יום ראשון, פותחים שבוע, וברדיו נשמע השיר "כולנו זקוקים לחסד..."

הטלפון מצלצל בביתי, ואני (מתוך הרגל) בודקת בצג המכשיר מי מתקשר, ומרימה מבלי לומר שלום. משהו אומר לי שאין כל צורך.

על הקו חברה טובה: "מה ניש?", היא שואלת ולא ממתינה לתשובה, וכבר ממטירה את סגור ליבה כמו פיצוץ בצנרת שטפטף שנים עד שנסדק וכל המים פורצים ממנו לכל כיוון.

"מה לא עשיתי, מה?" היא שואלה ושוב לא ממתינה לתשובה. בואו נסכם שמעתה על כל שאלה תוסיפו לעצמכם שהיא לא ממתינה לתשובה, כי כזאת היא חברתי בעת צרה, שואלת ומיד ממשיכה:

"הכל! רמזתי, אמרתי, הזכרתי, סימנתי, והוא לא זכר". הוא, זה כמובן הזכר שלה, האיש לו היא נשואה כבר 17 שנה, הוא שלא מצליח להכניס למאגר הזיכרון החד ג'יגאי את יום ההולדת שלה. הוא, שלמרות כל רצונו לשמח אותה עוד לא ממש הצליח עד כה בתחום יום ההולדת והמתנות. זה לא שהוא לא אוהב אותה, אוהב גם אוהב! אלא שהוא לא פריק של חגיגות ימי הולדת, וממש ממש לא עושה עליו רושם הפתעות או מתנות. והוא גם לא מבין מה הקטע של להפוך יום חול לחגיגה, ומשום שכך, גם קשה לו להניע את עצמו כלפי האישה היקרה שלו ולזכור להזכיר לעצמו שהוא צריך ללכת, לבחור ולקנות.

וכך במשך שעה בכתה חברתי על כתפי (הוירטואלי) ומילאה את השפורפרת בקורוזיה של דמעות. "איפה אני טועה?", "אולי לא הייתי מספיק ברורה?". חברתי יכולה הייתה בקלות להוציא לאור ספר של "1000 שאלות בלי תשובות", היא פשוט לא מצאה מו"ל שיטפל בעניין.

עד כדי כך הייתה היא נואשת, שנאלצה לפזר לאיש רמזים רבים אודות המתנה שאותה היא מעדיפה. "ראית איזה שעון קנה מ' לאישתו? מקסים ולא יקר!, אני הייתי מתה לכזה"; או "אם היה לי יום הולדת ישר הייתי קונה בושם במשביר, יש שם אחלה מבצע". בכל פעם בה היו יוצאים שניהם לבית קפה, היא הייתה מוליכה אותו הלוך ושוב ברחבי הקניון ומצביעה על פרטים אלו ואחרים שאותם היא אוהבת, אבל הוא, כיאה לבני מינו - לא ממש הבין את הרמז.

לפעמים אני תוהה לעצמי מה הסיפור שלנו, הנשים. למה כל כך חשוב לנו (ואני מכלילה) לקבל את היחס הראוי לימי הולדת / נישואין / יום האם / שבת / לידה, ועוד ועוד?

מדוע אנו תלויות בזולת שיאדירו אותנו או יוכיחו לנו כי אנו חשובות / ראויות / רצויות וכדומה?

גם אני, כמו נשות ישראל, מרגישה מוחמאת ושמחה מאוד כשמסביבי זוכרים את יום הולדתי, ובנוסף, גם אני מאוד אוהבת מתנות.

אני שייכת לאותן הנשים אשר יחד עם המתנה מקבלות מסר של האדרה והוקרה.

ולמה לא בעצם? מה כל כך קשה בלקנות מתנה? אני לא מדברת על מוצרים יקרי ערך אשר יגרמו לקונה לפשוט את עורו, אני מדברת על פרח, מכתב נחמד, בלון, שוקולד - יחס.

הרי הקונה רק ירוויח, בגדר "זה נהנה וזה לא חסר". קניית מתנה לאישה הינה השקעה בטוחה לאורך זמן. קודם כל כי הגבר יזכה לשקט ארוך טווח (עד החגיגה הבאה) בעוד האשה מספרת לכל חברותיה, דודותיה, אחיותיה, אודות ההפתעה, והגבר יזכה להיות סמל ודגל בעיני השומעות, דבר שיגרום לשאר הגברים בסביבה לחטוף על הראש ולהישלח אליו שייתן להם דוגמא לגבר מפרגן ומשקיע.

גבר חכם יקרא את הדברים ויקבל על עצמו לנסות את הדבר. השקעה קטנה ורווח עצום. גבר טיפש ימשיך בשלו ויפספס פעמיים! הראשונה כי אשתו תמיד תרגיש לא מחוזרת, והשניה כי בכל פעם שהוא ייצא איתה לבית קפה הוא יצטרך לעבור מסע בקניון ולשמוע רמיזות שמהם הוא יתעקש להתעלם.

להבעת הזדהות ותמיכה רגשית: [email protected]

ל"סטנאפ הווירטואלי", ניתן לצפות בבלוג http://nisha-isha.blogspot.com/