כבר שנים שמסתובבות באזורנו קבוצות של מבקרים וארגונים שונים מכל קצוות העולם. כאשר הם מגיעים ליהודה ושומרון, הם מבקרים ברמאללה ובשכם כאורחים של הרש"פ, או להבדיל מצטרפים לסיורים של "שוברים שתיקה" בחברון, או של "המועצה לשלום וביטחון" לאורך גדר ההפרדה.
ה"מארחים שלהם" עושים את העבודה היטב, וכשהם מסיימים יום סיור ב"גדה" או ב"שטחים" הם מרגישים שהם מכירים ומבינים את המצב.
אנחנו, שחיים כאן כבר שנים, ומתפללים לחיות כאן עוד הרבה שנים, נצבעים בצבעים המתאימים, וכולם יחד מדברים עלינו ועל יישובינו אבל לא מדברים איתנו.
בשנים האחרונות נכנסנו לזירת ההסברה, וה"גדה" הפכה ל"יהודה, בנימין ושומרון", "התנחלויות" הפכו ל"יישובים" ו"המתנחלים" ל"מתיישבים". אבל הכי חשוב זה שהפכנו להיות כתובת מבוקשת.
השמועה על אנשים שניתן להיפגש איתם, לשוחח, לסייר, להכיר, לשמוע עמדות - עברה מקבוצה לקבוצה, ולאט לאט סדר היום השתנה. נכון, הם לא מוותרים על רמאללה, וגם לא על "שוברים שתיקה", אבל בדרך הם עוצרים לשמוע אותנו, וזה משנה להם את כל התפישה.
קיבלנו במה חשובה להשמיע מעליה את האמת שלנו, את המסרים החשובים, ואני חייבת לומר שיש לבמה הזו ביקוש. ההבנה שהפכנו לכתובת מבוקשת נותנת תחושה שאנחנו צועדים בדרך הנכונה, והמעגלים אכן הולכים ומתרחבים.