דלג לתוכן העמוד
106 זימון תורים
naggish
ארנונה וגבייה
חינוך
תשלומים
מועצה דתית
הנדסה
וטרינריה
עסקים
שירותים חברתיים

יליד שנת תשל"ד, 1974

ילדות ונעורים בקרית משה (אותה מכנה "הקסבה")

נשוי לחפצי, רכזת הקהילה של פסגות

אב לשישה ילדים - בת אחת וחמישה בנים.

לימודים: 11שנים בישיבת ההסדר אור עציון, תואר ראשון בחינוך ורבנות, מסיים בימים אלה תואר שני במינהל עסקים.

התגורר בעבר במרכז שפירא, כרמי צור, סנט לואיס וטל מנשה.

מתגורר כיום בפסגות.

עיסוקים בעבר: רכז סמינריונים ביהדות של מדרשת עפרה. ראש כולל של תורה מציון בסנט לואיס בארצות הברית.

עיסוק בהווה: במשך 14שנה מנהל את המשרד בירושלים של "תורה מציון”, תנועה ששמה לה למטרה להביא מתורת ארץ ישראל לחוץ לארץ, על ידי הקמת מערך שליחים ובתי מדרש. "אין לנו מטרה להעלות אנשים לארץ, אלא שאנשים יישבו וילמדו תורה, לבנות גשרים וליצור קשר חי בין יהודי ארץ ישראל ליהודי חוץ לארץ". במסגרת התפקיד מרבה לנסוע ל-20 קהילות שונות ("לצערי אשתי לא מסכימה לבוא איתי, למרות שכשנסענו לשליחות בסנט לואיס - הרעיון של השליחות היה דווקא שלה. אבל כעת הודיעה לי שהיא לא יוצאת מהארץ, אלא רק לשליחות, וכך אני נוסע לבדי").

 

אהבות: מאוד אוהב ללמד. הוראת מבוגרים זה הדבר האהוב עלי. זה שיח אינטלקטואלי בו כל אחד מביא את החומרים שלו ואתה מקבל תוצר חדש, מעניין ולא שגרתי. גיליתי שבדרך כלל, ככל שאנשים שפחות יודעים תורה ניגשים ללימוד רציני, מתקבלים דברים יותר מעניינים ופחות צפויים”.

 

אהבות נוספות: פריק של טכנולוגיה ומחשבים. אוהב לאפות מצות ("המומחיות שלי זה ערבול הבצק. זו מצווה אחרת לגמרי כשאתה עושה משהו בעצמך, כשאתה נוגע, יצירתי, והזיעה שלך מושקעת בזה. זה הופך את כל הפסח למשהו אחר").

מוטו בחיים: "יותר מזל משכל” ("המשמעות היא מבחינתי שהחיים מובילים אותנו לדברים שמתאימים לנו, לאו דווקא על פי משהו רציונלי או תכנון הגיוני. כך למשל העובדה שאני עובד עם יהדות התפוצות, אין לה שום היגיון בקורות החיים שלי. אין לי דוד באמריקה, לא גדלתי על אידיאלים כאלה, אני יותר חשבתי על גרעין תורני או טיפוס על הגבעות, ולשליחות יותר "התגלגלתי”. זה קרה באחד הדייטים עם אשתי ששאלה אותי האם "אם וכאשר”... אהיה מוכן לצאת לשליחות, ובלי לחשוב הרבה אמרתי שכן. אחרי שהתחתנו היא אמרה: אמרת! וכך יצאנו לשליחות בסנט לואיס. התאהבתי, ומאז אני עוסק בזה).

 

 

מה היה הרגע?

 

שחשת שהוא רגע מיוחד?

השיעור הכי מיוחד שהעברתי היה לפני שנה וחצי בקהילת קייפטואן בדרום אפריקה. מדובר באנשים שאינם יודעי ספר. למדנו יחד מדרש על חוני המעגל. השיעור התרחש בשעת שקיעה באוקיינוס, אחד המראות המענגים והיפים ביותר בתבל.

לשיעור הגיעו כשלושים איש, עם רקע מאוד מינימלי בלימוד. היתה אינטראקציה מיוחדת. אחרי שחשבתי שהממתי אותם בניתוח מעמיק של המדרש, נתתי להם לדבר, והם הממו אותי בתובנות עמוקות ביותר. אני זוכר שחשבתי לעצמי: "אופס, מאיפה הבאתם את כל זה?” זה היה רגע מיוחד במינו.

 

שהיה עבורך רגע מכונן?

ההחלמה שלי מניתוח פריצת דיסק שעברתי סתם באמצע החיים, בגיל 24. מצבי התדרדר במהירות ותוך מספר ימים הגעתי למצב של כמעט שיתוק. בלילה שאחרי הניתוח, חשבתי על משמעות החיים, על למה אני חי, ובאיזו קלות אני יכול להפסיד את כל מה שיש לי. זה חיזק אותי, ועזר לי להחליט החלטות משמעותיות לגבי כיוונים שהתלבטתי לגביהם. כמו למשל ההכרעה לעסוק בחינוך. וכן לחיות חיים מלאים משמעות ותוכן.

 

של הישג משמעותי?

כשנה אחרי שנכנסתי לתפקיד מנכ"ל 'תורה מציון' הצלחתי להפיק דינר שהיה מושלם. גם מבחינת המשתתפים רמת הליטוש היתה מאוד גבוהה. גיוס הכספים היה מעל המצופה. אני הנחיתי את האירוע. זה ייצב מאוד את המצב הכלכלי, וגם נתן לי ביטחון עצמי כמנכ"ל החדש של התנועה. מאוד קשה להיכנס אחרי מנכ"ל מייסד. לרוב המנכ"ל השני נכשל, והשלישי יותר מצליח.

בדינר היתה חשיפה לאוכלוסיה שמאוד מעוניינת בגשרים שאנחנו יוצרים בין כאן לשם, ובעקבות גשרים כאלה בעבר הם עצמם עשו עליה, גרים בארץ ומוכנים לתרום כדי ליצור גשרים נוספים כאלה.

רגע נוסף היה לפני שנתיים כשפרץ המשבר הכלכלי שפגע בהרבה ארגונים יהודיים. התורם הגדול שלנו, מר לארי רוט, ישב איתנו והעריך שלפחות שליש או חצי מהיעדים שלנו ייסגרו. הנחת העבודה היתה שאנחנו אקסטרה לקהילה, ולא ממש צורך, אלא יותר דובדבן. מותרות.

להפתעתנו אף אחד מהיעדים לא ביטל את התכנית למרות המשבר, ולמרות פיטורים של גורמים אחרים בקהילה, והתברר לנו שאנחנו לא דובדבן, אלא שאנחנו לחם ומים. זה היה רגע משמעותי מאוד.

 

של התרגשות?

אחרי שלוש שנים שהיינו בשליחות עשו לכבודנו ערב סיום. במסיבה ניגש אלי אדם שהיה משתתף קבוע בשיעור שנתתי פעם בשבוע במרכז של אמדוקס בסנט לואיס. זה היה שיעור תנ"ך בעברית. בשבילי השיעור היה טרחה גדולה. הייתי צריך לנסוע שעה לכל כיוון, להכין את השיעור, ולהעביר אותו בסך הכל לשמונה אנשים.

האדם שניגש אלי לא היה אדם דתי, אבל ידע עברית מספיק טוב והתמיד באופן מיוחד. במסיבת הסיום הוא הגיע וביקש להציג לי את אשתו. אמרתי: שלום שלום, והיא אומרת לי: אז אתה זה הרב בעז? תדע שהרסת לנו שלוש שנים. אמרתי: אני... אני אפילו לא מכיר אותך. והיא אומרת: במשך שלוש שנים בעלי לא הסכים לצאת לשום חופשה שנופלת על היום של השיעור שלך.

התרגשתי מאוד, והבנתי שלפעמים אנחנו נוגעים בנימי נפשם של אנשים אפילו בלי להיות מודעים לזה.

 

של געגוע?

אופי העבודה פה הוא משרדי. אני גאה כשאני שומע על סיפורים והישגים שקרו שם, אבל אני מרגיש כמו אריה כלוא ומתגעגע לעבודה בשטח. להיות בשליחות זה כמו להיות על במה. אתה עולה, הזרקורים נדלקים, ואתה במרכז הבמה. זה צבעוני, זה אחר. יש המון יכולת להשפיע. וכשאתה יורד מהבמה יש האנג אובר. מצד שני יש את ההבנה שכשיש מטה חזק שנותן עבודה אפקטיבית, אתה מקבל תוצאות בשטח.

 

 

של שמחה מיוחדת?

יש לי בכל יום שישי בלילה רגע שמח. שולחן שבת. יש לי הרבה נחת מהילדים. אני אוהב לשמוע את השירים, את דברי התורה. את היחד. כיף לי עם המשפחה. זה רגע של שמחה ונחת בכל שבוע.

 

של אכזבה?

אני בדרך כלל נוטה להתאכזב מדברים שאני לא עומד בהם. אם לקחתי משימה ולא עמדתי בה אני מאוכזב. אני יותר מאוכזב מעצמי מאשר מאנשים אחרים. כדי לתקן אני יודע להודות על טעות. להתנצל. אני לא מסתיר את זה.

את יודעת מה מאכזב אותי? שיש אנשים שלא רואים שום דבר חוץ מאת עצמם. אנשים שרואים רק סיפור אחד של המציאות. הסיפור של עצמם. אם זה אדם שאני יכול להשפיע עליו אני מנסה להראות לו עוד סיפור. אם לא, אז אני מתאכזב בשקט.

 

של הבנה?

אחד הדברים שלמדתי בחיים זה שיש ציבור יהודי שמעוניין בקשר איתנו והוא פשוט נמצא מעבר לים. עם ישראל הוא מעבר לגבולות ארץ ישראל. היחס של הישראלים בגדול נע מחוסר מודעות להאשמה, ועד תביעות של ממש, ופחות מזווית של שותפות ואחווה, של קשר. זה מאוד כואב לי.

דבר אחד שכל אדם יכול לעשות, זה לא להתעלם כשאתה שומע מישהו עם מבטא. לקבל אותו. להיות רגיש אליו. כשעולה גר לידך אל תניח שיש לו משפחה בארץ כמו לך, והוא יכול לנסוע לשבתות. אל תתעלם מהם. לגשת. לשאול. השאלה אם הם יישארו פה תלויה לא רק בהם אלא גם בנו.

יש אתר שנקרא www.anywhereinisrael.comשבו אפשר להירשם כדי להזמין לשבת או סתם כך אורחים מיהדות התפוצות שנמצאים בארץ.

 

 

שאליו אתה נושא עיניים?

אני מקווה להיות בצוותים של השפעה, בעיקר בהשפעה חינוכית. הנושא של יהודי חו"ל מאוד בוער בי. כואב לי המצב האבסורדי שיש כיום יותר קהילות שרוצות שליחים, מאשר שליחים שרוצים לצאת. משום מה הקשר עם יהדות התפוצות לא נתפס כמשימה לאומית. אני מקווה שזה ישתנה.

מי שמעוניין לצאת לשליחות, או להציץ אל יהדות התפוצות, מוזמן ליצור קשר דרך האתר של תורה מציון:

www.torahmitzion.org.