הכתיבה היא מיומנות מורכבת הנחשבת למיומנות המוטורית הגבוהה ביותר. היא דורשת להפעיל בו זמנית מיומנויות מוטוריות, תחושתיות וקוגניטיביות. הכתיבה משמשת אותנולאורך מעגל החיים כצורת ביטוי תקשורתית ולא רק בתחום האקדמי. היא משמשת בחיי יומיום לצורך כתיבת פתקים, מילוי טפסים, הכנת רשימות ועוד. למרות השימוש הנרחב במחשב בעולם המודרני, הכתיבה הידנית נותרה חשובה.כ21%-12%-מתלמידיבית הספר היסודי חווים קשיי כתיבה. חשוב לציין שלקשיים אלו אין קשר לרמת האינטליגנציה או כישורים אחרים של הילד.

התלמיד מבלה בין 30% ל-60% מזמנו בבית הספר בכתיבה. לכן לקשיי הכתיבה יש השפעה על התפקוד בכיתה, ויכולות להיות לו השלכות ישירות לא רק על הביצועים בתחום האקדמי אלא גם על הדימוי העצמי והמוטיבציה ללמידה.

רוב הילדים שמתקשים בכתיבה ואינם מטופלים מפתחים אסטרטגיות "הישרדות" - הם כותבים תשובות קצרות מאד, או נמנעים מכתיבה ומנסים להתחמק, הם חשים תסכול ועלולים להימנע מכל פעילות שקשורה ללמידה, למרות שהכישורים האקדמיים שלהם יכולים להיות תקינים.

תסמיני לקות הכתיבה

תהליך רכישת הכתיבה מתרחש במהלך כיתות א'-ג', כאשר לקראת סוף כיתה ג' מתייצב הכתב מבחינת הקריאות והמהירות. ילד שבמחצית השנייה של כתה ג' עדיין מראה קשיים בכתיבה, מעלה חשד ללקות כתיבה, ומומלץ לפנות אתו לטיפול. התסמינים של לקות כתיבה יכולים להיות כתב יד לא קריא, הילד לא מספיק להעתיק מהלוח, מכין שיעורי בית במשך זמן ארוך מהרגיל, מתעייף מהר, מתקשה בכתיבת טקסטים ארוכים.

בכיתות ג'-ד' מתרחש שלב האוטומטיזציה בו המיומנויות הבסיסיות של עיצוב הכתב וארגונו על הדף כבר נרכשו, והילד מתמקד בפיתוח המיומנויות השפתיות הגבוהות, כמו אוצר מילים, שכלול הרעיונות וכתיבת חיבורים. על מנת שהכותב יוכל להתרכז בארגון הטקסט, תכנון ועיבוד הרעיון, הכתיבה צריכה להיות אוטומטית, כלומר ביצוע מהיר בהשקעה מינימלית של מאמץ מודע. כאשר הכותב מרוכז בכתיבה הטכנית - עיצוב הכתב, התארגנות בשורה, וכדומה, הוא עלול להתקשות בביטוי היכולות הגבוהות הנדרשות בהבעה בכתב, גם אם יכולות אלו תקינות.

בכתות ג'-ד' מתרחש שינוי משמעותי בדרישות הכתיבה בכיתה. התלמיד נדרש לכתוב ולהעתיק כמות גדולה יותר של טקסטים. לכן פעמים רבות מתעוררים קשיי כתיבה אצל ילדים דווקא בשלב זה. ישנם ילדים שרכשו את הכתיבה בקלות בכתה א', ופתאום נתקלים בקושי משום שהדרישה להבעה חופשית בכתב והכתיבה לאורך זמן גדלה.

ההתערבות המתאימה

אם מופיעים קשיים כבר בכיתות א'-ב' והמורה בכיתה מציינת שהילד מתקשה לעמוד בקצב הנדרש, או שכתב ידו אינו קריא - מומלץ לפנות לאבחון ריפוי בעיסוק.

לקשיי הכתיבה יכולים להיות מספר גורמים:

קושי מוטורי - למשל: חולשה בחגורת כתפיים שמקשה על שמירה על יציבה לאורך זמן, אחיזת עיפרון לקויה או לחץ מוגבר על העיפרון שעלולים לגרום לכאב והתעייפות.

קשיים קוגניטיביים - שליפת האותיות מהזיכרון לטווח ארוך, התארגנות בדף, תכנון.

קשיים שפתיים - אוצר מילים נמוך לגיל, מודעות פונולוגית נמוכה (קושי בחלוקת המילה להברות וכדומה), קושי בארגון וניסוח המשפט ועוד. במקרים כאלה יש לפנות לקלינאית תקשורת ו/ או להוראה מתקנת.

קשיי כתיבה נפוצים יותר אצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, או עם סרבול מוטורי, וכן אצל פגים. בנוסף, נמצא במחקר שבנות כותבות מהר יותר וקריא יותר מבנים. לכן יש לייחס תשומת לב לאוכלוסיות שהן בסיכון לקשיי כתיבה.

מחקרים מראים שטיפול בכתיבה יעיל, ויותר מכך - שעל פי רוב, קשיי כתיבה לא נעלמים ללא התערבות מתאימה. לכן חשוב לפנות למרפאה בעיסוק לצורך אבחון וטיפול בקשיים.

הטיפול מתמקד, בדרך כלל, בשיפור עיצוב אותיות ספציפיות, שיפור הארגון בשורה - כתיבת אותיות בגודל אחיד ושמירת רווחים בין מילים. הטיפול מועבר בצורה חוויתית והאותיות נלמדות בצורה רב-חושית בדרך של התנסות בכתיבה בחומרים שונים.

הילד נחשף גם לחשיבות פעילות הכתיבה ככלי תקשורתי, ולאו דווקא בהקשר לימודי. הוא מתנסה בפתירת תשבצים, כתיבת חידונים והכנת משחקים שמספקים לו חוויה והנאה.