כל שנה מיד אחרי פסח, אני מתחילה אט אט לסגל את עצמי למספר החדש של גילי, כדי שלא אחטוף זאת בבום, בערב יום ההולדת.השנה אחת החברות אמרה שיום הולדת הוא יום של חשבון נפש
נכון לכתיבת שורות אלו, אני חוגגת היום, יום שלישי, ז' באלול תשע"א, ל"ה אביבים, ותודה לכל המברכים. האמת, שכל שנה מיד אחרי פסח, אני מתחילה אט אט לסגל את עצמי למספר החדש של גילי, כדי שלא אחטוף זאת בבום, בערב יום ההולדת. מסייעים לתהליך העיכול הטבעי של התאריך המיוחל - בני משפחתי היקרים, המתגוררים בצידו השני של המגזר, הדואגים בקביעות להתקשר ולאחל לי שלל איחולי מזל-טוב, בתאריך הלועזי בלבד, שכל שנה מחדש מקדים בלוח השנה את אחיו העברי, ומאפשר לי נחיתה רכה לעבר ההתבגרות הבלתי נמנעת.
יום הולדת הוא יום של חג, ואני משתדלת לנצל את האירוע המרגש לסיבה למסיבה. כמי שאחד מתחביביה הבולטים הוא התרפקות על זיכרונות נוסטלגיים, אני שמחה לשתף את הקוראים בכמה מהם.
השנה - קיץ תשמ"ה, 1985. תחביבים: להקת "הופה-היי" בכיכובו של עוזי חיטמן. אני, מיכל הדר, עברתי דירה מתל אביב למבשרת ציון רק לפני חודש, ואני מזמינה את כל חבריי, חברותיי ושכניי החדשים למסיבת יום ההולדת התשיעי שלי. על ניצוח האירוע אחראית כלת החגיגה, שמכינה "חפש ת'מטמון" ברחבי השכונה, ומופע קסמים מאולתר בסלון. כל הזכויות שמורות לספר המיתולוגי "ספר הקסמים הגדול". את שאריות הממתקים זללה להנאתה, בתום האירוע, כלבתי האהובה במבי, ז"ל.
השנה - קיץ 1990, גיל 14. תחביבים: ג'ייסון דונובן ו...קיילי מינוג, איך ניחשתם?
אני מגיעה לעוד פעילות בסניף בני עקיבא קמ"ש (קרית משה), הסניף אליו עברתי רק חצי שנה קודם, וטרם הצלחתי להתברג בו חברתית. כל חברי השבט הם בוגרי בית הספר "מימון" שבשכונה, ואילו אני, ילדה טובה "נעם-בנות". על קירות הסניף מתנוססים בלונים צבעוניים ושלטי "מזל-טוב למיכל היקרה", ואני מתכסה תוך שניה במיליוני נצנצים. הנה, סוף סוף הגיע רגע ההתברגות החברתית שכה חיכיתי לו. נחנקת מהמחווה המרגשת, אני שולחת חיוך יומולדת רחב לשרוליק החמוד היושב לצידי, ומנסה לברר בשקט מי הנערה בעלת היוזמה, האחראית על ההפתעה הזו? אולי לבנת, מלכת השבט? היא וחבורת המעריצות שלה? אולי הגיע הרגע שבו היא תציע גם לי, באגביות, להצטרף אליהן?
- "זו אמא שלך; היא התקשרה ליואל המדריך, שהתקשר למירב, שהתחננה שכמה בנות יצילו אותה ויעזרו לה", הוא חייך בפה מלא קוביות על השיניים, "אה, וגם אני. כלומר עזרתי לאמא שלך לסחוב את כל הכיבוד מהמכולת".
קיץ 1992, גיל 16 המתקתק. תחביבים: להקת הביטלס וקלטות אירובי של ג'יין פונדה. את יום הולדתsweet sixteen אני חוגגת במוצאי שבת, במסיבת ההפתעה הכי מתוקה שיכולתי לקבל, בקרב חברותיי הטובות מהאולפנא. על המלאכה מנצחת חברתי תמי, שמוציאה אותי מהבית באמתלה תמימה ("בואי להליכה, תראי כמה טחנת כל השבת, יאללה קומי, בטטה"), כדי שיהיה לחבורת המארגנות העולצות והקופצניות מספיק זמן להפתיע.
קיץ 1996. אני מחליפה קידומת בסמינריון של "עמיעד", בו אני מדריכה בנות שירות, ומפנטזת שיריב, הבחור שאיתו אני נפגשת כבר 13 פגישות ארוכות, יעביר הילוך. במהלך עוד ישיבת צוות, אני חולמת שהדלת תיפתח באחת, ויריב, הקצין הגבוה והשרירי, יעמוד בפתח עם זר פרחים ענק, מבטו יכוון לכיוון אחד בלבד, והוא ישאל בקולו הצרוד: "התינשאי לי?". או לפחות: "מזל-טוב לאחת והיחידה, מי שתהיה בקרוב אשתי היקרה".
את יום ההולדת האומלל אני חוגגת באיחור קליל של מספר ימים, נתמכת ונסעדת נפשית בזרועותיהן של חברותיי הטובות, ובחיסול חבילות טישו. מישהו כאן העביר הילוך. לרוורס.
קיץ 2006, ושוב אני מחליפה קידומת. הפעם, אני מטופלת, ברוך ה', בילדים מקסימים, בעל מפרגן ומלאי בלתי נדלה של ארגזים לפריקה. משפחת פרץ עושה שינוי דרמטי ונוטשת את החיים האורבניים בעיר הקודש לטובת בית פרטי, נוף, אידיאלים ומיסי ישוב.
במהלך החודשיים הקודמים ליום הנכסף, אני שולחת מסרים סמויים, עדינים ומרומזים לעבר בחיר ליבי, מחמד נפשי, בתקווה שהשנה יתעלה על עצמו ויפתיע אותי ביום הגדול.
ההפתעה מגיעה מכיוונן של השכנות החדשות בישוב המארגנות לי, ולעוד שכנה יקרה, שנולדה שלושה ימים לפניי, חגיגת החלפת קידומת ענקית.
עובר עוד יום, שבוע, וחודש, וחגים, ואני משגרת מסר עדין נוסף, לכיוון הבעל: "תגיד לי, אפילו את יום ההולדת של גיל 30 אתה שוכח? לא יכולת להפתיע אותי עם משהו קטן? מסעדה רומנטית? צימר בצפון? סופשבוע במלון? " ומתפללת, שהצווחות הבלתי נשלטות שלי לא הגיעו לאוזניהן של השכנים.
אתמול בערב, קיץ 2011. שכנותיי היקרות מוזמנות לביתי לחגוג לי ולעוד שתי שכנות נוספות, את היום הגדול. בינינו, אין כמו ערב נשי, עם תפריט חלבי מענג, כדי להרגיש חגיגה אמיתית. נוסיף לזה גם כמה תרגילים משעשעים שנשאלו שם, כמו: מה את מאחלת לזו היושבת לימינך, לקראת השנה החדשה; מה המומחיות שלך בבית; מה הם שלושת הדברים שהכי מעצבנים אותך; ומהי הפאדיחה הכי גדולה שקרתה לך; כדי לגרום ליושבות בספות לבכות מרוב צחוק. לקינוח, לצד העוגה המושקעת שהכינה אחת החברות, אמרה מישהי דבר תורה. אותה מישהי, שגם היא נולדה השבוע, סיפרה ליושבות, שיום הולדת הוא יום של חשבון נפש - להביט על מה עברת השנה, מה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה, במה את רוצה לצמוח, להתקדם, לשדרג בחייך. וכך גם חודש אלול, שהוא חודש של חשבון נפש. ליום הולדת בחודש שכזה, יש חשיבות מיוחדת.
לבוקרו של ז' באלול, התעוררתי כרגיל בבהלה מוחלטת, המאפיינת אותי מאז חזרה לחיינו השגרה הברוכה, המאלצת אימהות טרוטות עיניים לקום שוב, אחרי חודשיים תמימים, בשבע לפנות בוקר, ולהכין מסדר של כריכים לארוחת עשר.
את קירות הבית קישטו בריסטולים וציורים מעשי ידיהם של הבעל והילדים, בתוספת עוגה (קנויה, אלא מה?) מושקעת ומשמינה להפליא; ואחרי שכולם רצו למסגרות, אני פתחתי את חגיגות היום בספונג'ה יסודית, הסתערות על הכיור החלבי, החלפת מצעים לכולם ותליית כביסה, והרגשתי מלכה. הכי מלכה.