השבוע, כשנפגשתי בפעם אחרונה עם בנות החוג לכתיבה יוצרת בבית הספר בשילה, נתתי להן תרגיל שכולו ניחוח ים וקיץ: לכתוב רשימת מכולת של כל הדברים שהן חולמות לעשות בחופש הגדול, כולל דברים דמיוניים לחלוטין, מופרכים ומגוחכים.

אחרי שהן הקריאו בקול את רשימת התכניות שלהן, ביקשתי מהן לבחור אחת, ולכתוב עליה כאילו היא כבר קרתה ביום האתמול. החלום הקטן שלהן כבר התגשם, כביכול, וריחו עדיין טרי ומשכר.

הבנות הכישרוניות הפליגו על כנפי הדמיון, סחפו אותי לרגע קט יחד איתן, וכך נפרדנו לנו, הן בדרך לנסות להגשים לפחות חלק מרשימת המכולת שלהן, ואני, בתפילה לבורא עולם לצלוח בשפיות את החודשיים הקרובים.

באותו ערב, אפף אותי דכדוך קל, או כמו שאומרים החבר'ה, חטפתי שביזות זמנית. המרוץ האינטנסיבי של החיים, הכביסות שלא נגמרות, הכיורים שתמיד מפוצצים כלים, ארוחת הבוקר, והסנדוויצ'ים והבישולים והקניות והאחריות והפרויקטים בעבודה והמשכנתא והחוב במכולת.

באותו רגע מכונן, אחרי ניסיונות כושלים למצוא שמרטפית שתעזור לי להתאוורר מחוץ לבית, שלפתי דף ועט, והחלטתי ליישם את תרגיל הכתיבה הקיצי שנתתי באותו בוקר לתלמידותיי, על עצמי.

לא מופרכים

לקחתי דף חלק ורשמתי בגדול:

רשימת הדברים שבאלי לעשות הקיץ (שהם לחלוטין לא מופרכים ודמיוניים):

-לנסוע עם הבעל לצימר רומנטי עם ג'קוזי ענק, ומרפסת שיוצאת לנוף עם אוויר הרים צלול. ארוחת בוקר עשירה ומפנקת עם לחמים סלטים גבינות ומאפים מכל הסוגים, טיול רגלי נעים בין סמטאותיה של שכונת עין כרם הפסטורלית לעת ערב, ובהייה בשמש השוקעת תוך כדי התנדנדות נינוחה בנדנדת העץ שבמרפסת הצימר. ולא לעשות כלום, פשוט כלום, רק להתמכר לרוח המלטפת, ולשקט.

-שאמא שלי תיקח את הילדים אליה לכמה ימים, אפילו 48 שעות תמימות, שבהן אוכל לנוח קצת, להירגע, להיות משוחררת מהכנת ארוחת בוקר ועשר וצהריים וערב ואחרי צהריים, ולדאוג שכולם יאכלו בריא עם ירקות ופירות וחלבונים ולא יותר מדי פחמימות ובלי הרבה ממתקים ושיזיזו את עצמם קצת ולהקפיץ לבריכה ושימרחו קרם שיזוף וישתו הרבה מים ולהזכיר ללכת לתפילה ולהתקלח ולטייל עם הכלבה.

-לנסוע לבקר את מלכה החברה הכי טובה שלי (מהתיכון!) שילדה בן לפני שבועיים, וגם את דורית, חברה טובה נוספת שעשתה שיפוץ רציני בביתה, שתיהן אחיות וגרות בקרית ארבע ומלא מלא מלא זמן שלא נסעתי לבקר אותן סתם כך, ליום טיול כיף נטול דאגות ומחשבות.

פשוט להכין תיק לדרך ולנסוע, ממש כמו תיירת, לעיר האבות.

-ללמוד משהו בשביל הנפש, משהו שגם יעשיר אותי מקצועית, וגם יהיה לי מקום לביטוי רגשי ונפשי, משהו כמו סדנת פסיכודרמה, או תיאטרון פלייבק, או סדנת כתיבה, שבה אוכל לגעת בנפש, ואוכל לברוח קצת (מהבלי היומיום...), ולצחוק הרבה, ולפרוק, ולהשתחרר, ולהתעצם, ולקבל, ולהתחזק, ולפרוח ולצרוח ולזרוח ולנשום אוויר נקי.

-לשבת ולכתוב, כמו שכבר מזמן קבעתי עם עצמי, סיפורים על רותי החברה הכי הכי וותיקה שלי שנעלמה לה בפתאומיות מחיי. יש לי כבר ראשי פרקים לספר שלם, וכל הרעיונות מתרוצצים להם במוחי, אני רק צריכה להפסיק לדחות למחרתיים מה שאני יכולה לעשות מחר. הרי תמיד אהיה עסוקה ולחוצה בטירוף, מתרוצצת חסרת נשימה מפרויקט אחד למשנהו. מצד שני, אני יודעת שלא אנום ולא אשקוט עד שאושיב את עצמי, אפילו בכוח, ואחיה אותה מחדש על הכתב, ולו למעני...

-לזכות בלוטו, ולחגוג את הזכיה בשבוע מלון עם הילדים. ושופניג פראי ומוגזם בשדרות ממילא.

ולצאת לעבוד רק מתוך רצון למימוש עצמי, תחושת סיפוק ומפגש מפרה עם אנשים.

-לקנות לי ארטיק ענק, טילון ווניל-עוגיות, שוקובו, מגנום, קרמיסימו, ולא להתייסר. גם לי מגיע לשבת בבית קפה על טירמיסו, טריקולד ואולי אפילו לעשות חצי חצי עם חברה על עוגת גבינה פירורים, לטעום את כל סוגי הגלידות שיצאו הקיץ לשוק ולא לחשוב על מחר. או על הסנטר החדש שצמח, ועל החצאית שלאחרונה קצת לוחצת, והמדים השחורים, סליחה, הבגדים.

-למסור לצדקה את כל הבגדים השחורים ולרכוש מלתחה צבעונית בלבד!

-לעשות עם כל ילד יום כיף בנפרד, או שעת כיף, או זמן איכות שבו אני מבלה רק איתו.

אתמול

עכשיו, אחרי שסיימתי את רשימת המכולת שלי, ולהשלמת התרגיל, אני רק צריכה לבחור דבר אחד ולכתוב עליו כאילו הוא כבר קרה... טוב, הגענו לחלק הקשה.

אולי אפשר לשלב כמה ביחד?? זה יכול לצאת ככה:

"אתמול, בדיוק יממה אחרי שחזרנו מהצימר הקסום בעין כרם שבו צברנו כוחות ותידלקנו את הקשר הזוגי, ארזתי תיק - לי ולאחת הבנות (שאר הילדים אצל אמא שלי, האלופה, שהתעקשה לשמור עליהם!) ונסענו לקריית ארבע לבקר את מלכה ודורית. בדרך עצרנו וקנינו שבע סוגי גלידות מכל הסוגים וליקקנו להנאתנו, וממש לפני שעלינו לאוטובוס, עוד הספקתי לגרד כרטיס לוטו שקניתי,

כרטיס הלוטו ששינה את חיי...".