יליד שנת 1951

ילדות ונעורים בניו יורק, ברוקלין

נשוי לאנט - מנהלת משרד במכללת "שערים" לחוזרות בתשובה

אב לשלושה

סבא ל16-נכדים

לימודים: לימודי כלכלה, מתמטיקה וחשבונאות.

מקצוע: רואה חשבון.

עיסוקים בעבר: חוקר מס הכנסה בארה"ב, גזבר ומזכיר מושב מתתיהו, רואה חשבון בבנק פועלי אגודת ישראל, וחשבונאי ראשי של הבנק.

עיסוק בהווה: עוזר לחשב בבנק הבינלאומי הראשון.

ממקימי מושב מתתיהו.

תחביבים: לשחק במחשב עם תוכנות ולפתח מערכות של חשבונאות. שיפוצניק לעת מצוא בכל הנוגע לחשמל ואינסטלציה. מגדל דגי נוי, לומד תורה, משחק עם הנכדים.

מוטו: "זה יותר מדי פילוסופי בשבילי, אני לא כל-כך פילוסוף”.

ובמחשבה שניה: "לקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ולדון כל אחד לכף זכות”.

מה היה הרגע -

הכי שמח בחייך?

החתונה שלי. למדתי בישיבה-יוניברסיטי במנהטן. יש קמפוס לבנים, וקמפוס לבנות, ומרחק של חמישה קילומטרים מפריד ביניהם. חבר שלי יצא עם בחורה מהקמפוס של הבנות, והם החליטו לשדך אותי לאנט, שלמדה גם היא בקמפוס.

לימים, הם נפרדו, ואנחנו התחתנו. שנינו היינו בני עשרים. זה לא תמיד נכון להתחתן צעיר, אבל אם אתה מוצא את האדם הנכון, אז כן. כשחזרתי הביתה מהפגישה הראשונה אמרתי לאמי: "היום פגשתי את האשה שאני עומד להתחתן איתה”. היא חשבה שאני מקשקש, אבל כך זה היה.

הרבה דברים משמחים אותי. בכל פעם שנולד לי בן או נכד. להיות בחיק המשפחה.

הכי עצוב?

בשנה השלישית של הלימודים באוניברסיטה, אחרי שכבר הכרתי את אשתי, שני חברים שלנו שהיו בארץ בשנת לימודים נהרגו בתאונת דרכים. זה קרה בערב פסח. הם היו בדרך מהמקווה על אופנוע, ונכנסה בהם משאית. אחד נהרג במקום, והשני היה צמח תקופה, ואז נפטר. זו היתה הפעם הראשונה שמישהו קרוב אלי מת. גדלתי בארצות הברית, לא הכרנו פיגועים ומלחמות, וזו היתה הפגישה הראשונה שלי עם המוות. עד היום כשאני חושב על זה אני מתרגש, וזה ממלא אותי עצב.

אחר כך פגשתי את המוות שוב, ושוב. אבל לעולם לא אשכח את הפגישה הראשונה שלנו.

רגע נורא אחר היה הגירוש מגוש קטיף. לצערי - לא חסרים רגעים עצובים.

שהיה מצחיק במיוחד?

כחוקר מס, בהרבה מהמקרים שבהם טיפלתי היו מעורבים סוחרי סמים ואנשי פשע מאורגן. אני בטוח שהם לא כל כך אהבו אותי. התעסקתי בדרך כלל עם רואי החשבון שלהם, כי הם היו לרוב מאחורי סורג ובריח. בארה"ב לא כל כך שונאים את חוקרי המס כמו פה. אולי משום שהישראלים לא אוהבים לשלם מס.

רגע מצחיק היה באחת החקירות נגד פוליטיקאי שהיה אחראי על הנדל"ן בעיריית ניו יורק. טענו שיש לו מאות חשבונות בנק מפוזרים ברחבי ניו יורק, והוא מקבל בהם שוחד כדי לתת אישורי בנייה. התחלנו לחקור, כי האחריות שלנו היתה גם על פוליטיקאים מושחתים. הסתובבתי במדינות בסביבות ניו יורק, ניגשנו לבנקים, ומצאנו על שמו מאות חשבונות בנק. אלא מה? התברר שבאותו זמן אם פתחת חשבון בנק בארה"ב קיבלת מתנות: טוסטר, קומקום חשמלי. אשתו היתה משוגעת לדבר, והבית שלו היה נראה כמו חנות של מכשירי אלקטרוניקה. בכל פעם שהיה מבצע - היא העבירה כסף מחשבון בנק לחשבון אחר. שוחד לא מצאנו, אבל מתנות - כן.

שבו החלטת לעשות שינוי משמעותי?

כשעליתי ארצה. למדתי בבית ספר ציוני, רבים מהמורים בו היו שליחים מהארץ. אחרי החתונה לא כל-כך חשבנו לעלות ארצה, כי היינו עסוקים בדברים אחרים. עבדתי במס הכנסה בניו יורק כחוקר, ואז עברתי למשרד הראשי בוושינגטון די סי. כשעזבתי את ניו יורק התחלתי להרגיש שארה"ב היא לא המקום שלי. בניו יורק יש שני מיליון יהודים, וטוב להם. יש מרחב רוחני, יש בתי ספר ובתי כנסיות. אפילו הגויים בניו יורק יודעים יהדות, היו שם גויים שהכירו את היהדות יותר טוב מכמה יהודים שהכרתי. אם היתה עליה ארצה, היא לא היתה מניו יורק. אבל בוושינגטון די סי פתאום עבדתי עם גויים שלא ידעו מה זו שבת. באותה תקופה התקשורת התחילה להיות עוינת כלפי ישראל, וגם זה הפריע לי.

כשנולדו הילדים, התחלתי לדאוג באיזה אווירה הם יגדלו. בארה"ב יש אחוז גבוה של התבוללות, והרגשתי שזה לא המקום הכי טוב לגדל בו משפחה. הייתי ציוני, הרגשתי שמדינת ישראל מותקפת, ושאם מישהו מותקף אני רוצה להיות שם לצדו. רציתי להיות חלק מהמפעל הציוני ולגדל את המשפחה בסביבה יהודית.

כשהחלטנו לעלות ארצה עניין אותי לגור בקיבוץ. לא כי אני סוציאליסט גדול, אבל באתי מחברה מאוד חומרנית. אני עצמי הייתי וורקוהוליסט ועבדתי 12שעות ביום. רציתי לעשות שינוי, לעבוד בעבודת כפיים, בחוץ, בבריאות - ולא לשבת בתוך משרד מול מחשב.

אבי היה נהג מונית וטיפלנו לבד במכונית, יש לי ידיים טובות וגם בבית אני עושה המון שיפוצים, אז חשבתי אולי לעבוד במוסך. רציתי לעבוד רק שמונה שעות, ושיהיה לי זמן עם המשפחה, ולעשות דברים בשביל הנשמה. רציתי גם לבנות את הארץ.

שבו עברת לבנימין?

לקראת העלייה ארצה יצרתי קשר עם הקיבוץ הדתי, אבל אז הגיע לוושינגטון שליח של פועלי אגודת ישראל, שסיפר שמקימים יישוב חדש בשם מתתיהו – ושזה מושב שיתופי. לא ידעתי מה זה מושב שיתופי, וגם לא שמעתי על התנועה הזו - פועלי אגודת ישראל. אמרתי לו – טוב, נעלה ארצה ונראה.

עד אותו רגע, גם אני וגם אשתי לא היינו בארץ, גם לא לביקור, אפילו לא פעם אחת. ובכל זאת רצינו לבוא. חבר אמר לי: אולי בכל אופן תיסעו לראות איך זה? עניתי: תשמע, חמישה מיליון יהודים גרים שם ומסתדרים? אז גם אני יכול. אבל בכל זאת החלטתי לנסוע לביקור. זה היה אמצע החורף. אשתי היתה בחודש שמיני. השארתי אותה, ונסעתי.

מי שהכיר אותי ידע שאני מאוד קשה וקשוח. חוקר מס הכנסה. אבל כשירדתי מהמטוס, התרגשתי ובכיתי, וכך עד היום הזה כל פעם שאני נזכר ברגע ההוא. ברגע שירדתי מהמטוס נפשי נקשרה בארץ הזו, וידעתי שפה אני רוצה להיות.

הסתובבתי בארץ בקיבוצים אבל לא הצלחתי להחליט איפה להיות. חזרתי לארה"ב ואמרתי לאשתי: נו, אנחנו עולים. אחר כך נחליט. היא אמרה: רגע, אם לא שמת לב, אני קצת בהיריון. אני צריכה לפחות שנה, ואז אני מוכנה לעלות ארצה.

אחרי שחזרתי מהביקור הייתי אדם אחר. בכל פעם שהייתי נזכר שבקרוב אעלה ארצה - הייתי מתרגש ובוכה. בעבודה התקדמתי יפה, וכשסיפרתי לבוס שלי, יהודי בעל לב רחב, שאני עוזב, הוא אמר: אני אעשה איתך עסק. אני שומר לך את המשרה, ואם אחרי שנה תרצה לחזור, תוכל. עניתי: תודה רבה, אבל אל תשמור את המשרה. אני לא חוזר.

לא ידענו שמתתיהו זה מעבר לקו הירוק. לא שהתנגדנו לזה, אבל פשוט רצינו להקים יישוב חדש בארץ ישראל. אחד הדברים שאני גאה בהם הוא שהייתה לי הזכות להקים מקום חדש בארץ שלא גרו בו לפני כן מעולם יהודים.

של נחישות?

הקמנו את מתתיהו כיישוב תורני ל'בעלי בתים'. הפוקוס היה על התחזקות ברוחניות. רובנו היינו עולים חדשים בלי משפחה בארץ, כך שהיישוב היה בעצם המשפחה שלנו.

בהתחלה לא היה חשמל סדיר. היו שני גנרטורים, וחילקנו את המושב לשלוש, ולכל משפחה היו זמנים שבהם היה מותר לה להפעיל את מכונת הכביסה והתנורים. עומס היה גורם לפקק לקפוץ, וזה תמיד היה קורה חמש דקות לפני כניסת השבת.

באותם ימים לא היו יישובים באזור שלנו. אנחנו היינו היישוב היחיד באזור. לא היו טלפונים, הכבישים משובשים. ומ-24 המשפחות המקימות - שרדו רק ארבע.

שבו חשת גאה להיות מתנחל?

אין נקודה ספציפית, אבל אני גאה במפעל ההתיישבות שלנו. אני אוהב את השם 'מתנחלים', כי נחלה זה משהו קבוע, ואני גאה להיות מתנחל ולא מתיישב.

של סגירת מעגל?

החלומות שלי היו להקים משפחה ולגדל אותה. ותוך כדי החלומות הפשוטים האלה אני חושב שהספקתי לעשות הרבה בחיים – למשל להקים יישוב בארץ ישראל. זה לא דבר פשוט.