו (לפי סדר הישיבה) ראש מועצת בקעת הירדן - דוד אלחיאני; ראש מועצת הר חברון - צביקי בר חי; סגן ראש מועצת גוש עציון – יאיר וולף, וגרשון מסיקה ואבי רואה, ראשי מועצות שומרון ובנימין.

 

עבודת הרכז קשורה קשר הדוק לחוסן היישוב, כך נאמר שוב ושוב. דוד אלחיאני מצא בדבריו מדד מעניין לחוסנו של היישוב: "חוסן יישוב נמדד ביכולת לגייס אנשים לעשייה, אמר. "בבקעת הירדן אנו מתאפיינים בהרבה אתגרים – אוכלוסיה מתבגרת, מרחקים גדולים, דתיים וחילוניים – והאתגר שעומד לפתחה של רכזת הקהילה הוא לשמור על החוסן.

 

אבי רואההרחיב מעט בדבריו: "האוכלוסיה אצלנו מוכוונת משימה", אמר רואה, "תפקיד הרכזות - לערב, לשתף, ולחבר את כל תושבי היישוב, כל אחד בתחום שחזק בו, ומכאן להגיע לשאר החברה הישראלית. גם כשאין משימות מיידיות של אי ודאות או אירוע צח"י", המשיך רואה, "לכל תושב יש יכולות ועוצמות שצריך להביא לידי ביטוי. מי שלא תורם לא שותף. ולכן תפקידכם לזהות יכולות וכוחות, ומשם לחבר לעשייה, וממילא בעת משימה תוכלו לקבל תוצאות".

 

בלב המשך הדיון כיכבו מושגים מחיי היומיום של רכזות הקהילה: "איתור צרכים", "מענים", "איפיון הקהילה", "מנהיגות", "פיתוח" ועוד.

 

מה מקומה של הרכזת ביכולת לזהות ולהוביל שאלות מערכתיות ברמת יישוב ומועצה? שאל ד"ר שי בן יוסף את חברי הפאנל, ואבי רואה השיב: "כל הנושא הקהילתי הוא ציר מאד חשוב ביישוב. לכאורה רכזת הקהילה לא נותנת מענים בציר הפיזי, אבל למעשה גם בור בכביש זה עניין קהילתי. אפילו זה משפיע על האווירה. לכן זהו התחום החשוב ביותר שנמצא במערכת היישובית. ולכן לעניין הזה צריך לגייס את כל כוחות ההנהגה ביישוב, בשיטת המעגלים – גם רב, גם הנהגה בלתי פורמלית. חשוב שהרכזת תשב בישיבות מזכירות ותציף נושאים גם אם אין לה פתרונות. כשאני יושב עם מזכירויות אני מבקש גם את העובדת הקהילתית, גם את רכזת הקהילה ורכז הנוער – כי זה נושא מרכזי לראיית המכלול".

 

בהמשך לפאנל התקיימה הרצאתה המרתקת של רונית דוידוביץ, יועצת ארגונית, אשר דיברה על תפיסה חדשה של מנהיגות מקומית. "לא לנו לקבוע מה חיסרון ומה יתרון בבואנו לאפיין את הקהילה", אמרה דוידוביץ, "כי אז מפספסים פוטנציאל. הרבה פעמים מה שנדמה כחיסרון הוא יתרון. כל דבר כזה הוא סובייקטיבי, והוא משתנה.

 

"המציאות כיום היא של גם וגם" הסבירה דוידוביץ, "כבר אין חלוקה של טוב ורע – העולם שלנו הוא גם מהיר וגם איטי, ד יגיטלי ופרונטלי, גלובלי ולוקלי, יש בו מומחים גדולים ויחד עם זה וכולם יודעים, וכדומה. "איפה עיקר המאמץ שנדרש מרכזי קהילות? לעשות סוויץ' מ"מה מקבלים" ל"מה מציעים". אם תביאו מוצרים רלבנטים וברי תחרות", אמרה דוידוביץ לרכזים, "תמצאו מי שירצה להשקיע בכם. ככל שיותר – כך העצמאות החברתית והכלכלית תגדל. פרויקט טוב לא עולה כסף אלא מניע משאבים. חשוב לא לעבוד לבד", הוסיפה, "מנהיגות נמדדת לא על פי כמה עשתה, אלא על פי כמה מעגלים הצליחה לחבר לעשייה".

 

לאחר ההרצאה התקיימו קבוצות דיון, חשיבה ושיתוף על פי נושאים. היה זה אירוע יוצא דופן, מרתק וחשוב, סיכמו הנוכחים.