הקיץ מגיע, ובלב כל מי שילדים לו – פרפרים. פרפרים של ציפיות, פרפרים של שמחה, פרפרים של התרגשות, וגם פרפרים של דאגה, או פרפרים של אחריות. וכולנו עוד זוכרים את הסלוגן - "יחד נעבור את הקיץ בשלום".

אז מה עושים?

 

ראשית, מתמלאים כוחות ומתכוננים. גם לנו ההורים – המבוגרים, יש צורך בכוחות. אחר כך לומדים ומתכוננים: הסכנות בקיץ – מה הן? מה עולם התוכן של ילדינו? האם אנו מבינים למה הם מתכוונים? (מה עושים ב"חוף לבנון"? מה זה "סיבוב שערים"? ומה יש ב"מרכז העיר"?).

 

בשלב הזה חשוב מאד לזכור שהילדים האלה הם שלנו, לא של היישוב, ולא של השבילים, ולא של רכז הנוער או הקומונרית. עם הזיכרון הזה חשוב לגשת אל השלב שבו מתכוננים לקיץ – במשפחה בכלל, ואל מול כל ילד בפרט.

כדאי לחבור להורים נוספים – לא רק לקבוצת תמיכה, גם לידע נוסף, גם להחלטות משותפות.

 

זה הרגע שבו צריך לקבל החלטה: בונים תכנית לחופשת הקיץ – למשפחה בכלל ולכל ילד בפרט. לקראת בניית התכנית מחפשים רעיונות (לא סוד הוא שלא הכל עולה כסף), ולומדים להכיר את עצמנו ואת ילדינו.

איך לומדים להכיר את עצמנו ואת ילדינו? אפשר להיעזר בשאלות הבאות: מה אנחנו אוהבים ומה מעצבן אותנו? איך משוחחים שיחה אישית עם בני או בתי? איך לומדים להכיר אותם לעומק? איך אפשר לשים גבולות, ואיך לכבד? מה תחומי העניין שלהם ואיך נוכל להעצימם? מתי נשחרר מאירוע משפחתי ומתי נתעקש שחייבים לבקר את הסבתא (או כל אירוע משפחתי אחר)? מה בא לנו לאכול בקיץ? את מי נזמין? ואצל מי נבקר?

 

בשאלות האלו חשוב להעמיק חשיבה, לקראת השלב בו מתחילים לשבץ ולקבוע. זה הזמן לזכור ולחזק את הערכים של המשפחה (עזרה לזולת, אחריות, צניעות, אהבת הארץ, לימוד תורה, חיזוק קשרים משפחתיים ועוד).

 

חשוב לדבר עם בני הנוער על: סדר יום (השכמה, שעת חזרה הביתה, שינה), מה עושים בזמן פנוי? איך מייצרים תעסוקה ומה עושים כשאין? מתי פעילות נוער ותנועה? מתי לומדים תורה (למי שנוהג)? מתי חופשה משפחתית? ומתי עושים טוב למישהו אחר (במשפחה ומחוצה לה)?, האם יש מטלות לקראת שנת הלימודים הבאה? תחביבים: ספורט, ספריה, מוזיקה, קולנוע, תנועת נוער, מחשב.

מכתיבת התכנית עוברים להנעתה, תוך כדי שיתוף באחריות ובתהליך, תוך כדי יצירתיות וכבוד רב בין בני הבית.

ודרך אגב, מותר בחופשת הקיץ גם לנוח.

 

 מנוף לקשר

הדברים שנכתבו כאן הם חלק מעולם תוכן גדול שבו אנחנו עוסקים (אנשי החינוך הבלתי פורמלי). ניתן לומר שקיץ הוא מנוף לקשר, מנוף לחוויות משותפות, מנוף לדיבור ולבירור קונפליקטים.

בסוף בסוף, אין הדברים תלויים אלא בנו.

אני חב תודה לשותפים השונים, שיחד אנו מלבנים את הדברים.

כמובן שניתן להרחיב, ומי שמעוניין יכול להגיב ולהאיר במייל או בפלאפון.