לאחרונה, ללא כל התראה, בכל פעם שאני זורקת שאריות מזון, כגון מה שנשאר בצלחות של הילדים, צפה לנגד עיניי תמונה של ילדים רעבים ברחבי העולם שהיו מתנפלים על השאריות הללו.

כשאני משתהה עוד רגע עם המחשבות האלו, אני תוהה כמה אנשים יכולנו להאכיל עם כמויות המזון הנזרקות בארץ ישראל לבדה.

אם ננסה לראות את כדור הארץ ממעוף ציפור יש כאן אי-צדק משווע.

עמים שלמים מזי רעב בחלקים מסוימים של העולם, ועמים "שמנים" בחלקים אחרים שלו. הגענו למצב בו 20% מאוכלוסיית העולם - אנשי תרבות המערב, צורכים כ-75% ממשאבי כדור הארץ.

הנתון מזעזע, ואני לא גאה להשתייך ל-20% האלה, שהנתונים מצביעים עליו כעל נצלן, חמדן, משחית ובזבזן. אמנם לא הייתי רוצה להיות במקומם של הרעבים ללחם, אך גם לא בצד השתלטן והדורסני.

ממעוף ציפור אגב, ברור לגמרי שאם כולם היו מסתפקים במה שהם באמת צריכים, היה מספיק מהכל לכולם.

הגענו למצב בו המין האנושי צורך בשנה את מה שלוקח לכדור הארץ לייצר בשנה ושלושה חודשים. הגירעון מצטבר והוא מתחיל לתת אותותיו.

מביני דבר אומרים שהמשבר הסביבתי האמיתי עוד לפנינו, שאנחנו רק בתחילתו.

האמת היא שזה הגיוני, משום שישנם מיליארדים של בני אדם, בהודו וסין למשל, ששועטים "קדימה" ושואפים להצטרף ל"חגיגה", ולאמץ את תרבות הצריכה המערבית. כשגם הם יצטרפו למעגל הצרכני המוגזם יגיע המשבר האמיתי. אז באמת תהיה קריסה.

אלא אם כן ניזכר באמת שאנחנו יודעים וניישם אותה. האמת היא שהכל קשור בהכל ושהכל אחד.

אם יש עודף במקום אחד - בהכרח יש חוסר במקום אחר. אם יש חוסר צדק כלכלי - יש גם חוסר צדק חברתי וסביבתי. אם מופר האיזון בטבע - יש לכך תוצאות הרות אסון.

אמנם התיקון הדרוש הוא עצום, ומול נתונים כאלה קל ליפול למקום בו אנו חשים קטנים וחסרי יכולת השפעה, אבל כמו שחשובה מצווה קטנה כגדולה, כך חשוב כל מעשה - קטן כגדול. דבר משפיע על דבר ויש תוקף וביטוי לכל הלך רוח, מחשבה ומעשה.

אני חושבת הרבה על השאלה כיצד לגרום לציבור הנהדר שלנו לשים בראש סדר העדיפויות שלו את ההתנהלות הידידותית יותר לסביבה.

מאז שהגעתי לבנימין, לפני 12 שנים, התרשמתי שהציבור שלנו ערכי, ויצאתי לחפש את הערך המדויק שלאורו ניתן להניע את המהפכה הסביבתית, ומצאתי אותו - בל תשחית. לערך החשוב הזה שני פנים – המוסרי והמעשי. מבחינה מוסרית השחתה היא בזבוז של חומר, ובשורש הבזבוז יש בוז לחומר.

כולנו מבינים שכל חומר מקורו בבריאה, בשבילנו - "וכל מה שבראתי בשבילך בראתי" (קהלת רבה). אז - "בל תשחית", מתוך כבוד לחומר ולבוראו.

הפן המעשי הוא שאנחנו חיים בעולם גשמי בו המשאבים הפיסיים מוגבלים. אז - "בל תשחית", מתוך אחריות סביבתית לנהל את מלאי המשאבים המוגבל, "בל תשחית" מתוך אמונה ב"צדק צדק תרדוף".

בראשי מתנגן שירו של אהוד בנאי, "אל תפחד", רלוונטי לאדם היחיד כמו גם למין האנושי כולו.

"נכון, איבדת שליטה לרגע, לא היית מספיקזהיר,

ועכשיו פעמוני אזהרה מצלצלים בראשך, אתה רוצה לשכוח להתחיל מהתחלה.

אז תאמין שאם קלקלת, אתה יכול גם לתקן, כן כן…"

תגובות והארות תתקבלנה בשמחה.

@תהילה כהן - ענבלים בירוק, מיזמית מטעם איגוד ערים לאיכות הסביבה [email protected]