לא מעט כותרות ודיווחים שעסקו בסוגיית מגרון נהנו ללעוג ליישוב הזה במשחקי-מילים, כש"מיגרנה" "מדרון" ו"עצם בגרון" מככבות בראש רשימת השנינויות השחוקות עד דק. אבל את השם מגרון אף אחד מתושביו לא המציא (לא ברור אם היה זה שאול המלך שישב בו תחת הרימון, או שאולי גם בימיו זה היה כבר שם עתיק יומין), וגם לא את הערכים שעליהם נלחמו בעקשנות מעוררת הערכה; עקשנות המזכירה מאבקים של פעם.

גם בקרב עיתונאי הימין היו שלעגו להם, על שההסכם שעליו חתמו בסופו של דבר יכול היה להיחתם כבר מזמן. אבל האמת היא שתושבי מגרון, למרות התחושה המרה שבה חתמו בסופו של דבר, הצליחו להשיג במאבקם כמה הישגים משמעותיים, הישגים שכל האישים שדחפו אותם מזמן לחתום על פשרה מנסים משום מה להמעיט בחשיבותם.

בשלב זה אי אפשר להצהיר בוודאות שבג"ץ יקבל את ההסכם שבין תושבי מגרון למדינה, אבל גם אם מעתה הכל יילך למישרין, ההסכם שנחתם בסופו של דבר עבר לא מעט תהפוכות דרמטיות. העיקרון שעליו נאבקו תושבי מגרון יחד עם המועצה מול השר בגין, ושבגינו חזר בו השר וכמעט פוצץ הכל ושוב חזר מחזרתו, היה שבהסכם לא תהיה התחייבות מפורשת בפני בג"ץ שבתי היישוב יפונו או ייהרסו. במקום זאת נכתב שהמדינה תראה בחיוב לעשות שימושים אזרחיים באתר הנוכחי, בהתאם להכרעת בית המשפט המחוזי בנוגע לזכויות בקרקע.

מה זה כבר משנה, יאמרו הלועגים, התושבים מפנים את מגרון וזהו. אבל כשמדובר בשיטה זה משנה מאד. שיטת "שלום עכשיו – בג"ץ" – שהרבה רוע ושנאה עומדים בבסיסה - צוברת תאוצה עם כל הצלחה, ופה קשה לומר שהצליח לה. היישוב מגרון לא ייהרס. תכנון הבתים ובנייתם – ייארכו כשלוש שנים (כ-80 יחידות דיור מדורגות עתידות להיבנות ברכס היקב, מעל ומתחת מרכז המבקרים), ובמהלכם מאמינים תושבי מגרון שיצליחו להוכיח בבית המשפט המחוזי את זכויותיהם, או לפחות את אי זכויותיהם של מי שרשומים כביכול כבעלים הערבים. אלה, שהגישו כזכור תביעת פיצויים כנגד המדינה על השימוש בקרקע שלהם, נאלצו לפני כמה חודשים למשוך את עתירתם מחוסר יכולת להוכיח את בעלותם.

לא הפתרון הכי נכון

"זה לא הפתרון האולטימטיבי, וגם לא הכי נכון במהותו", אומר אבי רואה, ראש המועצה, "אסור לשכוח שכל התהליך הזה התחיל במרמה ושקר, ולא מן הנמנע שגם היתה כאן קונספירציה בין שלום עכשיו למאן דהו בפרקליטות, מתוך מגמה לבסס אמירה של המדינה שכל אדמה פרטית אחת דינה – להתפנות; ובכל זאת מתוך תחושת אחריות ורצון להימנע ממאבק מר ואלים, הוחלט להגיע להסכמה".

בין הישגי המאבק עד כה מונה רואה גם את הקמתו של צוות המאחזים, ברשות השופט הפורש אדמונד לוי, שיבחן את האפשרויות החוקיות שהמדינה יכולה לעשות באדמות נפקדים (שכמוהן חלקות לא מעטות במגרון), ומזכיר את העובדה שאלן בייקר, חבר הצוות, חתם על חוות דעת משפטית שהגישה המועצה בנושא אדמות נפקדים. "הוא מכיר את החומר ודוגל בכך שניתן לבצע פעולות כולל מגורים באדמות נפקדים", אומר רואה, ומספר שבמועצת יש"ע מכינים לצוות חומרים על כל נקודות ההתיישבות הצעירות, "המאחזים", ואף עומדים להופיע בפני הצוות להבהרת מעמדה המשפטי של כל נקודה צעירה.

"למאבק עד כה היתה גם משמעות תודעתית", מציין אבי רואה, "ודאי שעל מעצבי המדיניות, שמולם אנשי מגרון עשו עבודה נהדרת, בחשיפת האיוולת שבשיטה של שלום עכשיו, אשר בחרו להעתיק את מאבקם מהמישור הציבורי, שבו הם לא נוחלים הצלחות, למישור המשפטי; וגם השפעה תודעתית מול כלל החברה הישראלית. אני מעריך שגם דרגות החופש של הפרקליטות צומצמו כעת, כי שרי הממשלה דורשים ממנה עכשיו יותר לתת מענים ופתרונות ופחות להוביל מהלכים ולקבוע מדיניות – כפי שהיה עד כה, דבר שאנחנו זועקים עליו תקופה ארוכה".